נעמי פדהצור (44), עו"ס ופסיכותרפיסטית, גרושה ואם לשתיים, נחשפה בגיל מבוגר יחסית, לאחר הגירושין, לעולם היכרויות האונליין. "ממש הזדעזעתי ממה שפגשתי שם. כמות אדירה פניות מגונות ומטרידות, עוד לפני שהתחילה בכלל שיחה, שפה פוגענית, דרישות משונות ולא הולם", היא מספרת ל'דבר' "ניסיונות לעבור לוואטסאפ ולקבל את מספר הטלפון שלי אחרי שתי מילים בצ'אט באפליקציה, בקשות לתמונות חושפניות, הפעלת לחץ להיפגש או להיפגש במקום שהוא לא ציבורי, וכמובן אין ספור הטרדות, העלבות וקללות כל פעם שהעזתי לסרב למשהו".
"כשהתחלתי לדבר עם חברות שגם נמצאות שם, ומאוחר יותר גם לקרוא על הנושא, הבנתי שזה לא רק אני. שיש צעירים שכבר בגיל הנעורים נכנסים משום מה לאפליקציות האלה. הבנתי שאם אישה בגיל שלי, עם ניסיון חיים, ביטחון עצמי, שעוסקת בתחום ויש לה מודעות וניסיון ויודעת לזהות את הנורות האדומות ולהדוף את המילים והתופעות הקשות, מתקשה להכיל ולהתמודד עם התופעות והדברים שקורים שם – מה קורה לנשים צעירות ומנוסות פחות? מה עם גברים גאים צעירים וחסרי ניסיון שהרבה פעמים אין להם דרך אחרת להכיר פרטנרים, בטח אם הם גרים בפריפריה? מה עם נשים טרנסיות שחשופות הרבה יותר לפגיעות, גם ברשת?".
"הבנתי כמה כל העולם של הדייטינג הדיגיטלי סותר את הרעיון של לרקום קשרים אינטימיים. כל המרכיבים שיש בקשר האינטימי לא קיימים במרחב הזה. זו חוויה מאוד צרכנית, אני לוחץ ואני מקבל את הדבר שאני לוחץ עליו, זה לא קשר אנושי באמת. אנשים מנסים ליצור את הקשרים הכי אנושיים במרחב שהוא הכי לא אנושי. החלק הזה של העולם קצת התקלקל, ורציתי לעשות משהו כדי לתקן אותו".
רק 1% מהתוכניות שמתמודדות עם אלימות כלפי נשים מתמקדות במניעה
מתוך החוויה שלה, פדהצור חשבה איך אפשר להשתמש בניסיונה הרב כדי לנסות להפוך את המרחב הזה לידידותי ומוגן יותר, אולי אפילו מחנך. "היה לי חשוב שגם כשכבר מכירים וממשיכים, יינתן איזשהו ידע איך להתנהל בתוך קשר, איך לזהות סימנים מקדימים, איך לסיים קשר. איך לדעת לבחור חיבורים מדויקים ונכונים, ולא להישאב לתוך כל הלחצים שמופעלים בתוך המרחבים האלה".
מיזם SafeDate של נעמי פדהצור, שמנהלת מרכז אור-נור ליחסים בטוחים במשפחה בתל אביב, המבקש ליצור חוויית מוגנות משופרת של המשתמשים ומשתמשות באפליקציות היכרויות. "הרעיון הוא להציג מסרים שעוסקים במוגנות באתרים ובאפליקציות אונליין דייטינג, כדי לקדם התקשרות בטוחה וזוגיות בריאה".
פדהצור והמיזם שלה לקחו חלק בתכנית "מניעים.ות שינוי" של קרן שוסטרמן וקהילת ROI, שעסקה בפיתוח יוזמות וטכנולוגיות שיסייעו למניעת אלימות מגדרית בקרב צעירים, שאירוע הסיומה שלה בו הציגו 18 יזמים ויזמיות התקיים לפני כשבועיים התכנסו במוזיאון ישראל בירושלים.
