ענבר לניר זכתה הערב (חמישי) במדליית הכסף האולימפית פריז והעניקה למשלחת הישראלית את אחת משתי מדליות בכורה במשחקים, יחד עם הארד של פיטר פלצ'יק. זו גם מדליית הכסף השנייה של ישראל בענף הג'ודו אחרי יעל ארד ב-1992 והשמינית של הענף מתוך 15 בהיסטוריה של ישראל במשחקים האולימפיים.
"חשוב לי לומר שלא השוויתי את ההישג, כי יעל ארד עשתה את זה ראשונה והייתה צריכה לשבור את תקרת הזכוכית", אמרה לניר אחרי הזכייה. "זה מרגיש כמו מעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. קשה לשמוח אחרי שהפסדתי בגמר, אבל זה שיש לי את הזכות לתת קצת חדשות טובות בתקופה הזאת – זה שווה הכול מבחינתי".
ענבר לניר אחרי הזכייה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בפריז 2024 (צילום: עודד קרני, הוועד האולימפי בישראל)
"כל התקופה מאז תחילת המלחמה הבטן מתהפכת. ידעתי שהדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להמשיך להתאמן ולעשות את מה שאני הכי טובה בו. יש לי זכות לייצג את ישראל ולהניף את הדגל בכל העולם", הוסיפה הג'ודאית שהתחרתה עם סרט צהוב על השיער, בקריאה להשבת החטופים. "אני תמיד אגרסיבית ותמיד נחושה, ואני יודעת שאני מביאה את עצמי, דברים טובים קורין. אני יודעת שאני יכולה לנצח כל אחת, והיום זה הקרנבל שלי.
הנשיא יצחק הרצוג התקשר לברך אותה ואמר: "איזה דבר מדהים, מדליית כסף. איזה הישג דמיוני. זה היום ה-300 מאז האסון הנורא, החטופים שלנו שם, הצבא נלחם, אנחנו במצב חירום וכוננות, והבאת לנו אור גדול. חזקי ואמצי, גאים בך מאוד". לניר הודתה לו: "תודה רבה, אני מקווה שכולם שמעו את זה וזה חיזק אותם אפילו קצת".
לניר בת ה-24 (עד 78 ק"ג) החלה את דרכה בשמינית הגמר בניצחון משכנע על אוטגונבאייר ממונגוליה. ברבע הגמר הדהימה לניר את חושה סטינהאוס ההולנדית, המחזיקה במאזן 0:3 מול לניר. הישראלית השיגה איפון 23 שניות מתחילת הקרב.
בחצי הגמר פגשה את אלופת העולם המכהנת ומדליסטית הארד מטוקיו, אנה מריה וגנר הגרמנייה (2 בעולם). הישראלית הייתה התקפית יותר, הצליחה להוציא מווגנר שני עונשים ולבסוף הטילה אותה באיפון מרשים.
ענבר לניר חוגגת את הניצחון בחצי הגמר האולימפי בג'ודו על אנה מריה וגנר הגרמנייה (צילום: AP /Eugene Hoshiko)
קרב הגמר: לניר פגשה את אליצ'ה בלאנדי, אולי הג'ודוקא החזקה ביותר בקטגוריית המשקל הזה. הישראלית ספגה ווזארי במהלך הקרב וניסתה לחזור, אך בסופו של דבר הקרב הסתיים בניצחון של בלאנדי לאחר עונש שלישי לחובתה של לניר.
לניר הגיעה למשחקים האולימפיים בפריז כאחת התקוות הגדולות של ישראל למדליה אולימפית. במהלך הקמפיין האולימפי לפריז הפכה לניר לאחת הכוכבות הגדולות של ענף הג'ודו, היא דורגה ראשונה בעולם, זכתה בשתי מדליות ארד באליפויות אירופה 2023 ו-2024, זכתה בתחרות המאסטרס ב-2023 והכי חשוב זכתה באליפות העולם ב-2023 שנערכה בדוחא, קטאר.
נבחרת הנשים בג'ודו, בהובלת המאמן שני הרשקו, הגיעה לפריז חזקה ומלוכדת. זאת הפעם הראשונה שישראל משתתפת בכל אחד משבע קטגוריות המשקל לנשים במשחקים האולימפיים. הישג יוצא דופן שרק שתי נבחרות נשים נוספות זוכות לעשות בפריז – צרפת המארחת והמדינה השולטת בענף יפן. עד היום לא הגיעו הישראליות לקרבות המדליה והעיניים נשואות ביומיים הקרובים ללניר ורז הרשקו, הספורטאיות שהגיעו כמועמדות לעמוד על הפודיום.
