כאשר נשאל האם אדם אחר היה מרים ידיים, השיב: "עברתי אתגרים לא קלים, פיזיים ונפשיים. הייתי במבחנים בליברפול ולקחתי אליפויות, פתאום אני לא משחק כמה שנים בגלל הפציעות. לא חשבתי על פרישה, אבל זה כן קשה להתמודד עם שינויים דרסטיים. ברוך השם אני רואה את זה בעין טובה".
בהמשך התייחס לדרכי ההתמודדות שלו: "קודם כל למדתי הרבה תורה, מי שחפץ ימצא הרבה מאוד כלים שיכולים להרים את הנפש ואת הגוף. אורך רוח, סבלנות, אמונה, שמחה, לא לשקוע ולהתמקד ברע. אפשר למצוא רע בכל דבר, וגם בטוב יש לא מעט טוב. לא ידעתי למה אני נכנס בפעם הראשונה שנפצעתי, היו לי הצעות מחו"ל, הייתי בנבחרת ישראל ואז פציעה. אמרתי `לא משנה, נתמודד`, ואז חזרתי, עשיתי שיקום וחתמתי בבית"ר. רציתי להחזיר אהבה ושוב פציעה, חצי שנה בחוץ. זה רגע לא קל, היה לי קשה וגם אז נאחזתי בטוב".
"כל בן אדם שעובר דברים גדולים, זה סוג של טראומה", המשיך, "אף פעם לא לקחתי החלטות לבד, הייתי מתייעץ. חלק מההתמודדות בבית"ר הייתה לדעת לקראת מה אתה עומד להתמודד ואיך, לדעת שיגיעו קשיים והדרך לא קלה. זה כתוב בתורה, כשיש קושי יש הזדמנות לצמוח".
על הקיץ שעבר סיפר: "זה לא שלא מצאתי קבוצה, היו לי הצעות ולא רציתי לחתום כי חיכיתי למשהו שארגיש שלם איתו ואז הגיעה ההצעה מטבריה. ראיתי שאני, מיכאל אוחנה, יכול לבוא שם לידי ביטוי ולתת המון, אני לקחתי את זה ואני שמח על זה. אני לא חושב רחוק מדי, אני חושב על לחזור להנות מהכדורגל. אחרי זה נעשה חושבים. טבריה היא עיר של צדיקים, אני רק יומיים ולא מכיר אותה עדיין מספיק אבל בעזרת השם נכיר".
