"זרענו חיטה אבל כלום לא נבט. חיטה היא גידול חזק, אבל אם יהיה גשם בינואר פברואר, ובמרץ תהיה עצירת גשמים – לא יהיה יבול", אומר ל'דבר' אחיקם שלף, מנהל גידולי השדה של קיבוץ אורים בנגב המערבי. "זאת לא עצירת גשמים. החורף עוד לא התחיל פה והוא כבר עוד מעט נגמר. צפויים להיות גידולים מעטים מאוד אם בכלל. חיטה שהייתה צריכה לנבוט בתחילת דצמבר הפסידה חודש של גידול". בנגב המערבי מרגישים את הבצורת במלוא עוצמתה. עד עכשיו ירדו בשדות אורים כ-15 מ"מ – פחות מ-10% מהממוצע הרב-שנתי.
הדאגה של שלף במקומה. הבצורת הקשה כבר גורמת לנזקים קשים לחקלאות ברחבי הארץ. המחסור בגשם מורגש בעיקר מדרום לקריית גת, בחלק מיישובי עוטף עזה. באזור הצפון מדובר בחיטה שנזרעה בעמק יזרעאל, בעמק החולה ובעמק המעיינות.
מרבית גידולי החיטה באזורים אלה הם גידולי בעל (מושקים במי גשם בלבד) שדורשים פיזור גשמים לאורך העונה כדי להגיע ליבול אופטימלי. זמן הגידול המיטבי של החיטה הוא כארבעה חודשים. הזריעה מתחילה בנובמבר והצמיחה אמורה להגיע לשיאה בפברואר-מרץ, לקראת הקציר. אלא שהשנה הגשמים באזורי גידול החיטה בצפון ובדרום מתעכבים.
בחלק מהחלקות החיטה שנזרעה החלה לנבוט בעקבות הגשמים שירדו בנובמבר, אך שטחי הגידול התייבשו מאז בגלל עצירת הגשמים והגידולים קמלו. בחלקות אחדות ירדו מילימטרים בודדים וחלקן כלל לא זכו למשקעים. בשטחים רבים אין תשתית שמאפשרת להשקות את החיטה באופן יזום, ובכל מקרה מבחינת עלויות המים מדובר באפשרות שאינה בת-קיימא מבחינה כלכלית.
"זאת לא עצירת גשמים. החורף עוד לא התחיל פה והוא כבר עוד מעט נגמר. צפויים להיות גידולים מעטים מאוד אם בכלל"
לפי הערכה ראשונית של קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות, המחסור בגשמים מעכב את הנביטה והצמיחה של חיטה שנזרעה על שטח בהיקף של יותר מ-40 אלף דונם בצפון ובדרום. הנזק הראשוני לגידולי החיטה ביישובי הנגב המערבי ועמקי הצפון מוערך במיליוני שקלים. בחלק מהחלקות ייאלצו החקלאים לזרוע שוב, בתקווה שבתקופה הקרובה יירדו גשמים רבים.
גם החיטה בשדות עמק יזרעאל, שבדרך כלל מוריקים בתקופה זו של השנה, מאחרת לנבוט. במשקים אחדים החקלאים נאלצים להפוך את האדמה ולזרוע מחדש. בחלקות שבהן נבטה חיטה, אבל לא קיבלה מספיק גשמים, צמיחתה מתעכבת.
"80 שנה לא הייתה שנה כזאת, שעד סוף דצמבר כמעט לא ירד פה גשם", אומר איתן אביבי, מנהל גידולי השדה בקיבוץ הזורע בעמק יזרעאל, שגם הוא, לדבריו, לא ישן טוב בלילה בחודשים האחרונים. "בשנים האחרונות אנחנו עומדים על ממוצע רב-שנתי של כ-820 מ"מ גשם, אבל עד אמצע דצמבר קיבלנו רק 50 מ"מ שהיו לא אפקטיביים".
