שלושים שנה של איומי שביתה חוזרים על עצמם: רן ארז, יו"ר ארגון המורים בתיכונים, הכריז שוב על עיצומים ומתכוון לשבש את הלימודים בפתיחת השנה. הפעם הוא מנסה לגרור את משרד האוצר ומשרד החינוך אל בית המשפט, אך אף אחד כבר לא מופתע – בשנים האחרונות לא פספס הזדמנות להכריז על שביתה ולהשבית את הלימודים בפועל.
בשנת הלימודים הקודמת תשפ"ה (2024), שנת הלימודים לא נפתחה במועדה. חצי מיליון תלמידים נותרו בבית כאשר רן ארז דרש להעלות את שכר המורים. השביתה הסתיימה רק לאחר 23 ימים, כשהגיע להסכם עם משרד האוצר.
גם בשנת תשפ"ד (2023) איים ארז שלא לפתוח את שנת הלימודים במחאה על היעדר הסכם שכר למורים בתיכונים. בשנת תשפ"ג (2022) איים להשבית את הלימודים בתיכונים בגלל רצונו להסדיר את נושא הרפורמה בבגרויות ומעבר לחמישה ימי לימוד. רק בשעת לילה מאוחרת לחץ יד לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון והשביתה בוטלה.
בשנת תש"פ (2019), עשרה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, איים ארז להשבית את הלימודים בטענות שונות, ביניהן פרסי הצטיינות למורים ומה שכינה "פילוג בחדר המורים".
השביתה הגדולה והארוכה ביותר של רן ארז נמשכה חודשיים באוקטובר 2007. הוא השבית את התיכונים למשך חודשיים שלמים – השביתה הארוכה ביותר בהיסטוריה של מערכת החינוך בישראל. שנת הלימודים תשס"ח נפתחה ומיד לאחר חופשת החגים החלה שביתה שנמשכה עד 12 בדצמבר.
שרת החינוך הייתה אז יולי תמיר והרקע לשביתה היה הסכם שכר ודוח ועדת דברת שהמליצה על שינויים במערכת החינוך. בין הפעולות שיזם ארגון המורים נמנתה הפגנה בכיכר רבין, כאשר המורים אף מחו בים ונכנסו למים בטענה ש"החינוך בטביעה".
רן ארז, בן 80, היה מורה לספורט בבית ספר באשדוד ועומד להשלים שלושים שנה בארגון המייצג את המורים בתיכונים. הוא נבחר לראשונה לתפקידו ב-1997, לפני 28 שנים, ומאז שולט ביד רמה בארגון. הוא הדמות המוכרת היחידה בארגון, וניסיונות של אנשים וארגונים לכרסם בכוחו הבלתי מוגבל נחלו עד כה כישלון.
לאורך השנים עבר ארז 13 שרי חינוך, ביניהם יוסי שריד, נפתלי בנט, יפעת שאשא ביטון, יולי תמיר, יואב גלנט ושי פירון. כמעט מכל אחד מהם "חטף" העלבות או בוז. בחלק מהמקרים ניהל נגדם קמפיינים תקשורתיים מלאי השמצה במיליוני שקלים במודעות ובסרטונים.
ארז חתם בשנת הלימודים הקודמת על הסכם שכר עם משרד האוצר, קבע את שכר המורים והבטיח לתת שש שנים של "שקט תעשייתי". כעת הוא הכריז על סכסוך עבודה בנושאים שאינם נכללים בהסכם.
ארז דורש כי המורים יוכלו לבצע את חמש "שעות השהייה" – בהן הם אמורים לשהות בבית הספר ולבדוק מבחנים – מהבית. הדבר התאפשר במשך שנתיים בהסכמה של משרד החינוך והאוצר, אך לא נקבע בהסכם.
באוצר לא מוכנים לאפשר זאת וטוענים כי המורים צריכים לעשות את שעות השהייה מבית הספר. "לרן ארז אין שום הסכם המאפשר להם לעבוד מהבית", טוענים באוצר. יתרה מכך, הם מציינים כי הוא ניסה להכניס נושא זה להסכם שנחתם בשנה שעברה וסורב.
בנוסף, יש את נושא פרישת המורים. לארגון המורים יש מכסה שבמסגרתה 320 מורים יכולים לצאת לפרישה מוקדמת מדי שנה. השנה מספר המורים שהגישו בקשה לפרישה גבוה יותר ובמשרד האוצר לא מאפשרים זאת.
בשנים האחרונות, גם כשלא השבית את התיכונים, שיבש ארז את הלימודים בדרכים שונות: אסר על מתן ציונים, אסר על יציאה של המורים לפעילויות חוץ בית ספריות – מה שביטל את הטיולים השנתיים והמסעות לפולין. התלמידים, למעשה, "נענשו" באופן משמעותי בכל פעם שארז החליט לנקוט בצעדי מחאה.