במסגרת התכנית, היזמים והיזמות הללו, חלקם יזמים צעירים, וחלקם נציגי ארגונים גדולים בתחום, עברו יחד 3 חודשים אינטנסיביים במטרה לפתח את המיזמים שלהם, לקבל כלים חדשים וליצור שיתופי פעולה. לערב הסיום, הגיעו גם ארגונים משמעותיים בשדה, נציגים ממשרד הרווחה, ממשרד הביטחון לאומי, קרנות פילנטרופיות שתומכות בתחום ועוד, שמעו את מגוון הרעיונות ובחרו עם מי הם רוצים לעבוד ומה הם רוצים להמשיך לפתח.
נעמי פדהצור. "החלק הזה של העולם קצת התקלקל, ורציתי לעשות משהו כדי לתקן אותו" (צילום: אלבום פרטי)
האלימות כלפי נשים, בעיקר בבית ובמשפחה לא נעצרה במהלך מלחמת "חרבות ברזל", אם כבר, להיפך. מתחילת השנה האזרחית, במשך כחצי שנה בלבד, נרצחו 15 נשים, בדרך לשבור שיא, לאחר שנרשם ב-2023 של 29 נשים נרצחות בשנה.
בעקבות המלחמה, ארגוני נשים צופים עלייה במקרי האלימות בעקבות מתח ולחץ, אובדן מקורות תעסוקה, התדרדרות במצב הכלכלי, היעדר מסגרות לילדים, עלייה במקרי פוסט טראומה ועשרות אלפי מפונים שעדיין נמצאים מחוץ לביתם. והם כבר מדווחים שמחודש ינואר עד אפריל 2024, יש עלייה של 67% במספר הדיווחים על אלימות בזוגיות לעומת שנים קודמות. עם זאת, כיום, רק 1% מהתוכניות שמתמודדות עם אלימות כלפי נשים מתמקדות במניעה של התופעה, זאת כאשר רוב התכניות מתייחסות לאכיפה וטיפול.
"אין בי שום דבר יזמי שאני מכירה בעצמי. אבל התכנית הצליחה להוציא ממני את החלקים האלה"
באמצעות SafeDate, מסבירה פדהצור, יופיעו מסרים כפופ-אפים בזמן הגלישה באפליקציות או אתרי היכרויות בהתאמה לתופעה שמזוהה באמצעות ניטור מילות מפתח, כשכל מסר מלווה בכפתור שמוביל למידע על אותה התופעה, תוכן בנושא התקשרות וזוגיות בריאה ואפשרות לחיבור לצ׳אט-בוט, שבמקרה מטריד או פוגעני יכול לתמוך, ללוות ולהפנות לגורמים רלוונטיים. בחזון של פדהצור, הבאנרים אמורים להופיע בכל האפליקציות- מטינדר וגריינדר ועד אוקיי קיופד וג'יי דייט, כמודעה תוך כדי הגלישה. "יש לך אפשרות ללחוץ על איקס ולסגור אותה אם היא לא מעניינת אותך, אבל המסר כבר נקלט, ומשהו נכנס לתודעה".
"חילקתי את המסרים למסרים שמתמקדים במוגנות ומסרים שמתמקדים בהתקשרות בטוחה", מסבירה פדהצור. "סביב התקשרות בטוחה, למשל, בתופעה של הגוסטינג, היעלמות ללא הסבר מהצ'אט, אי הופעה לפגישה שנקבעה או אפילו היעלמות פתאומית בתוך קשר שכבר מתקדם, המסר שהקופץ הוא: "איבדת עניין? אל תהיה גוסט, אפשר גם אחרת". ובכפתור הסייף דייט שמוצמד אליו, מופיע תוכן שמסביר על התופעה, על ההשלכות הנפשיות שלה, וגם מציע אפשרויות אחרות לסיום קשר אם הוא לא מתאים בצורה שהיא יותר מכבדת ובטוחה".
