במחזמר המילטון, כשאלייזה המילטון אומרת לבעלה אלכסנדר ש-"אפילו לג'ון אדמס", סגן נשיא ארה"ב בתקופת המחזמר, "יש זמן לחופשה עם המשפחה", עונה לה כוכב המחזה "לג'ון אדמס אין תפקיד אמיתי בכל מקרה". לבדיחות האלה יש גרעין לא קטן במציאות: בשעה שנשיא ארצות הברית הוא ראש הרשות המבצעת ומחזיק בשורה כמעט בלתי נגמרת של סמכויות, סגן נשיא ארצות הברית הוא תפקיד שכמעט ואין לו סמכויות פורמליות.
למעשה, החוקה מפקידה בידי סגן הנשיא שני תפקידים בלבד – הוא ממלא מקומו של הנשיא במידה ונבצר ממנו למלא את תפקידו – כמו למשל אם הוא נפצע או נהרג – והוא מכהן כנשיא הסנאט (ובמידת הצורך, כשובר-שוויון). אם כך, מדוע שאלת "מי יכהן כסגנו של טראמפ" הפכה לכה חשובה?
חלק מהסיבות לכך זהות לסיבות שציינתי כשכתבתי טור דומה לזה על ג'ו ביידן ומי תכהן כסגנו – מדובר בנשיא מבוגר, ולכן שאלת "מילוי המקום" היא קריטית מאי פעם. טראמפ בן 78, והסיכוי שייבצר ממנו מלכהן מסיבות רפואיות (עד 120) גבוה יותר מאשר הסיכוי כאשר בבית הלבן ישבו ביל קלינטון (שעזב אותו בגיל 55), ברק אובמה (שעזב בגיל 56) או ג'ורג' בוש הבן (שעזב בגיל 63). לאור ניסיון ההתנקשות בחייו של הנשיא לשעבר אמש בפנסילבניה, שאלת ממלא מקומו קיבלה ממד ריאלי – על מי יסמוך טראמפ, וחשוב מכך תומכיו, במידה והוא ייפגע?
אך במקרה של טראמפ ישנם שיקולים נוספים, ואחד מהם קשור דווקא לתפקיד הפורמלי השני של סגן הנשיא, בשבתו כנשיא הסנאט. מייק פנס, שכיהן כסגן הנשיא תחת טראמפ, סירב לשתף פעולה עם הניסיון של טראמפ למנוע את אשרור תוצאות הבחירות ב-2020, התוצאות שקבעו כי ג'ו ביידן ניצח בבחירות לנשיאות – ובכך הפך עצמו למטרה חיה של תומכיו של הנשיא ה-45, כולל במהלך ההסתערות על הקפיטול ב-6 בינואר. מבחינת טראמפ, מדובר היה בלא פחות מבגידה באמונו, ולכן בבואו לבחור את סגנו הבא טראמפ יימנע מלבחור מועמד שעשוי להיות נאמן לחוקה יותר מאשר לו עצמו.
בנוסף, טראמפ מפעיל שורת שיקולים נוספים בבואו לבחור מועמד לכהן כסגנו: הוא זקוק למישהו שיוכל, לפחות בתיאוריה, לסייע לו להתחזק בקרב קהלים חדשים שירחיבו את הקואליציה שתכניס אותו לבית הלבן. הוא זקוק למישהו שיצליח לרכך התנגדויות אליו ובכך אולי להטות בוחרים "סקפטיים". יעזור לו מאוד אם המועמד המדובר יוכל להביא איתו נדוניה מכובדת של כספי תרומות. בעיקר חשוב שלא יהיה זה מועמד "רעיל" שמזוהה עם עמדות קיצוניות מדי, למשל בסוגיית ההפלות – אחת הסיבות שמועמדותה של מושלת דרום דקוטה כריסטי נואם ירדה מהפרק היא עמדתה הבלתי מתפשרת בדבר איסור הפלות.
רוב הפרשנויות מצביעות על שלושה מועמדים מובילים לתפקיד: מושל צפון דקוטה דאג ברגם, הסנאטור הרפובליקני מאוהיו ג'יי.די ואנס, והסנאטור הרפובליקני מפלורידה מרקו רוביו. מבין שלושתם, ברגם נראה כמינוי הכי מוזר – לא כריזמטי, לא מוכר לציבור הרחב, אפילו קצת "אפור" – אבל ייתכן שבדיוק בשל כך הוא נכנס למשבצת הזו, כמי שיוכל להיות "אופרטור" מצוין אבל מבלי להאפיל על טראמפ עצמו. ברגם, יזם הייטק לשעבר, הוא גם מיליארדר בזכות עצמו – מסוג האנשים שטראמפ מעריך מאוד, ושיוכל להביא איתו תרומה מכובדת לקמפיין.
ואנס הוא במובנים רבים שכלול של טראמפ – הוא חביב אגף ה-MAGA במפלגה הרפובליקנית ועשה לעצמו שם עם הספר שכתב על ילדותו בהרי האפלצ'ים שבאוהיו. למרות הדימוי העממי שלו, ואנס הוא בוגר תואר במשפטים מאוניברסיטת ייל עם קריירה בקרנות הון סיכון, גם הוא מסוג האנשים שטראמפ אוהב להקיף את עצמו בהם – אך ייתכן שדווקא התדמית הזו, של ה-"טראמפ משודרג", עשויה להיות לו לרועץ.
