חגי ישראל, בין מהתורה ובין מדברי חכמים, מבוססים לרוב על ישועה גדולה או על שפע רוחני. פסח – גאולת מצרים, פורים – הצלה מהמן, שבועות – מתן תורה. אולם ל"ג בעומר שונה בתכלית. השניים שמיוחסים לו – סיום מות תלמידי ר’ עקיבא ופטירת רשב"י – אינם נראים במבט ראשון סיבה לשמחה.
סוף מות תלמידי ר' עקיבא אינו מהווה ישועה, אלא סיום של תקופה קשה ביותר בעם ישראל. וכי יש סיבה לחגוג זאת? והאם פטירת רשב"י – מגדולי התנאים – היא עילה לשמחה? הרי חז"ל אמרו ש"קשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש". כיצד המונח "הילולה", שמשמעותו חתונה או שמחה, התקבע סביב הסתלקותו של רשב"י מן העולם?
אלא שדווקא כאן טמונה ההבנה העמוקה של היום: ל"ג בעומר זהו חג של התקווה הפרטית והתקווה הלאומית, בכל מצב ובכל זמן. ביום זה אנו מדגישים את הרעיון, שכל צרה הבאה ח"ו על עמ"י או על היהודי הפרטי, מטרתה הפנימית זו הצמחת ישועה והבאת ברכה. וככל שהצרה גדולה יותר, היא מזמינה ישועה גדולה עוד יותר.
לאחר מות תלמידיו, ר' עקיבא אינו נשבר, אלא מעמיד חמישה תלמידים – ובהם רבי שמעון בר יוחאי – שמהם תקום כל התורה שבעל פה לדורות. כן מבטאים רשב"י ובנו – ר' אלעזר – ביציאתם מהמערה אליה ברחו בפעם השנייה, כשכל מקום אותו ר' אלעזר היה מכה, רשב"י היה מרפא. רשב"י מלמד אותנו לא להסתכל בהסתכלות חיצונית בלבד אלא בהתבוננות פנימית ועמוקה. כאשר מבינים שגם הדברים הקשים מביאים לתכלית טובה – ניתן לרפא.
כך גם ברובד הלאומי. המרד שניהלו ר' עקיבא ותלמידיו, אף שכשל מבחינה צבאית, הותיר חותם נצחי של גבורה לאומית. ר"ע הוכיח זו ביתר שאת בהוצאתו להורג, כשהוא זועק "שמע ישראל", והופך לסמל של מסירות נפש לדורות – מסירות לה', לעמו ולארצו, גם כשאין סיכוי נראה לעין.
במובנים רבים, אנו חיים את אותו תהליך גם בדורנו. אחרי דורות של גלות, עם ישראל שב לארצו. החושך של הגלות – דומה לחושך המערה של רשב"י. כעת אנו זוכים לאור גדול, גם אם עדיין לא שלם. לא פלא שהחגים הלאומיים – יום העצמאות ויום ירושלים – חלים דווקא בתקופה זו, בימים מהם עם ישראל והלוחמים הגיבורים שואבים כח, גבורה ואמונה מדמויות עצומות אלו כר"ע ורשב"י.
כך נבין גם את הקשר של מידת "הוד שבהוד" שבל"ג בעומר. הרב קוק זצ"ל מבאר ש"הוד" היא גם הודאה באמת וגם הודיה על החסד. משמעויות אלו משלימות זו את זו – כאשר אנו מתוודעים לאמת של כל הטוב שהקב"ה פועל למעננו, אנו מתמלאים ברגשי תודה כלפיו. זו המידה של ל"ג בעומר – לראות יופי ואור גם במצבים קשים ובהסתר פנים ולדעת שהכל מאוחד לטוב. להאמין שלכל תהליך יש ישועה גדולה, גם אם היא נסתרת עתה. זהו הסוד של הדלקת המדורות –ביטוי לאור גדול שמאיר מתוך החושך.
הכותב הוא ראש בית המדרש בישיבת ההסדר "אור וישועה" בחיפה.
