צלו של המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה ריחף מעל ילדותו של ולדימיר פוטין וכנראה השפיע עמוקות על עיצוב אישיותו. המצור הברוטלי, שנמשך כ-900 ימים בין השנים 1941-1944, היה אחד האירועים הטראומטיים ביותר בהיסטוריה המודרנית של רוסיה, והמשפחה של פוטין חוותה את זוועותיו באופן אישי ומכאיב.
מריה איבנובנה שלומובה פוטינה, אמו של ולדימיר פוטין, כמעט איבדה את חייה במהלך המצור הקטלני. בתנאים המחרידים ששררו בעיר המוקפת, כאשר הטמפרטורות צנחו לכדי מינוס 43 מעלות צלזיוס וכאשר הרעב היה כה נורא שאנשים נאלצו לאכול כל דבר שיכלו למצוא, מריה נחשבה למתה. היא הונחה בערימת גופות שנועדו לקבורה המונית, ורק בגלל שכנים עירניים ששמעו אנחה חלושה וראו תנועה קלה בנעליה, היא חולצה וניצלה מקבורה בעודה בחיים.
Vladimir Putin at the age of 5 with his mom Maria Ivanova in July 1958. pic.twitter.com/mgEMQG7qYZ
— Historic Hub (@HistoricHub) April 22, 2023
בזמן שהיא נאבקה על הישרדותה, בעלה ולדימיר ספירידונוביץ' פוטין לחם עם הצבא האדום מחוץ לעיר, שם נפצע קשה כתוצאה מפיצוץ רימון ברגליו. המלחמה גבתה מחיר כבד מהמשפחה. בתחילת 1942, תחת התנאים הבלתי אפשריים של המצור, הזוג איבד את בנם הבכור ויקטור, אחיו הגדול של ולדימיר, שמת מדיפתריה. כמו רבים מתושבי לנינגרד שנפטרו באותה תקופה, ויקטור נקבר בקבר המוני. מיקום קבורתו מעולם לא נודע למשפחה, עובדה שפוטין מזכיר בכאב גם שנים רבות לאחר מכן.
רק בשנת 1952, כעשור לאחר תום המצור, נולד ולדימיר פוטין עצמו לתוך משפחה שכבר הייתה מוכתמת באבל ובטראומה. הוא גדל בעיר המתאוששת מצלקות המלחמה, כשהוריו מנסים לבנות חיים חדשים. אביו עבד אז כעובד רכבת, ויחד עם אמו, הם גידלו את פוטין בדירה צנועה בלנינגרד, שבה חלקו מטבח ושירותים עם משפחות אחרות – מציאות שהייתה נפוצה בברית המועצות של אותם ימים.
הדרך בה הוריו של פוטין חוו את המצור ואת תקופת סטלין השפיעה על הערכים שהועברו לו. למרות (או אולי בגלל) הסבל שחוו, הם היו בעלי תחושה עמוקה של פטריוטיות רוסית. המצור על לנינגרד, שמדי שנה מציינים אותו בטקסים גדולים ברוסיה, נשאר חלק מרכזי בתודעה הלאומית הרוסית וגם בזיכרון המשפחתי של פוטין.
פוטין מעולם לא הפסיק להדגיש את חשיבות המצור על לנינגרד בעיצוב אישיותו והשקפת עולמו. הוא נוהג להשתתף בטקסי זיכרון בבית הקברות פיסקריובסקוי בסנט פטרבורג, שם קבורים מאות אלפי קורבנות המצור. באחד מטקסי האזכרה הללו, הוא אמר: "אני לא יודע איפה אחי קבור, שמעולם לא ראיתי, מעולם לא הכרתי", והזכיר את החוויה הקשה של אמו ש"הונחה עם הגופות".
מחקרים פסיכולוגיים מצאו שניצולי המצור על לנינגרד, הידועים כ"בלוקדניקי", פיתחו לעיתים רמות גבוהות במיוחד של אמפתיה. אולם נראה שבמקרה של פוטין, החוויה המשפחתית של המצור עשויה גם לחזק אלמנט של פרנויה בהבנתו את העולם וההיסטוריה. ההיסטוריה המשפחתית הזו מעלה שאלות מטרידות לגבי הניגוד בין מי שמכיר היטב את הסבל האנושי האיום שמלחמה יכולה לגרום, לבין מי שכיום מוביל מלחמה נוראית באוקראינה.
בילדותו, פוטין התגלה כילד עיקש ונחוש. הוא התאמן בג'ודו ובאומנויות לחימה אחרות, תחביב שהפך לאהבת חיים עבורו והמשיך ללוות אותו גם בבגרותו. מדריכי הג'ודו שלו הפכו לדמויות משמעותיות בחייו, והערכים של משמעת, כבוד וחוסן שלמד באולם האימונים התגלגלו לאחר מכן לגישתו למנהיגות ולפוליטיקה.
כשגדל בלנינגרד הסובייטית של שנות ה-60 וה-70, פוטין ספג את התרבות והערכים של העיר המיוחדת הזו. לנינגרד תמיד נחשבה למתוחכמת יותר ו"מערבית" יותר משאר רוסיה, עם מסורת חזקה של תרבות גבוהה – ספרות, מוזיקה, תיאטרון ובלט. הוריו של פוטין, למרות חייהם הצנועים, העריכו את התרבות הזו ונהגו לבקר בתיאטרון, במיוחד כדי לראות את הקומיקאי הפופולרי ארקדי רייקין, שהיה מן הבודדים שהורשה ללעוג לממסד הסובייטי.
במהלך נעוריו, פוטין פיתח את שאיפתו להיות חלק מה-KGB, שירות הביון הסובייטי. לדבריו, הוא הושפע מסרטים סובייטיים פופולריים שהציגו את סוכני הביון כגיבורים פטריוטים. לאחר לימודי משפטים באוניברסיטת לנינגרד, הוא הגשים את חלומו והתקבל ל-KGB ב-1975, קריירה שלימים תוביל אותו לתפקידים בכירים בממשל, ובסופו של דבר, לנשיאות רוסיה.
כאדם שילדותו עוצבה על ידי צלה הארוך של מלחמת העולם השנייה, ידי סיפורי ההישרדות של הוריו, ואף ידי האבל על אח שמעולם לא פגש, פוטין נושא עמו מטען היסטורי משמעותי. הוא מהווה גשר חי בין רוסיה של ימינו לבין התקופה המעצבת וההרואית של "המלחמה הפטריוטית הגדולה", כפי שרוסים מכנים את מלחמת העולם השנייה.
מורשת זו מהווה חלק בלתי נפרד מהפסיכולוגיה הפוליטית שלו וממניעיו הגיאופוליטיים כמנהיג רוסיה. האם פוטין יוכל אי פעם לפתור את הבעיות הטראומטיות האישיות שלו, ובכך לשנות את מציאות החיים הדיקטטורית והלוחמנית ברוסיה? רק הזמן יכול להגיד.