שדות קיבוץ הזורע. "בשנים האחרונות אנחנו עומדים על ממוצע רב-שנתי של כ-820 מ"מ גשם, אבל עד אמצע דצמבר קיבלנו רק 50 מ"מ שהיו לא אפקטיביים" (צילום: גד"ש הזורע)
גם שלושת ימי הגשם של סוף דצמבר לא הועילו במיוחד לחקלאי עמק יזרעאל. בקיבוץ הזורע ראו בסך הכול 220 מ"מ מתחילת העונה, שהם 30% מהממוצע הרב-שנתי, אבל אביבי לא ממהר להספיד את היבול. "אין ספק שיש פגיעה אנושה. החיטה נבטה אבל עדיין לא מתה. זה השלב הקריטי של גידול החיטה", הוא מסביר, "החשש הגדול הוא שהשיבולים יתנו מעט גרגירים וירק, וההשקעה בגידול תהיה לשווא".
לדברי אביבי, בשלב מאוד מוקדם של התפתחות הגידול, כשיש שניים-שלושה עלים קטנטנים, אפשר לצפות בדיוק כמה גרגירים יהיו בכל שיבולת בסוף התהליך. כשזרעים שנזרעו מוקדם אינם מקבלים מספיק מים בתחילת העונה, הצמח נכנס למצב תעוקה. "הצמח מחשב את המעבר בין שלבי התפתחות באופן הישרדותי לפי כמות האנרגיה שיצטרך. כשהצמח סובל, ההתמיינות וההתפצלות שלו מאוד נמוכות. זה תוצר של אבולוציה, הצמח מתמקד בהמשך הקיום".
"שנה כזאת, בלי גשם לאורך אוקטובר, נובמבר ודצמבר, אני לא זוכר מעולם"
גם אוהד זיו (44), דור שני לגידולי השדה בקיבוץ יזרעאל, לא זוכר אירוע כזה בעשרות השנים האחרונות. "לא יצא לנו להתמודד עם דבר כזה אפילו בשנים שאבא שלי היה מרכז הגד"ש", הוא אומר. "היו שנים שחונות מאוד, בשנים כאלה הייתה פחות חיטה והיבול לא היה הכי יפה, אבל הפיזור של הגשם היה שונה. שנה כזאת, בלי גשם לאורך אוקטובר, נובמבר ודצמבר, אני לא זוכר מעולם. אנחנו במצב הכי גרוע שהיינו בו אי פעם".
"האדמה שלנו יבשה לגמרי", אומר זיו. ביזרעאל רגילים ל-430 מ"מ גשם בעונה בממוצע, מהם 115 מ"מ בדצמבר. השנה המצב שונה. עד אמצע דצמבר ראו ביזרעאל 58 מ"מ גשם בלבד. מרבית המשקעים הגיעו בבת אחת בנובמבר, ולא בפיזור לאורך התקופה, שעדיף לגידולים. שלושת ימי הגשם בסוף דצמבר העלו את כמות המשקעים העונה ל-178 מ"מ, שהם פחות ממחצית מהמשקעים הדרושים להם.
פרישת הגשמים לאורך העונה חשובה לא פחות מכמות המשקעים. בהשוואה רב-שנתית, באוקטובר זכו ביזרעאל לכמות משקעים גבוהה מהממוצע, אך רוב הגשם ירד בבת אחת. בנובמבר כמות המשקעים הייתה נמוכה מהממוצע ובדצמבר כמעט לא ירד. "זה לא טוב לגידול חיטה, שצריכה פיזור יותר טוב כדי למקסם את הצמיחה והיבול", מסביר זיו. "לצערי זאת מגמה עולמית: מצד אחד אירועי גשם מתמעטים, ומהצד השני האירועים נהיים עוצמתיים יותר. ביום-יומיים יכול לרדת פתאום 100-70 מילימטר. כחקלאים, תמיד נעדיף שיהיו מפוזרים על שלושה-חמישה ימים".
"לצערי זאת מגמה עולמית: מצד אחד אירועי גשם מתמעטים, ומהצד השני האירועים נהיים עוצמתיים יותר"
לדברי זיו, חלקות החיטה שאינן מושקות אינן גדלות. "זרענו בסוף נובמבר-תחילת דצמבר ורוב החלקות שלנו עדיין מחכות לגשם משמעותי. חלקה אחת שהייתה קצת יותר רטובה נבטה, היתר לא נראה טוב. אני מניח שחלק התחיל להשריש אחרי הגשמים הקטנים שהיו, שלושה-ארבעה מילימטר. סבירות מאוד גדולה שהם כבר מתו. בכל מקרה זה אומר עיכוב של חודש בגידול".
