גל ארנון הוא עטלף.
״הסמל של השייטת זה עטלף״ הוא מסביר לי ומצטט את המוטו של יחידת הקומנדו הימי: ״כעטלף המגיח בעלטה, כלהב המבתר בדומיה, כרימון המתנפץ ברעם״. מסתבר שיש הרבה עטלפים בארץ, קבוצות-קבוצות של עטלפים – עטלפי השרון, עטלפי חוף הכרמל, עטלפי המרכז; קבוצות של בוגרי שייטת ומשפחותיהם שקמו על מנת לתרום לקהילה.
"איש טוב עם לב בגודל של אקליפטוס"
בשבוע שעבר הגיע גל ארנון יחד עם קבוצת עטלפים לבית העלמין במנרה לשקם אותו לקראת יום הזיכרון. במנרה קבור חברו של ארנון, חלל צה״ל אורי דניאלי ז״ל. "כשאורי הגיע לגיבוש הוא לא ידע לשחות, כי במנרה לא הייתה אז בריכה. הוא ביקש רשות לשחות עד האמצע ולחזור כי הוא פחד לשחות את כל האורך. לימים הוא הפך להיות שחיין מעולה".
עטלפים ומתנדבים נוספים שהגיעו לנקות את בית העלמין במנרה. "יצא קול קורא והגיעו מזקן ועד טף״ (צילום: מיקי אהרוני)
הייתם קרובים?
״אורי ואני אנחנו מספר אישי עוקב. היינו ביחד בגיבוש, ואז בלשכת גיוס הכרנו אחד את השני אז עמדנו אחד על יד השני. מן הון להון גרנו יחד תשעה חודשים באוהל סיירים, ואחר כך באותו מחזור בצבא, ואחרי הצבא חלקנו מיטה זוגית בהולנד. היינו אנשי ביטחון בצפון אירופה וגרנו בדירה עם מיטה זוגית, קנינו ביחד אוטו. אנחנו הזוג היחידי שלא היה רב״.
ומה קרה?
"אורי שרץ די הרבה בקישון ואנחנו לא ידענו שהקישון מזוהם בצורה קיצונית. בסוף הסרטן אכל אותו לצערנו. זו אבדה גדולה מדי ומיותרת מדי. הוא היה איש טוב עם לב בגודל של אקליפטוס״. בן 66 היה דניאלי במותו.
"בשנה שעברה לא יכולנו לציין פה את יום הזיכרון"
מיקי אהרוני, בת מנרה שחיה כבר הרבה שנים בחצור הגלילית, פועלת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל למען הקיבוץ בו גדלה. היא לוקחת חלק בקבוצה פעילה של בני ובנות מנרה שעזבו את הקיבוץ לאורך השנים ועדיין רואים בו בית. הקבוצה הזו ארגנה פעילויות שונות לחברי הקיבוץ המפונים, גייסה כספים לטובת השיקום של המשק ועוד. לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אהרוני יזמה את הניקיון של בית העלמין. ״בקיבוץ כל כך קטן יש 22 נופלים שקבורים בבית העלמין. ירדתי לראות מה המצב וראיתי שהכל עזוב״.
בית העלמין במנרה לאחר שנה וחצי של פינוי. "ראיתי שהכל עזוב" (צילום: מיקי אהרוני)
זבל וגזם שנאסף במבצע הניקיון (צילום: מיקי אהרוני)
קיבוץ מנרה ספג לאורך המלחמה פגיעות קשות, ועל אף שבאופן רשמי החזרה לקיבוץ הוכרזה בסוף פברואר, מרבית המשפחות עדיין לא חזרו, שכן בתים רבים וחלק מהתשתיות דורשים שיקום ארוך. בבית העלמין, הממוקם בנקודה נמוכה מעט מבתי המגורים של הקיבוץ, לא נרשמה פגיעה ישירה. למרות זאת, ההיעדרות הממושכת וחוסר תחזוקה בזמן הזה הותירו את אותותיהם.
בית העלמין לאחר מבצע הניקיון. "חשוב שבית העלמין יהיה במצב מכבד" (צילום: מיקי אהרוני)
"ציונים עקשנים שהמדינה שלנו שכחה אותם"
״יום הזיכרון הוא יום משמעותי במנרה, בשנה שעברה לא יכולנו לציין אותו כאן. השנה כן, ולכן היה לי חשוב שבית העלמין יהיה במצב מכבד״. אהרוני פנתה למי שמרכז את המתנדבים של הקיבוץ והם פנו לגל ארנון. ״בשבילנו מנרה היא מעבר לבית של אורי, היא גם סמל של כמה ציונים עקשניים שיושבים בסוף העולם על הצוק. והמדינה שלנו שכחה אותם״. כשארנון הבין שבית העלמין נמצא במצב לא ראוי מיד גייס את העטלפים לפעולה: ״ישר יצא קול קורא בקבוצות העטלף למיניהם. הגיעו מזקן ועד טף״.
בבית העלמין על גבול לבנון, יותר מ-30 מתנדבים ניכשו עשבים, גזמו שיחים, שטפו קברים ופינו את הזבל שצה״ל השאיר אחריו. עטלפים ומתנדבים נוספים הגיעו לאחת הנקודות המרוחקות בצפון המדינה, כדי שגם בקיבוץ מנרה יום הזיכרון יהיה ראוי לחלליו.
בית העלמין בקיבוץ מנרה לאחר מבצע הניקיון (צילום: מיקי אהרוני)
מתנדבים ניקשו עשבים, גזמו שיחים, שטפו קברים ופינו את הזבל שצה״ל השאיר אחריו (צילום: מיקי אהרוני)
