מחקר ישראלי בקרב ילדים ואימהות משדרות ועוטף עזה מוכיח לראשונה כי הרכב חיידקי המעיים יכול לנבא סיכויים להתפתחות פוסט-טראומה בבני אדם. המחקר, שנערך במשך 15 שנה וכלל 168 ילדים ו-168 אימהות מהאזור, הוא הראשון שמצליח לקשר בין מאפיינים ספציפיים של הרכב חיידקי המעיים לבין התפתחות הפרעה פוסט-טראומטית מינקות לבגרות באדם, ומוביל למחקרים עתידיים בתחום הטיפולים הממוקדים על מיקרובייום.
פרופ' רות פלדמן, עורכת המחקר ומנהלת המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם באוניברסיטת רייכמן, שראש קתדרת סימס-מאן לחקר המוח המתפתח, וגם מנהלת הקליניקה ותוכנית ההכשרה הקלינית ע"ש האריס לגיל הרך בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה, הבהירה כי ממצאי המחקר מעידים כי ניתן לנבא לפי סוג החיידקים את הסיכוי לפוסט-טראומה. המחקר נערך בקרב 168 ילדים ו-168 אימהות משדרות ועוטף עזה במשך 15 שנה, והוא הראשון שמצליח להקשר בין מאפיינים ספציפיים של הרכב חיידקי המעיים לבין התפתחות הפרעה פוסט-טראומטית מינקות לבגרות בבני אדם.
במסגרת המעקב, נערך אבחון של PTSD לילדים ולאימהות על-ידי קלינאים לאורך תהליך ההתפתחות, מהילדות המוקדמת ועד לסוף גיל ההתבגרות. הממצאים מצביעים על כך שגיוון מופחת של חיידקי המעיים, המתאר את חוסנה של מערכת המיקרוביום, הבדיל בין ילדים בעלי תחלואה פוסט-טראומטית מול אלה החסינים, למרות ששתי הקבוצות היו חשופות לאותם אירועי לחימה לאורך החיים.
ממצאי המחקר מעוררים את ההערכה למחקרים עתידיים המתמקדים בהשפעת המיקרוביום על תגובות נפשיות והתפתחות פוסט-טראומטית באדם, ומספקים בסיס לפיתוח טיפולים חדשניים המבוססים על ניתוח המיקרובייום במעי.
תומר, בן 17, לווה על ידי החוקרים מגיל שנתיים וחצי עד גיל 17. הוא היה תינוק רגיש שהתעורר בבכייה כל לילה בבעתה, והתקשה להירגע ולהסתדר עם אוכל חדש ומגע חברתי. מילד יחסית רגוע הפך לפעם בכמה ימים לפוגע עם התפרצויות זעם. כאשר גדל, נמצאו לתומר בעיות במגוון תחומי התפקוד החברתי והתנהגותי: הוא חזר להרטיב בלילות, הפסיק לדבר במשפטים שלמים והתמקם בזריקת חפצים בלבד במשחקים שלו.
ההפרעה הפוסט-טראומטית של תומר התבטאה באופן כרוני ממילאות הילדות ועד סופה, עם אבחנות רבות של PTSD וגם הפרעת חרדה בשלבים שונים. תומר לא יצר קשרים חברתיים, בכה בתדירות רבה, והתקשה להירגע או לעזוב את הבית, וגם קשה לו במטלות לימודיות ותפקודיות יומיומיות. הוא הצג פרופיל חרדתי והיה נסוג ממגוון תחומי התפקוד שהוא רכש בעבר.
המחקר מצביע על התמקדות בחתימה מיקרוביאלית ספציפית של תומר, עם עלייה בקבוצות מיקרוביום מסוימות שנמצאו קשורות לסטרס, חרדה ודיכאון, וירידה בקבוצות מיקרוביום אחרות החשובות לתפקוד תקין.
פרופ' פלדמן הדגישה כי אספקט ייחודי של המחקר בתחום המיקרוביום והתחלואה הנפשית הוא התיקוף על ידי מודלים של בעלי חיים, שלא נעשה עד כה במחקרים קודמים. המחקר הציג שעכברים נטולי מיקרוביום שהושתלה להם צואה של ילדים עם PTSD, הראו התנהגות חרדתית יותר בהשוואה לעכברים שהושתלה להם צואה של ילדים חסינים, שהצגו התנהגות נורמטיבית.
"הממצאים שלנו מראים כי הפרופיל המיקרוביאלי הוא אחד הגורמים לתחלואה הפוסט-טראומטית ומשרטטים את הפרופיל הקשור בחוסן בעקבות חשיפה לטראומה," הדגישה פלדמן. "הממצאים הללו יכולים לשמש בסיס חשוב לבניית טיפולים ממוקדי מיקרוביום שיכולים להיות פורצי דרך בטיפול בפוסט-טראומה."
