השופטת ורדה וירט לבנה סיימה היום (רביעי) את כהונתה כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה. בטקס הפרישה שלה הקריאה את פסק דינה האחרון שנגע לסוגיות של פרטיות במקום העבודה. עם פרישתה ישמש סגנה השופט אילן איטח ממלא מקומה. מינויו הקבוע לנשיא דורש את אישור הוועדה למינוי שופטים בהשתתפות שר העבודה.
"תמיד ראיתי לנגד עיניי להגן על החלש – אם זה עובד מקופח, אם זה מעסיק שנפגע, אם זו מתלוננת על הטרדה מינית", אמרה וירט לבנה במעמד הפרישה. "אני מאמינה שתפקידנו לפסוק במסגרת סמכותנו ובמגבלות הדין, אבל אני מתגאה לא רק בפסקי הדין אלא גם במקומות שבהם הצלחנו להביא את הצדדים לפשרות. הוצאתי הנחיות ליישום תהליכי הידברות בבתי הדין בסכסוכים קיבוציים מתוך אמונה שחתירה לפשרה והבאת סכסוכים לסיומם בדרכי שלום היא אחד מיסודותיו. קידמתי מעבר ממודל של 'שפיטה במקום שביתה', שעמד ביסוד הקמתם של בתי הדין לעבודה בשלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת, למודל הוליסטי יותר של העדפת שיחה ופשרה על פני שפיטה. אני בטוחה שבתי הדין לעבודה יוסיפו לפעול על פי ערכי הצדק והרגישות".
וירט לבנה מכהנת כנשיאת בית הדין הארצי לעבודה מאז 2018, אז החליפה את השופט יגאל פליטמן. את דרכה בעולם דיני העבודה החלה כשייצגה בשנות ה-80 את ארגון נשות השוטרים והסוהרים בתביעה בעקבות הפרת התחייבות המדינה להשוות את שכר השוטרים לשכר חיילי הקבע. בעקבות הישגה זה גייס אותה חיים הברפלד למחלקה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שבו עבדה ב-1989-1986.
היא מסיימת יותר מ-35 שנות כהונה כשופטת – באוקטובר 1989 מונתה לראשונה לשופטת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. באפריל 1999, נתמנתה לשופטת ראשית בבית הדין. כבר בימיה בבית הדין האזורי לעבודה פסקה בתיק שנגע להכשרות הדיילים באל על כי מעסיק מחויב לשלם לפחות שכר מינימום עבור ימי הכשרה – פסק דין שהפך עם השנים למושכלת יסוד. בין שנת 2000 ל-2002 כיהנה לפרקים כשופטת בפועל בבית הדין הארצי לעבודה ובמאי 2004 מונתה לשופטת קבועה בו.
בפסקי הדין שלה הרחיבה את פרשנות החוק למניעת הטרדה מינית ואת ההגנות הניתנות לעובדות ולעובדים מפני יצירת סביבה לא בטוחה במקום העבודה. פסק דין שלה קבע כי גם בדיחות גסות יכולות להיחשב הטרדה מינית במקום העבודה, לרבות התבטאויות מבזות ומשפילות ביחס למיניותה של אישה אחרת מזו שבחרה לתבוע. בפסק דין אחר שלה הבהירה כי כאשר בעל מרות מקיים מערכת יחסים אינטימית עם כפיפה לו במסגרת העבודה, חובת ההוכחה להיעדר ניצול מרות אסור מוטלת על בעלת המרות. וירט לבנה אף הגדירה כי מלבד יחסי מרות, קיימים גם מקרי ביניים שבהם מתקיים פער כוחות בין הצדדים המגיע לכדי 'יחסי השפעה' המשפיעים על היכולת של אחד הצדדים להביע התנגדות חופשית להתנהגות בעלת אופי מיני. במקרים כאלה, נטל ההוכחה המוטל על המוטרדת ביחס להבעת חוסר עניין נמוך יותר.