שולחנות עגולים בתכנית. "כבר נוצרים כל מיני קשרים, הם עוסקים עכשיו ממש בעוצמה מלאה בלייצר שותפויות" (צילום: שניר קציר)
"בדוגמה הזאת מה שמעניין, הרבה פעמים חושבים שהגוסטינג פוגע רק בצד שנעלמו לו. אבל זה לא בדיוק ככה, אחד הדברים שאני אוכל להבהיר שם בתוכן, זה שגם הצד שעושה את הגוסטינג, בסוף הוא נפגע. כי הרבה פעמים התנהגות כזאת מעוררת תגובות אצל זה שנעלמו לו שהן גם פוגעניות. אם זה אובססיביות, אם זה הטרדות, קושי להרפות ולשחרר בגלל האופן שבו הקשר התנתק".
"מבחינת מוגנות, למשל, יש את הסיפור של המעבר מהצ'אט באפליקציה לשיחה בוואטסאפ, מה שהרבה פעמים עולה מהר מאוד. הרבה פעמים אנשים לא חושבים על זה שקודם כל הם חושפים ככה את המספר טלפון שלהם, על זה שהוואטסאפ היא פלטפורמה שהיא פחות מוגנת ולא מנוטרת על ידי מערכות הבקרה של האפליקציה, כך שאנשים מרשים לעצמם התנהגויות שבאפליקציות הם פחות מרשים לעצמם. דרך הוואטסאפ אפשר גם להתקשר, להתקשר בווידאו, לשלוח תמונות. דברים שהרבה פעמים באפליקציות אי אפשר. אז פה, המסר יכול להיות: "'בואי נעבור לוואטסאפ'- רגע,עצרי, האם את כבר נכונה למסור את מספר הטלפון שלך?".
המסרים הם א-מגדריים, מסוגננים וממוקדים, ובעיקר- חיוביים. "לא רציתי ללכת למקום של הפחדה ואזהרה. רציתי שזה יחווה כקליל, כחלק מהחוויה, כמשהו שפשוט נמצא שם, עוד שיקול שכדאי לחשוב עליו".
פדהצור הגיעה לתכנית בכלל במקרה, דרך מרצה בקורס בו השתתפה במסגרת עבודתה. "בעבודה שלי אני נתקלת במקרים שצריך לטפל אחרי שהאירוע קורה. תמיד חיפשתי לעשות משהו שהוא מעבר, שבא לפני האסון. ללמד על זוגיות בריאה, להכשיר אנשים לייצר מערכות יחסים בריאות, ולא רק להתמודד עם הפגיעה כשהיא קורית. בטיפול יש מענים בשפע, ובאמת הנושא של המניעה הוא לא מפותח. כשהמרצה שלח קישור לתכנית בוואטסאפ, וראיתי שהנושא הוא מניעה, הבנתי שזאת הזדמנות פז ואני חייבת ללכת".
"לא יכולתי לצפות אפילו למה אני נכנסת", היא אומרת וצוחקת, "אין בי שום דבר יזמי שאני מכירה בעצמי. אבל התכנית הצליחה ממש להוציא ממני את החלקים האלה. פגשתי אנשים בשדה הזה שלא הייתי נפגשת איתם בשום מצב אחר, ואני חושבת שזה מאפשר לעשות אימפקט הרבה יותר גדול".
תכנית סוכני שינוי למכיניסטים וסטודנטים
סקרלט כהן, מנהלת הכשרות ותוכניות למניעת אלימות במשפחה בויצ"ו, הגיעה למניעים שינוי כנציגה של ויצ"ו, במטרה לבנות מיזם בנושא מניעת אלימות במשפחה ובזוגיות בקרב צעירים, ובעיקר צעירים אחרי צבא. במסגרות התוכנית, כהן הכירה את שולי אוחיון-רוט, האחראית על הכשרות בנושא מניעת הטרדות מיניות בארגון מסל"ן. "לא הכרנו לפני. שזה די מוזר, אנחנו בתפקידים די מקבילים בשני ארגונים גדולים ומוכרים בתחום הזה, אבל כך יצא", היא צוחקת. ומיד כשהכירו, הן הבינו ששותפות בניהן יכולה ליצור מיזם הרבה יותר משמעותי מכל אחת לבדה.