לעיכוב בצמיחה משמעות דרמטית עבור מגדלי החיטה ועבור צרכני התבואה והירק. החיטה שמגודלת בישראל מיועדת לקמח ולמזון בהמות. בחלקות שחיכו הרבה זמן לגשם, תיפסק צמיחת העלים והצמחים ישקיעו את האנרגיה בהצמחה מוקדמת של השיבולת. "הצמח לא מבין באיזה חודש הוא, אלא מתפתח לפי המשאבים שיש לו", מסביר זיו. "התוצאה תהיה מעט מאוד ירק שנקצר מוקדם לשחת ופחות גרעינים, שגם יהיו קטנים יותר".
זיו ואביבי צופים פגיעה כלכלית קשה. בקיבוץ הזורע מגדלים חיטה על כ-4,500 דונם. בשנה רגילה קוצרים בערך טון של ירק חיטה (עלים וגבעולים) למספוא, שילכו למאכל לבעלי חיים. אביבי מעריך שבמקרה הטוב יגיעו השנה ל-600 ק"ג. יבול גרגירי חיטה, שמשמשים לקמח ולתזונת בעלי חיים, רגילים לקצור בהזורע כ-700-650 ק"ג בממוצע. להערכת אביבי, השנה יגיעו לכ-300 ק"ג בלבד, "אם מעכשיו הכול יהיה כמו שצריך", הוא מוסיף בזהירות.
עיקר המצוקה של המגדלים קשורה לפגיעה הקשה בהכנסה היציבה. "במצב הנוכחי צפויה פגיעה בהכנסה המוצקה שלנו", אומר זיו. "זה העוגן שלנו, ההשקעה הבטוחה. אנחנו יודעים שיש לנו חיטה, שזו ההכנסה שאיתה אנחנו הולכים למכולת, וכל השאר זה אקסטרה. בנינו על הכנסה מסוימת מהחיטה ואנחנו כבר יודעים שלא נקבל אותה. זה הלחם שלנו, תרתי משמע. אומנם גידולים אחרים יכולים להכניס כמו כל החיטה, אבל יש בהם סיכון הרבה יותר גדול ולכן אנחנו לא יכולים להסתמך עליהם".
גידול החיטה המקומי מספק כ-15% מהצריכה המקומית של גרעיני חיטה. הבצורת תשפיע לא רק על אספקת הגרגירים לקמח, לחם, פסטה וכו', אלא גם למאכל בעלי חיים כמו פרות ותרנגולות, כלומר על ייצור מזון עשיר בחלבון מן החי. "המשמעות היא שהשנה נסתמך עוד יותר על יבוא", אומר אביבי, "אבל אם יהיה מחסור בכל העולם, אין הבטחה שיהיה קל לייבא, והמחירים יהיו בהתאם. אנחנו נהיה האחרונים בשרשרת המזון".
הפגיעה הקשה יותר, לדבריו, תהיה באספקת החיטה למספוא, "מזון גס" לפרות, לכבשים ולעזים שמסופקת במלואה מגידול מקומי. "גרוע מזה, אם תמשיך הבצורת, גם מאגרי המים שלנו, העתידיים, לא יתמלאו. אנחנו יכולים להחליף את החיטה למספוא בתירס, אבל אם לא יהיו לנו מים להשקות את התירס, לא יהיה גם את זה". החשש הגדול הוא שצמצום אספקת מזון לחיות משק תתגלגל לעלייה במחירי הבשר, החלב, והעוף שיזנקו לשמיים.
"מדינת ישראל חייבת להסתכל קדימה ולחשוב מחוץ לקופסה במובנים אסטרטגיים"
גם אם יתברכו בעמק יזרעאל בימי גשם נוספים בינואר ובפברואר, תקופת הגידול של החיטה התקצרה השנה מאוד. "אנחנו צריכים סביב ה-210-180 יום לגידול", אומר אביבי, "זמן הגידול יתקצר לכ-45 יום והיקף התוצרת ייפגע. זה מרוץ נגד השעון, כי אנחנו יודעים מתי הקיץ יתחיל. אפשר לומר שמכל הכיוונים אנחנו דפוקים.