עם פסקי הדין הבולטים הנוספים שיצאו תחת ידה בתקופת כהונתה בבית הדין הארצי ניתן למנות פסק דין הקובע כי על קופות החולים להציע החזר הוצאות לביצוע ניתוח בחו"ל במצב של היעדר ניסיון מוחלט בביצוע ניתוח מסוים בישראל, שנחשב 'נסיבה רפואית חריגה'; פסק דין המסדיר את אופן חישוב הזכויות במקרים של הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק; פסק דין הקובע כי למדינה הסמכות לאסור על עובדי השירות המשפטי בשירות המדינה להשתתף בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית בשל מחויבות שירות המדינה לממלכתיות ולניטרליות; פסק דין הקובע כי גבר המצוי בזוגיות עם גבר אחר יכול להיכלל תחת ההגדרה של 'עקרת בית' לפי חוק הביטוח הלאומי, המאפשרת לו לשלם דמי ביטוח לאומי מופחתים; פסק דין הקובע כי לא ניתן לפטר עובדת מייד עם שובה מחופשת הלידה, תוך פדיון תקופת ההגנה מפני פיטורים בכסף בלבד; ופסק דין הקובע כי פערי שכר מגדריים בלתי מוסברים הם הפרה של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, וכי נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להראות כי ההבדלים בשכר אינם נובעים מאפליה אסורה. פסק דינה האחרון שהוקרא בטקס הפרישה עסק בסוגיה של פרטיות במקום העבודה וקבע אמות מידה בכל הנוגע להצבת מצלמות במקומות העבודה, והמקומות שבהם יוכלו לשמש עילה להתפטרות עובדים בדין מפוטר (כלומר תוך שמירה על זכויותיהם כאילו פוטרו).
לצד זאת, קידמה בתקופת כהונתה תהליכים של ייעול מערכת בתי הדין לעבודה, שיפור ההכשרות המקצועיות והמשפטיות לנציגי הציבור המכהנים בו על כס השיפוט לצד השופטים המקצועיים, והסדרת מנגנון ההידברות בין צדדים לסכסוכים קיבוציים בלשכות השופטים – לאחר שנציב תלונות הציבור על השופטים מתח ביקורת על כך שפרקטיקה זו הייתה נהוגה זה שנים ארוכות בבתי הדין ללא הסדרה.
טקס הפרידה מהשופטת ורדה וירט לבנה (צילום: דוברות בתי הדין)
במעמד הפרידה אמר שר המשפטים יריב לוין: "עשית דרך יוצאת דופן, ללא שום קיצורי דרך. אני חושב שהגעת לכל ההישגים הגדולים שלך בזכות מקצועיות יוצאת דופן שרבים מעריכים, לא רק במערכת המשפט, אלא גם מחוצה לה. ידעת לעבוד בשיתוף פעולה עם ראשי מערכת המשפט, שרי העבודה ושרי המשפטים והותרת חותם של ממש על משפט העבודה, בשורה ארוכה של פסקי דין פורצי דרך שהם מורשת אמיתית שתשרת את הבאים אחרייך". השר איחל הצלחה רבה לשופט איטח הממלא את מקומה.
שר העבודה יואב בן צור, היושב בוועדה למינוי שופטים בדיונים הנוגעים למינוי שופטים לבתי הדין לעבודה: "איני יודע מה הם דעותייך, לאיזה צד במפה את משתייכת לא פוליטית ולא דתית. אני יודע שאנחנו לא מאותו מגזר, והשקפת עולמנו ככל הנראה שונה. למרות ההבדלים ידענו לנהל שיח מכבד, ענייני ומקצועי, שהוליד עשרות מינויים בהסכמה בבתי הדין לעבודה, והכול הודות למזגך. חז"ל אומרים 'דברי חכמים בנחת נשמעים', ודברייך תמיד נשמעו בנחת. אין לי ספק שתרומתך לעולם המשפט תיזכר לדורות".
נשיא בית המשפט העליון השופט עמית הודה לוירט לבנה בשם מערכת המשפט: "בתפקידך כנשיאת בית הדין הובלת את בתי הדין במקצועיות וביסודיות, עם חמימות אנושית ויסודיות משפטית. פעלת תמיד על פי צו מצפונך המקצועי במסירות ראויה להערכה".
יו"ר נשיאות המגזר העסקי דובי אמיתי: "הלב שלנו מלא ברגשות מעורבים. זה רגע של פרידה אבל גם רגע של הכרה עמוקה – את לא רק שופטת, את מורה לחיים. חינכת אותנו לערכים של כבוד, סבלנות ורגישות. את אדם בעל נשמה גדולה שהקדיש את מרצו וזמנו למען צדק ועשיית טוב. לאורך השנים אנחנו עדים לא רק למקצועיות שלך אלא גם ללב הרחב והחם שלך. לכל מקרה הבאת לא רק ידע משפטי אלא גם הבנה ואמפתיה. ההחלטות שהבאת לא תמיד היו קלות, אבל תמיד מלאות בתשומת לב ואכפתיות. ידעת ליישם לא רק את החוק אלא גם את הערכים האנושיים שהופכים את המשפט לבעל משמעות".