"הבנו ששנינו רוצות לייצר קבוצות של שגרירים צעירים. שולי רצתה לעבוד עם מכינות, אני חשבתי לעבוד עם סטודנטים, והחלטנו שאנחנו מתחברות. התמקדנו באוכלוסיות מאוד מעורבות שרוצות לתרום ומאמינות בשינוי חברתי". יחד, הן בנו את "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם", תכנית הכשרות מיוחדת לסטודנטים שעוסקים במעורבות חברתית ולמכיניסטים, שנמצאת כרגע בשלבי פיתוח וחיפוש שותפים, המבקשת להכשירם כ"סוכני שינוי" במניעת אלימות. פיילוט הפרוייקט צפוי להתחיל כבר בשנת הלימודים הקרובה.
"הרעיון הוא לעשות הכשרה כמה נושאים: בטיחות בדייטינג, שימוש נכון באפליקציות ובעולם הכירויות וירטואלי, מעבר למגורים משותפים, תקשורת בין שותפים ובני זוג צעירים שגרים יחד, פתרון קונפליקטים, גבולות, התמודדות עם פחדים, אגרסיות ותוקפנות גוברת בזוגיות והתמודדות עם פרידות וגוסטינג ועוד. ההכשרה מתמקדת בשלושה מעגלים, מה שאנחנו קוראים "טריפל השפעה", אני ומערכות היחסים שלי, זיהוי התופעות בקרב הקרובים לי ובשלב השלישי זיהוי והתמודדות עם התופעות בקהילה שלי או בקהילה בה אני פועל".
"השנה הזו הולכת איתם גם לעתיד"
ההכשרה מותאמת במיוחד לכל תחום התנדבות, ומקנה לסטודנטים גם נקודות זכות. "בקרב מכיניסטים וסטודנטים שעובדים עם ילדים ונוער, כמו התנדבות במסגרות לילדים ונוער או פר"ח וחונכות אישית, אנחנו מתמקדים גם בשיח עם ילדים סביב הנושא הזה, בהתערבות מבוגרים, איך להיות עין בוחנת, איך לזהות אלימות בבית ובמערכות יחסים אצל ילדים ונוער, זיהוי אבחון ולמי פונים. בקרב סטודנטים שפעילים בתוך הקמפוסים אנחנו מכשירים אותם להיות שגרירים בקמפוס שיוצרים קו בטוח, ימי שיא, סלוגנים, קמפיינים, אחראיים על מניעת אלימות ומוגנות באירועים ומסיבות ועוד. בקרב כאלה שפעילים ברשת אנחנו עושים סדנא ליצירת השפעה ברשת בתחום מניעת אלימות- סרטוני טיקטוק, יצירת טרנדים וגם זיהוי ובחינה של תופעות ברשת שמעודדות אלימות וזוגית רעילה, ואיך נכון להתייחס ולהתמודד איתן"
סקרלט (מימין) ושולי בערב התוצרים. "הבנו ששנינו רוצות לייצר קבוצות של שגרירים צעירים" (צילום: שניר קציר)
כהן מדגישה שגם לויצ"ו וגם מסלן הם גופים שיש להם יכולת לתת ליווי מאוד צמוד ומאוד משמעותי לאותם מכיניסטים וסטודנטים שרוצים לפעול. "יש להם מנחה שמלווה אותם לאורך כל הדרך, יש למי לפנות ולהפנות בכל סיטואציה בתוך הארגונים, אם יש להם דילמה והם רוצים להתייעץ לגבי תופעה שהם מזהים או גם מקרה ספציפי יש לנו את המענים המקצועיים ביותר. הם ממש לא לבד, מבחינתנו הם שגרירים שלנו".
