אני אם יחידנית לבן ובת, תאומים בני 7, שמסרבים לקום בבוקר לבית הספר. הם מעדיפים להישאר בבית, ואני משקיעה הרבה אנרגיה בלהניע אותם להתארגן. חשוב לי לציין שהם מתעוררים בקלות בבוקר, אבל אני צריכה להיכנס איתם למלחמות כדי שיגיעו לבית הספר ולהזכיר להם שאם אני לא אלך לעבודה, לא יהיה לנו כסף. לפעמים הם טוענים שהם לא מרגישים טוב וממש מפעילים עליי לחץ, ואז אני נשארת איתם בבית, וזה מאוד לא פשוט לי. לילדה אין בעיות בבית הספר, והמורים מאוד מרוצים ממנה, אבל לילד יש הרבה בעיות וקשיים, המורים מתלוננים ועושה רושם שהוא לא אוהב ללמוד. איך אני יכולה לגרום להם להגיע למסגרות בלי קשיים?
"לפי מה שאת מתארת, יש לך ילדים שבסיכומו של דבר הולכים לבית הספר, אבל בכל בוקר הם מפעילים אותך מחדש. לפי הפרשנות שלי, זה הפך לסוג של טקס בבית שלכם. הילדים מעסיקים אותך, את חוזרת על אותם משפטים ומנטרות, ובסוף את מביאה אותם למסגרות – גמורה, עייפה, מותשת".
"לתפיסתי צריך להבין מה הקושי של הילד. למה הוא מגיב ככה? על מה זה יושב? איך אפשר לעזור לו להתמודד עם הקשיים שהוא חווה בבית הספר? אולי יש לו לקות למידה? אולי הוא צריך לעבור אבחון? אולי יש לו הפרעת קשב? קושי בניהול הזמן? את צריכה למצוא את כל הדרכים האפשריות לטפל בזה, אבל יש להזכיר לילד כל הזמן שלמרות הקושי – לבית הספר אנחנו תמיד הולכים".
"חשוב שתביני שהכל מתחיל ביציבות שלך, או באי־היציבות. ברגע שאת לא שומרת על יציבות, ויש פעמים שבהן הילדים נשארים בבית, הם מנסים אותך. את עוברת את הסיוט הזה בכל יום מחדש במחשבה שאולי יום אחד זה יעבור להם. כשאין עקביות, כשאין משהו ברור, זה ממש פתח לבלגן. לצורך העניין, לפני 30 שנה ההורים היו נחושים וברורים – ילדים היו הולכים לבית הספר, לא משנה מה. אף אחד לא היה מנסה להישאר בבית כי הוא ידע שאין טעם. אני לא אומרת מה טוב ומה לא, אבל לפי מה שאת מספרת פה, הילדים שלך יודעים שיש טעם להציק לך ולשגע אותך כי אולי הם יישארו בבית ויהיה להם יום כיף עם אמא. לכן, את צריכה לתת להם משהו קבוע, עקביות ונחישות".
"אני ממליצה שתגידי להם שמהיום את לא תישארי בבית כי הודיעו לך בעבודה שאם תישארי איתם בבית אפילו פעם אחת – את לא תקבלי משכורת. תגידי להם שאם הם ירגישו לא טוב, את דאגת להם לבייביסיטר, זה יכול להיות אפילו סבא או סבתא, כל עוד הם ידאגו לקחת לילדים את הטלפונים הסלולריים ולהשאיר אותם בלי טלוויזיה. כי אם מישהו נשאר בבית, זה לא הופך לקרנבל. אם לצורך העניין אחד מהילדים נשאר בבית כי כואבת לו הבטן, אז אחר הצהריים קחי את השני לאכול גלידה כי כשלמישהו כואבת הבטן הוא לא אוכל גלידה".
"זה לא נקרא להילחם ולא להיכנע. את לא צורחת עליהם, אבל לא יהיה יום כיף בבית. אם אחרי שעה הילדה תגיד 'די אני לא יכולה, קחו אותי לבית הספר', אז סבתא שלה צריכה לקחת אותה לבית הספר. במקרה כזה, שתפי את המורים בעניין. בית הספר צריך לנהוג באופן תקיף בנושא האיחור הזה – צריכות להיות השלכות להחלטות שלהם, לא רק שיחה של הפקת לקחים. שכן, ילדים לא לומדים מדיבורים – הם לומדים מדברים שקורים להם. אם הילדה תאחר, ואז תצטרך להכין עבודה, זו הלמידה שלה, ככה היא תלמד שיש מחיר לכל החלטה שלה".
"אנחנו כהורים מבוגרים לא עושים את מה שהילדים מכתיבים לנו – אנחנו עושים סדר עולמי שבו הילדים הולכים לבית הספר וההורים הולכים לעבודה. הילדים מבינים אותך, אבל הם רוצים לקבוע, כי לימדת אותם שאין לך חוט שדרה ברור. הם הבינו שאת האמא הזו אפשר לכופף. כדי לפתור את העניין מהשורש הייתי ממליצה על הדרכת הורים כי יש פה עבודה רבה לעשות, ותוכלי לקבל רעיונות יצירתיים לפתרונות יצירתיים".
סייעה בהכנת הכתבה: עדן בן ארי