יו"ר הסתדרות המעוף עו"ד גיל בר-טל: "אילו אימצנו כמה מתכונותייך העולם היה טוב יותר. החיוך, היחס השוויוני לכל אדם באשר הוא. נהגת בכבוד בכולם ללא גינונים. בתחום יחסי העבודה היית אורים ותומים, מגדלור בעולם של שינויים. ידעת תמיד לקדם הידברות וגישור. לרמוז לכל אחד מהצדדים את הסיכוי והסיכון ולדחוף להסכמות. קידמת זכויות עובדים, לרבות החובה לקיים משא ומתן עם ארגון העובדים היציג. השארת חותם משמעותי בכל הקשור לתחום ההטרדה המינית, והכללים של האסור והמותר במקום העבודה. ידעת להפגין בתבונה הן קשיחות והן רוך. בשם כולנו אני מודה לך על הטוב, על המפעל המפואר שאת משאירה. מערכת בתי דין שזוכה לאמון גדול של הציבור".
ממלא מקום נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופט אילן איטח, סיפר על הוריה של וירט לבנה וכיצד השפיעו על עשייתה כשופטת: "נולדת לאימך ולריה ניצולת השואה. בסיום המסע לפולין של עובדי בתי הדין אמרת שהציווי הברור שהנחילה השואה לעמנו הוא שמירה על כבודו, חירותו וזכויותיו של הפרט. כל פרט. ואכן, פסיקתך והתנהלותך היום-יומית עם אנשים, הראה שכוכב הצפון שלך היה כבוד האדם. כל אדם. בכיר וזוטר – כולם זכו אצלך ליחס שווה. עולם משפט העבודה הישראלי חב המון לאביך, רופא הילדים הנערץ מתל אביב ד"ר נפתלי הרץ וירט, לא רק כי הניא אותך מלימודי הרפואה, אלא כי ערכיו היו נר לרגלייך בעבודתך המשפטית. בדברים שנשאת בהשבעתך כנשיאה אמרת ש'להליך המשפטי באים עם כאב, כמו בחדר המיון של החיים, ומבקשים סעד ומזור'. בשילוב נדיר של שכל ישר, רגישות ואמפתיה. ידעת לרקוח את התרופה המשפטית הנדרשת לכל מצב. השכלת להבין שלעיתים הסעד המשפטי אינו בפסק הדין עצמו, לא בהכרעה אלא בפשרות והסכמות. אמרת 'אנו יושבים כבני אדם עם בני אדם ונדרשת מאיתנו אנושיות וחמלה'".
יו"ר לשכת עורכי הדין עו"ד עמית בכר: "משפט העבודה משפיע על כל היבטי חיינו, ומשמעותי ביותר גם לפיתוח הכלכלי של ישראל וגם לשמירה על זכויות אדם. ואת היית בכל הצמתים המשמעותיים הללו. תרמת לקידום זכויות נשים ושוויון מגדרי. התווית עיקרון בפסיקה: שמאחורי התיקים יש אנשים, ואין כמו הבית הזה כדי לבטא את העיקרון הזה".
בכר טען כי מדובר בימים של עליית מדרגה במתקפה על מערכת המשפט ועל הדמוקרטיה הישראלית, בין היתר על רקע ההצבעה היום על החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – אליה יצא השר לוין מהטקס, והאיום בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה. "אלו אינם ימי שגרה. לשכת עורכי הדין, בתי הדין לעבודה, העבודה המאורגנת בישראל, כולם מתקיימים מתוקף קיומה של מדינת חוק שמקיימת פסיקה. כשהמדינה מאיימת באי קיום פסקי דין – גם הציבור עצמו יחדל לקיים פסקי דין של בתי המשפט". בכר הוסיף כי אם יופרו צווים של בג"ץ תפעל לשכת עורכי הדין להשבתה כללית של מערכת המשפט, עד שעצר אותו סגן הנשיאה השופט איטח ואמר: "אני מזכיר לך שאנחנו באולם בית משפט, אני מבקש שתסיים".
יו"ר התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר: "יוצא לי לא מעט להיות צד להליכים משפטיים – בחיים המקצועיים וציבוריים. גם אם אנחנו חושבים שבית משפט כזה או אחר טעה אנחנו מכירים בסמכותו ומכבדים אותו מאוד. בשנים שלך כנשיאה ידענו תמיד להתדיין בכבוד, ובסופו של דבר לקבל את הפסיקה ואת ההלכות. הדיון הוא תמיד ויכוח על פרשות של החוק כי אף מעסיק לא רוצה להפר את החוק ולפגוע בעובד. פעמים רבות ידעת למצוא את דרך הביניים ולאזן. ידעת גם לרדת לשטח, למקומות העבודה. סיירת בתעשייה, דיברת עם מעסיקים ועם עובדים".