"עדיין לא הפכנו את השדות שזרענו. אנחנו רוצים לתת צ'אנס ולראות איפה אנחנו עומדים. ברור שזאת תהיה שנה לא מיטבית ושהיבול לא יהיה מקסימלי או אפילו בינוני. זו לא שנה מבורכת, לצערנו הרב. אנחנו מקווים שהגשם יגיע בהקדם".
זיו מנסה לשמור על אופטימיות: "הכול תלוי מאוד בהמשך החורף. אם יהיה חורף של גשמים מאוחרים, שיימשכו עד מרץ ואפריל, יכול להיות שנהיה בסדר. אם הגשמים ייפסקו מוקדם, בתחילת-אמצע מרץ, נהיה בבעיה גדולה. רוב השטחים לא יגיעו לניבה מלאה ונצטרך להחליט אם לקצור מוקדם לשחת ולתחמיץ. יש משקים שהופכים מחדש את השדות וזורעים מחדש. אנחנו לא ערוכים לזה כרגע".
לדבריו, הפיצוי מקנט יעזור, אבל יכסה כ-45%-50% מההכנסה המיועדת. "זה בהחלט חשוב ולכן כל שנה אנחנו מקפידים לשלם הרבה מאוד כדי לבטח את היבול שלנו. אבל אני טרוד וחסר שקט. מתהפך במיטה הרבה מאוד. זה הדבר שהכי מפריע לי. בתור חקלאי אתה חייב להיות אופטימי, עם הרבה אורך רוח, ואני מנסה לקחת את זה רגוע, אבל כל שנה כשקורים דברים כאלה אני מנסה להישאר אופטימי. זאת בהחלט מכה".
"הכול תלוי מאוד בהמשך החורף. אם יהיה חורף של גשמים מאוחרים, שיימשכו עד מרץ ואפריל, יכול להיות שנהיה בסדר. אם הגשמים ייפסקו מוקדם, בתחילת-אמצע מרץ, נהיה בבעיה גדולה"
בקנט מעריכים שככל שהבצורת תימשך, היקף הנזק צפוי לגדול. קנט תפצה את החקלאים על עלויות הזריעה החוזרת, שנאמדות במיליוני שקלים, ותפצה את החקלאים המבוטחים בעקבות אובדן ההכנסה הצפוי להם. היקף הפיצו ייקבע בתום תקופת הגידול ובהתאם למצב החיטה.
ביטוח ההכנסה הייחודי לגידולי הפלחה הושק לפני כמה שנים בשיתוף משרד החקלאות, לנוכח שינויי האקלים ומגמות ההתחממות והיובש שמשפיעות על גידולי השדה. הביטוח מבטיח למגדלים פיצוי על ירידה בהיקפי התוצרת או על אובדן הכנסה בעקבות ירידה במחירי החיטה. בשנה החולפת קנט שילמה למגדלי החיטה סכום שיא של כ-30 מיליון שקלים, בעיקר בגלל בצורת חריפה באזור הדרום, ופגיעה קשה מעודף גשם ומהצפות בשטחי גידול בצפון.
לדברי אביבי, דרוש שינוי בתפיסת העולם, הרבה מעבר לשאלת כמויות המשקעים בשנה ספציפית. "מזג האוויר בכלל והמשקעים בפרט נהיים פחות ופחות צפויים. הזנים שמגדלים וכל ממשקי הגידול שאנחנו מכירים כבר לא תואמים את המחסור במים ואת ההתחממות הגלובלית. מדינת ישראל חייבת להסתכל קדימה ולחשוב מחוץ לקופסה במובנים אסטרטגיים, בבריאות, בחינוך, בביטחון, בטח ובטח שבחקלאות. חייבים לראות איך אנחנו מייצרים ביטחון מזון כדי שלא ניאלץ להסתמך רק על יבוא. ראינו מה קרה כשהיה מצור על יבוא מזון לישראל בתקופת הקורונה ובתחילת המלחמה. לאנשים יש זיכרון לטווח מאוד קצר".
