אפשר לגייס חרדים לצה"ל, ולא לגרום להם לביטול תורה. כך הרבנים ותלמידיהם ישחררו אנחת רווחה, כאשר הם יודעים כי הם עוברים כיום על דבר התורה למעשה יום ביומו בכך שאינם משרתים במלחמת המצווה, שנכפתה על עם ישראל בדרום ובצפון
הסוגיה שחותכת את בשרנו, מפלגת ויוצרת תיעוב הדדי בחברה הישראלית, סוגיית "חוק הגיוס" והשירות השווה, יכולה להיפתר אם שני הצדדים הניצים יגיעו למסקנה שלא ייתכן להמשיך ולקיים חברה משותפת, שאגף אחד שלה דוחה כל הצעה ליטול חלק במערכה העיקרית שבה אנחנו נתונים – נשיאה משותפת בעול.
והאמת ניתנת להיאמר, שניתן להגיע לשותפות כזאת באשר כל הבסיס של המנהיגות החרדית הוא נוסחאות שאין להן שום בסיס אמיתי, והן אינן שאובים מן העולם ההלכתי תורני. כן, לימוד תורה הוא חשוב ועקרוני, אבל הטיעון כי לימוד זה שווה לשירות בצבא – נעדר כל בסיס ונועד רק לכפות על הסוגיה הכואבת והמטלטלת שהונצחה זה 70 שנה.
משום כך באנו להציע תוכנית שתענה על הדילמות הללו ותמצא שביל של פשרה בין המחנות. ההצעה מקורה מחשיבה שהגה הרב ניר קובי, איש חדרה וזיכרון יעקב, המקורב לעולם החרדי וחש כי לא ניתן להמשיך במצב האנומלי הקיים, לא ניתן יותר להמשיך במצב זה שיוצרים פטור אבסולוטי לחברה שלמה.
מדובר בגיוס הדומה לדפוס ומתכונת הדומים לשירות של עתודאים אקדמאיים. לפי התוכנית המוצעת, האימונים הצבאיים וההכשרה יעשו רק בתקופת "בין הזמנים", הנוהגת פעמיים בשנה, כאשר בתקופות אלה ממילא הם אינם לומדים, כך ששום ערך של לימוד תורה לא ייפגע במהלך שש שנים.
כך הם יוכלו לסיים את כל פרקי ההכשרה הצבאית, להשתתף בפעילות בט"ש ואפילו להגיע לתפקידי פיקוד וקצונה, ממש כמו שקורה בתוכנית העתודה האקדמית. יתרה מזאת, ייתכן אפילו שימשיכו להלך בתלבושת החרדית, להוציא את פרקי הזמן של הפעילות המבצעית הצבאית.
כך לא ירגישו בכלל, גם בסביבתם הקרובה, שהם מתנתקים במשהו מתהליך הלימוד ומהקשר עם המוסד הישיבתי ורבותם. השירות הצבאי יכול להיעשות בתוך קבוצות כוננות לאורך קווי העימות ובהיקף של היישובים החרדיים. כל זה יבטיח שהם נשארים במיליה שלהם ואין שום סיבה לראשי הישיבה לחשוש שהם ייעלמו להם. שירות כזה ישחרר אלפי חיילים לתפקידים שצה"ל משווה להם היום בזירה המלחמתית ויאפשר גם למילואימניקים פחות שירות ולא להרוס את הקשר עם המשפחה ומקום עבודתם ועיסוקם.
אנחנו מחכים שהמגזר הפריווילגי הזה ירים את הכפפה למאמץ משנה זו, שיכולה להיות היסטורית ועתירת גשרים עם העולם הדתי לאומי והחילוני. כך תקום חטיבה קרבית עם כל תנאי הכשרות למהדרין, שמירת השבת, שירות ללא חיילות, ויש לנו אפילו הצעה לשם החטיבה: חטיבת רועי ע"ש רס"ן רועי קליין, קצין צה"ל שהציל את חבריו שזינק על רימון יד בקרב בבינת-ג'ביל במלחמת לבנון השנייה. רועי היה תלמיד חכם עצום, שחידושיו בהלכה התפרסמו אחרי מותו, ועליהם חתמו גם בהסכמה גדולי הרבנים החרדיים.
מעבר לכך, הרבנים ותלמידיהם ישחררו אנחת רווחה, כאשר הם יודעים כי הם עוברים על דבר התורה למעשה יום ביומו בכך שאינם משרתים במלחמת המצווה, שנכפתה על עם ישראל בדרום ובצפון. אין ספק כי זוהי ההגדרה למלחמה זאת, שלמענה "הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה".
הם אפילו לא יעברו על הוראה מפורשת לבני גד ובני ראובן, שביקשו להישאר בעבר הירדן. משה רבנו הגיב בכעס ואמר "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (חומש במדבר). ומעבר לטענה מוסרית ופסיכולוגית זאת, כל התורה מדברת על הוויה של "יוצאי צבא", וגם אנשי שבט לוי, שהחרדים מדמים עצמם להם, היו מחויבים בעת מלחמת מצווה לצאת לקרב ולא להישען על הפטור שניתן להם בימים כתיקונם.
מכל הבחינות הללו אין שום טיעון תיאולוגי אשר מונע מהרבנים ליטול חלק במאמץ המלחמתי ולהיות אגב כך חלק מהחברה הישראלית וגם לא לעבור על הלכות תורה מפורשים.
ד"ר שבתאי לובל, לשעבר מנכ"ל ומשנה לנשיא אוניברסיטת בר-אילן
שאול מייזליש, עיתונאי וסופר.
שניהם מאנשי הציונות הדתית בישראל.
