בצהרי יום שישי, ברובע הדאחייה בביירות, ניסה חיזבאללה לארגן מפגן עוצמה תהלוכת אופנועים מתריסה נגד החלטת ממשלת לבנון לפרק את הארגון מנשקו. הרעיון היה להפגין כוח, נחישות אך במקום מפגן עוצמה התקבלה תמונה הפוכה: עשרות אופנועים ישנים, דגלים דהויים ואווירה עגומה. רבים מהתושבים צפו מהמרפסות, חלקם באדישות וחלקם בלגלוג, כאילו אומרים – ימי ההדר חלפו. האירוע הזה, יותר מכל נאום או דו"ח, שיקף את מצבו העכשווי של חיזבאללה.
מאבקי הכוחות הפנימיים
בתוך הארגון עצמו מתנהל כעת קרב שקט בין שני מחנות. בצד אחד עומדים הקיצוניים – דמויות כמו חליל חארב, ופיק ספא וחבר הפרלמנט מוחמד ראאד – הממשיכים לדחוף לעימות חזיתי עם הממשלה ואף עם יריבים פנימיים. מולם ניצבים המתונים, או לכל הפחות המבוהלים, כמו נעים קאסם, שמבינים היטב את עוצמת המכה שהארגון ספג ואת גבולות הכוח הנוכחיים. אלו האחרונים מודעים לכך שכבר אין את אותה היכולת להרתיע את ישראל, ושהמשך ההתעקשות על שמירת הנשק עלול להוביל להתפוררות מבפנים.
הביקור
עלי לריג'אני, ראש המועצה לביטחון לאומי באיראן, הגיע לביירות על רקע התוכנית הלבנונית לפירוק ארגון הטרור חיזבאללה מנשקו. הנשיא הלבנוני ג'וזף עאון הדגיש בפגישה שאף ארגון בארצו לא רשאי להחזיק בנשק או לקבל תמיכה מגורמים זרים. לפני הגעתו ללבנון הבטיח לריג'אני שטהרן תמשיך לתמוך בחיזבאללהנשיא לבנון ג'וזף עאון נפגש היום (ד') בביירות עם הבכיר האיראני עלי לריג'אני, מזכיר המועצה לביטחון לאומי ברפבוליקה האיסלאמית. במפגש בין השניים, שנערך על רקע כוונתה של ממשלת לבנון אמר הנשיא עאון שאף ארגון במדינה לא רשאי להחזיק נשק או להסתמך על תמיכה של גורמים זרים – והדגיש כי הוא לא מוכן להתערבות זרה בנעשה בארצו.
בפגישה הזהיר עאון מהתערבות של מדינה זרה בענייניה הפנימיים של לבנון, ואמר שהיא פתוחה לשיתוף פעולה עם איראן – כל עוד טהרן מכבדת את הריבונות שלה, ובין הצדדים יש כבוד הדדי.שנים שלא נשמעה רטוריקה מתריסה כזאת מפי אף גורם לבנוני עדות לתהפוכות הגיאופוליטיות באזור.
הידרדרות כוחו של חיזבאללה
מאז הפסקת האש עם ישראל, הארגון ספג כ־200 חיסולים – בהם בכירים ומפקדים בשטח. צינור האספקה מסוריה התייבש, בין היתר בשל נפילת המשטר ושליטת ישראל בדרום מזרח סוריה בואכה סווידה. והלחצים האזוריים. אפילו איראן, שבעבר הייתה הגב הכלכלי והצבאי היציב, מפגינה התייצבות מגומגמת.כזכור טהרן קראה לחיזבאללה לסייע לה לנוכח המתקפה הישראלית, על איראן אולם שתים עשרה יום בחרה ההנהגה בביירות להימנע ושיגרה מסרים רפים של סולדריות במקום – צעד שחשף את עומק השחיקה במערכת היחסים.
היכולת הרקטית של הארגון הידלדלה לכדי כ־20% מהפוטנציאל שהיה לו לפני המלחמה האחרונה. מרבית מנהיגי דור המייסדים הצבאי חוסלו או נפצעו במתקפת הביפרים בספטמבר 2024. אפילו יחידות יוניפי״ל, שבעבר נזהרו מכל משמר מלהתעמת עם חיזבאללה, חושפות כיום בפומבי מצבורי נשק – השפלה פומבית לארגון שבנה את דימויו על חשאיות וכוח.
השלכות פוליטיות וביטחוניות
למרות הרטוריקה התקיפה, לחיזבאללה אין כיום יכולת ממשית להתקומם או להמריד את העדה השיעית. הציבור השיעי מותש ממלחמות בניגוד לסיום מלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006 לא מתבצע תהליך שיקום לעשרות אלפי מחוסרי בית ולא נראה באופק. לדוד האיראני אזלו המזומנים למרות הצהרות מילטנטיות הנשמעות מעת לעת הסיכוי לפרוץ מלחמת אזרחים או התקוממות שיעית נמוך.
ממשלת לבנון בראשות הנשיא ג'וזף עאון מקווה להגיע להסכם שיביא להתפרקות חלקית של חיזבאללה מנשקו – מהלך שעשוי לסמן סיום סמלי של הסכם טאיף, ההסכם שסיים את מלחמת האזרחים ב־1989 והסדיר חלוקת כוח עדתית במדינה, אך הותיר לחיזבאללה חריגות בנושא החזקת נשק.
המציאות המורכבת של "הסמוס הלבנוני"
הממשלה מבינה שעליה להציג צעדים בשטח, אך גם מנסה להימנע מעימות ישיר, בהתאם למסורת הלבנונית של "הסמוס" – גרירת רגליים, דחיות והתחמקות מהכרעות חותכות. כאן יש תפקיד מרכזי למידת הנחישות של וושינגטון וירושלים שתשפיע במידה רבה על התוצאה. הלחץ האמריקני, המגובה בהסכמים עם ישראל, מגביר את הסיכוי להסדר שיחייב את הארגון לוותר בהדרגה על רוב נשקו ולהיטמע כחלק מהצבא הלבנוני.
הזדמנות היסטורית וסכנה אסטרטגית
מעולם לא היה סיכוי כה גבוה להתפרקות חלקית והדרגתית של חיזבאללה – אך כאן גם טמונה הסכנה. שילוב מלא של חיזבאללה בתוך הצבא, ללא פירוקו המוחלט, עלול להותיר לו השפעה מבפנים ולהנציח את כוחו הפוליטי.
כפי שאומרים בלבנון: "אלמא בינת'אר מן עאלמטר" – המים מחכים לגשם. כלומר, כולם ממתינים לנסיבות הנוחות, מנסים ללכת בין הטיפות מבלי להירטב – וכך גם המדינה, ברגע הקריטי הזה.
