11 חודשים מתחילת המלחמה, 1 בספטמבר עבר ולא עלינו כיתה. השמאל שוב מפגין נגד ממשלה נבחרת בזמן מלחמה שסיומה לא נראה באופק, ומעלה את מחיר החטופים. החיילים ומשפחותיהם מתוחים עד לקצה – ולסינוואר יש זמן.
לאחר שהתפרצה לדבריו של צביקה מור, שמחה רוטמן הוציא את איילה מצגר מדיון בכנסת // ערוץ הכנסת
האם הצבא הקטן והחכם שלנו באמת כבר לא יכול? לא בהכרח, שהרי גם התלמיד החנון של הכיתה יכול לנטרל את הבריון הכיתתי במכה למקום רגיש ואסטרטגי. אילו השיגור הראשון של חיזבאללה היה נענה בהריסה טוטלית של ארבע תחנות החשמל של לבנון – חיזבאללה היה מפסיק מייד. הלבנונים היו נכנסים לערפל שלא היה מאפשר לחיזבאללה להגיב כדי לא לסכן גם את מקורות המים.
כשאתה מגיב בחוזקה, הם מבינים שזה לא כדאי
הקונספציה שאם נגיב קשה מדי הערבים יכעסו ויגרמו להסלמה מזרח־תיכונית לוקה בחוסר הבנת המנטליות הערבית. נהפוך הוא – כשאתה מגיב בחוזקה וללא רחמים הם מבינים שזה לא כדאי, ויש להם גם היתר רשמי מהקוראן להפסיק את הג'יהאד ושמו הודנא.
בכל הנוגע לרצועת עזה, למרות ההרס וטלטול העזתים ממקום למקום, ישראל טרם שברה את הכלים ונשארה עם "צבא קטן וחכם אך לא קטלני". לא ראינו עדיין שום פעולות שוברות שוויון. ההוכחה הפשוטה היא שחמאס, למרות הכל, טרם נכנע. כלומר, הוא עדיין מסוגל לשלם את כל המחירים שגבינו ממנו. הוא גם מביט החוצה ורואה את העונש הכבד שהוטל על המחבל מאידנא שרצח שלושה משוטרינו – מיפוי ביתו לקראת הריסה – ומבין שישראל נשארה כיתה.
בני איתן ויתר החטופים מחכים שישראל תשנה כיוון ב־180 מעלות. במקום רדיפה אחר חמאס לעסקה בליווי שושבינים מארה"ב ומצרים ודיבורים לא פוסקים על תשלומי נצרים ופילדלפי, צריך להציב אולטימטום לחמאס.
יש לנו כמה מנופים: המנוף הראשון הוא סיפוח אדמות מעזה למדינת ישראל על ידי העתקת הגדר מערבה ומסירת האדמות לחקלאי העוטף בכל יום שהחטופים אינם חוזרים. המנוף השני הוא פינוי תושבי צפון הרצועה דרומה, באמצעות נקזים והטלת מצור מלא על צפון הרצועה – עד לייבוש ביצת הטרור וכניעתה.
"מפגע בודד"
כדי לשדר לחמאס בעזה שישראל שינתה כיוון וניפצה את אלילי הקונספציה של "חשש מאסקלציה", עליה לגבות את המהלך בעזה במהלך מקביל ביו"ש. יש להטיל עונש מוות על מחבלים שייתפסו מעתה ולא חוסלו בזירת האירוע, לגרש את משפחות המחבלים ללבנון או לסוריה ולחלוט את רכושם לטובת משפחות הנרצחים הישראליות. לבצע מאסר בזק של כל משפחות ראשי חמאס ביו"ש, על נשיהם וטפם, כדי לייצר שנאה ברחוב הערבי כלפי סינוואר.
צריך לייצר גם ענישה קולקטיבית כתיקון לאליל "המפגע הבודד". אפשר להתחיל בניתוק חשמל, גז וסלולר לכפר אידנא למשך חודש, ונראה אם ייצא משם עוד מחבל. כשלא נאפשר לחמאס ברירה, כשנראה לו שהוא רק מפסיד, נבטיח את חזרת החטופים וביטחונה של ישראל גם לדורות הבאים.
הכותב הוא אביו של איתן מור, שנחטף לעזה.