רוביו הוא המינוי המסקרן מכולם: ב-2016, בפריימריז לנשיאות, הוא וטראמפ התעמתו בלי הפסקה. טראמפ לעג לו כשכינה אותו "מרקו הקטן" (1.75 מ', לא כזה קטן) ורוביו בתגובה אמר כי הוא לא סומך על טראמפ בכל הקשור בנשק גרעיני, אך עם הפיכת טראמפ למועמד ובהמשך לנשיא – יישר קו. בחודשים האחרונים ניכר שהיחסים ביניהם מתחממים וטראמפ כבר התייחס לא-אחת לאפשרות שרוביו "יהיה שם" כדי להוציא דברים לפועל, "אולי לא להצביע עליהם".
רוביו, שנולד למהגרים קובנים, נחשב למי שיצליח לסייע לטראמפ עם הקול ההיספני, קבוצת המיעוט השמרנית ביותר שזזה בעקביות מתמיכה גורפת בדמוקרטים אל התפלגות מאוזנת יותר בתמיכה הפוליטית שלה. בנוסף, מקור במפלגה הרפובליקנית אישר בפניי לפני כחודש שרוביו העתיק את מקום מגוריו מפלורידה למדינה אחרת, ייתכן נוואדה – שכן לפי החוקה, האלקטורים ממדינה מסוימת לא יכולים להצביע לנשיא ולסגן נשיא מאותה המדינה, כך שעל מנת לרוץ יחדיו על הנשיא וסגנו להגיע ממדינות שונות.
שני שמות נוספים שמוזכרים תדיר הם הסנאטור הרפובליקני מדרום קרוליינה טים סקוט וחברת הקונגרס הרפובליקנית מהמחוז ה-21 בניו יורק אליס סטפניק. סקוט הוא הרפובליקני השחור היחיד בסנאט, נחשב למגייס כספים מצטיין והפגין נאמנות רבה לטראמפ לאחר שסיים את ההתמודדות מולו בפריימריז – בריאיון במהלכו נשאל האם יכבדו את תוצאות הבחירות במידה וטראמפ יפסיד, סקוט רק ענה ש-"טראמפ ינצח". סטפניק, המוכרת לנו הישראלים בתור מי שניהלה את השימוע של נשיאות האוניברסיטאות בנוגע לאנטישמיות בקמפוסים, היא חביבת הזרם האוונגליסטי הידוע בתמיכתו בטראמפ, הגם ובמספר פעמים התייחסה ל-"תיאוריית ההחלפה" האנטישמית, לפיה האליטות והיהודים חותרים לייבא מהגרים לא-לבנים לאמריקה כדי לבסס "רוב ליברלי לנצח".
עם זאת, טראמפ ידוע כמי שנהנה להפתיע ו-"לשלוף אס מהשרוול", כך שהבורסה עוד לא סגורה לגמרי: יזם הביוטק לשעבר ויווייק ראמאסוואמי (שגם הוא התמודד בפריימריז הרפובליקניים, בעיקר על אג'נדה של War on Woke ופרש); חבר הקונגרס מפלורידה ביירון דונאלדס (שהצביע נגד אישור תוצאות הבחירות ב-2020 ואמר שבעיניו ביידן אינו הנשיא הלגיטימי של ארה"ב); חברת הקונגרס מהוואי לשעבר טולסי גבארד (דמוקרטית לשעבר, קצינה שנלחמה בעיראק לשעבר, מבקרת חריפה של מעורבות צבאית ברחבי העולם ושל אובמה בפרט); ואפילו מי מילדיו של הנשיא לשעבר – כולם עדיין מועמדים בפוטנציה.
שם אחד שאפשר לשלול כמעט בוודאות הוא של השגרירה באו"ם לשעבר ניקי היילי, שהתמודדה מול טראמפ בפריימריז וביקרה אותו על מדיניותו וסגנונו, אך נמנעה מלהביע בו תמיכה עד הרגע האחרון. היילי, שמבקשת להנהיג את המחנה השמרני ה"מסורתי" במפלגה, לא נתפסת כאמינה ונאמנה מספיק בעיניי הבוס שלה לשעבר, בטח לא כדי להתמנות לסגניתו. אולי היא תהיה שרה בממשלו.
צרות בלי גן עדן
כאב הראש של ביידן הולך ונמשך, כשרשימת השחקנים הפוליטיים הקוראים לו לפרוש הולכת ומתארכת: שני סנאטורים, שבעה חברי קונגרס, תומכי-על של הדמוקרטים כמו מערכת הניו יורק טיימס והשחקן ג'ורג' קלוני הצטרפו לרשימה הזו. יו"ר בית הנבחרים לשעבר, ננסי פלוסי, אמרה כי "על הנשיא להחליט במהרה" במה שהשתמע כרמיזה ברורה לכך שהיא מצפה ממנו להחליט לפרוש; מנהיג המיעוט בבית הנבחרים, האקים ג'פריס, מדווח כמי שאינו נלהב לתמוך בפומבי בביידן.
בקמפיין ביידן ממשיכים לעבוד במרץ ואף הרחיבו את הגיוסים בשבועות האחרונים, כולל לתפקידים לא ליבתיים, באופן שמראה שהם אינם חוששים מפגיעה אפשרית בתרומות למרות הצהרות של תורמי-ענק של המפלגה. בה בעת, לא נראה שהנשיא ואנשיו ממהרים להפיג את החששות של דמוקרטים שאולי מרוצים מכהונתו כנשיא אבל מודאגים מהאפשרות שהוא יפסיד לטראמפ, ואולי אפילו יפיל את הקונגרס והסנאט יחד איתו.