"השנה הזו הולכת איתם גם לעתיד", היא מוסיפה. "זה משהו שנשאר, גם אחרי שנים הם מחפשים מערכות יחסים בריאות, מסתכלים על מערכות יחסים סביבם ומזהים רעילות ואלימות וגם יודעים איך מטפלים. יצא לי כבר לדבר עם חבר'ה שלנו שעשו איזשהו פרוייקט בנושא בשנת שירות שלהם או באוניברסיטה, ואחרי כמה שנים טובות זיהו שחברה שהם פגשו חווה אלימות בבית, זיהו מערכת יחסים רעילה אצל זוג חברים שהם ביקרו אצלם, זיהו אלימות בבית אצל ילד מהגן של הילד שלהם, ראו משהו ברחוב וידעו איך לתפקד. העין כבר למדה לזהות, כבר יודעים מה צריך לעשות, זה משהו שיוצר שגרירים של מניעת אלימות לאורך שנים".
"במלון, אני רואה כמעט כל יום את הקשיים וההידרדרות ביחסים של המשפחות"
"רצינו לשים דגש על המניעה. מרבית התכניות היום בשדה הזה עוסקות בטיפול, מעט גם באכיפה וענישה, שזה כמובן חשוב ומבורך, אבל מצאנו שחסר יוזמות וניצול משאבים בתחום של מניעת אלימות, חינוך למערכות יחסים בריאות וזיהוי דגלים אדומים ואלימות במערכות יחסים", אומרת עינב ברעם, מנהלת קהילת ROI. "בטח אחרי המלחמה, יש המון קהלי יעד שעלולים להצטרף לתופעה. בין אם זה לוחמים ומילואימניקים, משפחות מילואים, מפונים, אנשים שנפגעו נפשית בלחימה, משפחות שהתרחש אצלן אסון חלילה. כל אלה יכולים בהחלט להוות טריגר לאלימות בתוך הבית ולמערכות יחסים לא בריאות, ויש לנו המון מזה עכשיו".
"ביקשנו בתוכנית להתמקד בקהלי יעד צעירים, ולהביא בעצם שני סוגים של מומחיות של משתתפים לתוך החדר- עמותות וגופים שמגיעים מתוך השדה של מניעת אלימות, שמכירים את ההתופעה, מכירים את האתגר, עם ניסיון ועם המון תוכניות שעברו תחת ידיהן. והשני זה מי שיש לו הכרה עם קהל היעד, עם צעירים וצעירות".
יחד, מתוך 150 מועמדים ומועמדות, התגבשה קבוצה של 18 משתתפים ומשתתפות מכל קשת החברה הישראלית שהביאו איתם רעיונות ליוזמות ומענים הקשורים למניעת אלימות. כעת, כל היוזמות נמצאות בשלב גיוס שותפים ותומכים כדי להמשיך לפתח ולהרחיב את הרעיון. "כבר נוצרים כל מיני קשרים, הם עוסקים עכשיו ממש בעוצמה מלאה בלייצר שותפויות ולקדם את מי שיתמוך ויפתח את הרעיון שלהם".
עינב (משמאל) בערב הסיום. "בטח אחרי המלחמה, יש המון קהלי יעד שעלולים להצטרף לתופעה" (צילום: שניר קציר)
ברעם, במקור מקיבוץ ניר עם שבעוטף עזה, מפונה מביתה כבר כמעט 10 חודשים ומתגוררת כעת עם משפחתה במלון בתל אביב. היא מספרת ל'דבר' כמה קשה לעסוק בתכנית שעוסקת במוגנות, תוך כדי שהמקום המוגן שלך, הבית שלך, נפגע, אך גם כמה הבינה בחודשים האחרונים כמה התכנית נחוצה.
"כל החיים הייתי רגילה להיות 'בצד הנותן', ופתאום אני בעצמי אוכלוסייה במצוקה. אבל דווקא אז ראיתי כמה זה חשוב. במלון, אני כמעט כל יום רואה את הקשיים, את ההידרדרות ביחסים של המשפחות, בדיוק קהלי היעד שעלולים להצטרף לתופעה. את מבינה כמה דחוף, דווקא עכשיו, לעסוק במגה פיגוע הזה. אני חושבת שזה גם הציל אותי באיזשהו מובן".
