נוף הוא כאמור מצרך נדיר ומבוקש כשמדובר בתצפית מרהיבה ממרפסת מסעדה כזו או אחרת. ולכן, כמאמר הפתגם הלועזי, קבצנים אינם יכולים להיות בררנים, ובהיעדר נוף מובהק, גם בוסתן מרהיב למרגלות מרפסת עץ מהודרת ייחשבו כנוף לכל דבר.
מסעדת גוז' ודניאל ביישוב המבוסס בני ציון היא מעוזם של אנשי האלפיון העליון אמנם, אבל אינה יקרה יותר מהרבה מסעדות אחרות בימינו. כלומר, היא יקרה מאוד, אבל כך גם כל השאר. מה שיש לה להציע אם כן, בנוסף לאוכל המופלא ממש, מהטובים שיש, של השף שניר אנג־סלע, הוא כאמור מרפסת יפהפייה, הממשיכה חלל הסעדה יפה לא פחות, ומשקיפה על בוסתן רחב ידיים מלא עצי פרי שנטעו אנשי המסעדה למרגלותיה, שאורחי המסעדה מוזמנים לשוטט בו לפני או אחרי האוכל (הכי כיף דווקא בין המנות). בין שיטוט אחד לשני, נסו את סלט השרימפס התאילנדי או טורטליני הגבינות, השניצל הווינאי (כן, שניצל) או הדניס במלח. או כל דבר אחר, קבוע או מיוחד לאותו יום, שיחליט השף אנג־סלע להגיש. גוז' ודניאל, אנשי בראשית 39, בני ציון
גן ירק שבערבה אינה ממש מסעדה, וגם אינה מספקת את הנוף המדברי שבו היא שוכנת, אלא רק, כמובן, בדרך אליה וממנה. ועדיין, חבל לפקשש אותה רק בגלל מגבלות טכניות כאלה או אחרות שאפשר להשית על עצמך ברשימה כזו.
רונית ומוטי אלעזרי מציעים כבר שנים ארוכות ארוחות בוקר (לשישה אנשים לפחות, בהזמנה מראש, בין נובמבר למאי, כשלא חם מדי בערבה), שאת כל תוצרתן קוטפים הסועדים ממש בלב החממה שלהם במושב הקטן והמקסים צופר שבערבה. כל הירקות אורגניים, וזו גם גינה לימודית לטובת אנשי הסביבה. מוטי לוקח לסיור בחממה ורונית מכינה סלטים, חביתת ירק ומאפים. כמה פשוט, ככה טעים ובעיקר אחר, שונה וגם – אם יורשה לנו להיסחף לרגע קט – מדובר ברגע ציוני אמיתי, כזה ששכחנו שיש. בלי דגלים וסמלים. "סתם" עבודת אדמה אמיתית כמו פעם, ובכל זאת, כזו הפונה גם לנהנתני המאה ה־21. גן ירק, צופר
השנים הארוכות שחלפו על מאנטה ריי על שפת ימה של תל־אביב קצת השכיחו אותה מליבה של אומת האוכל התל־אביבית. אך מי שרוצה לשטוף את העיניים בנוף מרהיב של ים ושל יפו העתיקה הסמוכה, ולא דחופים לו טרנדים קולינריים עדכניים, טוב יעשה אם יסור למאנטה ריי, כדי להיווכח שמה שבעלת הבית עפרה גנור והשף רונן סקינזיס כבר שכחו מזמן, אחרים עדיין רחוקים מלדעת.
החל ממגש המזטים הנצחי, דרך סיר פירות הים השחור והכבד ופילה הלברק עם הניוקי וכלה באוסובוקו הטלה – כל מה שתאכלו כאן יהיה הגון וטעים להפליא. ולנוף המרהיב, ובכן, לו אין הרבה מתחרים, בתל־אביב ובכלל. מאנטה ריי, גן צ'רלס קלור, רחוב יחזקאל קויפמן 703, תל־אביב
חיים טיבי הוא אחד השפים הוותיקים והטובים בישראל, שרק השנים הארוכות במקצוע, וכנראה גם החיים בצפון, השכיחו מעט מלב קהל הסועדים. אבל טיבי היה ונותר אמן אוכל אמיתי בנשמתו וביכולותיו.
בשנים האחרונות הפך טיבי את המסעדה הוותיקה בחוות הסוסים בגליל למעוז חפץ של ממש לחובבי האוכל המקומיים, והוא מפנק אותם בחגיגת בשרים יוצאת דופן ממש. פורטרהאוס, טיבון או קאובוי ריב מהמותן הקדמית על העצם, לצידם גם נתחים מוכרים יותר כמו הפילה כמובן, ואיך לא – המבורגרים אימתניים. יש גם פסטה תוצרת בית ופילה דג, למי שאינו רוצה בשר. הוסיפו לכל אלה את הבהייה הממכרת בסוסים שבחווה ותקבלו מתכון בטוח לצהריים שוברי שגרה של ממש, בנוף הכי גלילי והכי ירוק שיש. עכשיו, כששוב שקט בצפון – ואנחנו מקווים שלתמיד, זה בדיוק הזמן לעשות את זה. טיבי'ס, כפר הנופש ורד הגליל, כורזים
מסעדת רוטנברג הוותיקה יכולה מן הסתם להיכלל בעוד כמה רשימות אחרות שיעלו ויבואו – המסעדות הכי טובות בישראל, הכי רומנטיות, הכי יצירתיות והכי מקומיות. ועדיין, קשה להפריז בערכו של הנוף המרהיב הנשקף מחלונות המסעדה הנהדרת הזאת, שבעשור האחרון (רוטנברג קיימת הרבה יותר שנים) נוהלה על ידי בני הזוג יזהר סהר והילה רונן, שעשו שימוש יצירתי ואמנותי להפליא בחומרי הגלם שמספק הטבע מסביב – הגבעות הירוקות, הציפורים הנודדות בעמק, המבנים הישנים של תחנת הכוח ההיסטורית של רוטנברג וכן, גם מגדלי השמירה של חיילי הצבא הירדני שעל הגבול, שאפשר ממש לראות להם את הלבן שבעיניים.
הוסיפו לאלה את המבנה עצמו, קרנטינה (תחנת הסגר לבעלי חיים) ישנה שקירותיה החיצוניים עדיין מנוקבים בכדורי צלפים ירדניים (לא לפחד, שקט כאן מאוד כבר שנים) ובחללה הפנימי הקטן והרומנטי מתנוססת תמונה ענקית של פנחס רוטנברג, הזקן מנהריים, מייסד חברת החשמל הישראלית.
ביום טוב, בעונות הנדידה, אפשר לראות כאן אלפי ציפורים מעשרות מינים, לחזות בטבע הפורח בשלל צבעים וליהנות מהאוכל של השפית חן וייס, התופסת בימים אלו את מקומו של סהר בין הסירים מסיבות שוברות לב – סהר נפטר בתחילת השבוע אחרי שהתמודד עם גידול במוח. בימיו האחרונים הקפיד להדגיש, לצד זוגתו, שאינם רוצים להשבית את העונג שהם מעניקים כבר שנים ללקוחות, שמגיעים לכאן אפילו במסוקים. יחד עם וייס הם בנו תפריט חדש עונתי ומשתנה תדיר לפי מה שליקטו וקטפו, ומה שגידלו החוואים בסביבה. הצער עמוק, אך המסעדה ממשיכה, והעונג יוצא דופן. רוטנברג, גשר הישנה