ענבר לניר והמאמן שני הרשקו אחרי הזכייה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בפריז 2024 (צילום: עודד קרני, הוועד האולימפי בישראל)
זאת הייתה ההופעה השנייה שלה במשחקים האולימפיים, לאחר שהעפילה לטוקיו ממש ברגע האחרון. במשחקים עצמם לניר ניצחה בקרב הראשון והודחה בשמינית הגמר על-ידי מיירה אגיאר הברזילאית.
"בג'ודו יש לי את היכולת לבטא את עצמי"
לאולם הג'ודו לניר הגיעה לראשונה בכיתה א', בעקבות אמא שלה, שתאמנה בצעירותה תחת מי שהיום יו"ר האיגוד, משה פונטי. "הייתי ילדת חוגים", סיפרה לניר בראיון ל'דבר'. "הייתי בכל החוגים האפשריים. התעמלות קרקע ומכשירים, אקרובטיקה אווירית, בלט, סטפס. לא הייתי מסוגלת לשבת. לא הייתי מהילדות שרואות טלוויזיה ואוכלות במבה, לא היו רואים אותי בבית".
"אני לא אשכח את השיעור הראשון, כל כך שמחתי שאני יכולה לנוע בחופשיות במרחב. לבטא את עצמי בצורה פיזית, זה משהו שאני מאוד אוהבת בג'ודו זה שיש לי את היכולת לבטא את עצמי", אמרה לניר. "כבר באימון הראשון, המאמן הקפיץ אותי להתאמן בקבוצה של הגדולים יותר".
אחד היתרונות של לניר כספורטאית, הוא העיסוק הגופני לצד הג'ודו. לניר הייתה עד גיל 15 באקרובטיקה אווירית ועד גיל 13 למדה בלט. "הייתי עם נעלי פוינט והכל, המורה ממש לקחה את זה קשה כשעזבתי", היא מספרת ומודה שהעיסוק בסוגי ספורט נוספים תרם להצלחה שלה בג'ודו: "אני חושבת שלתת לילד להתנסות בכל כך הרבה חוגים מגוונים, נותן לו יכולות פיזיות גם של התמצאות במרחב. אני ממש מרגישה שזה עשה את ההבדל, יש משהו ביכולות הפיזיות שאני מביאה, שהן שונות ממי שעסק רק בג'ודו כל החיים שלו".
ענבר לניר בתחילת דרכה בג'ודו (צילום: אלבום פרטי)
כשהפכה לג'ודאית מוכרת, לניר מינפה את ההצלחה כדי להיות מודל לילדות ונערות.
בפוסט שפרסמה דיברה בפתיחות על נושא דימוי הגוף כג'ודאית. "עד גיל 12 לא הייתי מוכנה להרים משקולת ששוקלת יותר משני קילו ושהצבע שלה לא היה ורוד. פחדתי להיות שרירית. פחדתי להיראות גברית. היה לי חשוב להיות יפה, החלום שלי היה שהבנים בכיתה יריבו מי יזמין אותי לסלואו בבת-מצווה הקרובה. האמנתי שאם הידיים שלי גדולות משלהם הסיכויים שלי הולכים ופוחתים. במועדון שלי הייתי הילדה היחידה והתאמנתי רק עם בנים, לא הייתה לידי ספורטאית בוגרת כדי לקבל את ההוכחה שאם אעשה לחיצת חזה לא יחשבו שאני בן בטעות. עד היום אני עומדת מול המראה ועפה על עצמי. כי השרירים שלי הם התכשיטים הכי יפים שלי".
"אני כותבת את הפוסט הזה לאותה ילדה בת 12 שהייתי, ולאותן ילדות שמתלבטות אם לקחת את המשקולת הכבדה יותר כי הן מפחדות מאיך שהגוף שלהן ייראה", המשיכה לניר. "להיות חזקה זה כל כך יפה, והיופי האמיתי מגיע מבפנים. וכשתעמדי עם המדליה על הצוואר בתחרות הכי חשובה בחיים שלך, את תגידי לעצמך תודה על ההחלטה לבחור להיות חזקה".
