אני אמא לשלוש בנות. בתי האמצעית, בת ה־3, כל הזמן מקללת, נושכת ומרביצה לאחיות שלה. בתחילת השנה אמרו לי שהיא נושכת גם את הילדים בגן, ולפעמים פשוט מתפרעת וזורקת חפצים. בחודשים האחרונים הגננות שמו לב שזה התמתן קצת, אבל בבית המצב לא השתנה בכלל. חשוב לי לציין שאני לא רואה קושי נוסף בהתנהלות שלה – היא ילדה רגילה והכל אצלה בסדר: בהתפתחות, בשפה, באופן שבו היא משחקת. ממה, לדעתך, זה יכול לנבוע? ואיך אוכל לשפר את המצב בבית?
“לפי מה שאת מתארת, הילדה שלך נשמעת כמו ילדת סנדוויץ’ קלאסית. כנראה מאז לידתה של אחותה הקטנה משהו השתנה אצלה והיא מצאה שיטה לקבל את מה שהיא זקוקה לו. אני רוצה שתביני איך זה קורה: לצורך העניין, כשהיא הייתה בת שנה וחצי, נולדה לה אחות קטנה. היא רצתה לידיים של אמא, אבל אי אפשר, כי הידיים של אמא תפוסות.
"הילדה הזו רצתה שאמא שלה תשב איתה, אבל אמא לא יכלה כי היא הייתה עסוקה בלהרדים את אחותה הקטנה או לעזור לאחות הגדולה. הילדה כועסת, ומגיבה בהתאם. הקטע של הנשיכות מאוד מוכר לנו – היא כועסת והיא נושכת. אומרים לה לא, מרגיעים אותה והיא מפסיקה. העניין הוא שביום למחרת היא גם מרגישה שעולה בה כעס, וחשה שלא רואים אותה מספיק, אבל הפעם היא זורקת דברים כשהיא מרגישה שהיא לא מקבלת את מה שהיא רוצה או צריכה.
"אחרי כמה פעמים כאלה שבהן היא מתנהגת בצורה כזו ומקבלת את מלוא תשומת הלב, היא מבינה שגם אם אתם אומרים לה שאסור לעשות משהו, אתם נותנים לה את מה שהיא רוצה, והיא ממשיכה לעשות את זה. מה זה ‘אסור’? זה מופשט. היא לא מבינה את זה. היא מבינה שזה משהו שהיא צריכה לעשות כדי שייתנו לה את תשומת הלב שהיא זקוקה לה.
"זה גורם לאמא שלה לעזוב הכל ולבוא אליה, זה גורם לגננת לקרוא לאמא שתיקח אותה הביתה. ילדים לא לומדים מדיבורים, הם לומדים ממעשים. בנוסף, כשהורה מקלל, הוא לא אמור לצפות שהילד שלו לא יקלל בהתאמה. הילדה הזו מראה לכם שליטה, וזה מביא לה המון רווחים. היא מקבלת התייחסות, קשב, קשר, מה שהיא איבדה מאז שנולדה אחותה הקטנה. כדי לטפל בזה עלייך למצוא התנהגות אחת שלה שאת רוצה למגר, ולהתחיל לפעול בהקדם.
"למשל, אם את רואה שהיא מקללת את אחותה, ואת רוצה להתחיל מזה, תגידי לה שתמיד הייתם מדברים איתה על זה, אבל החלטתם שאתם לא רוצים. לכן, בפעם הבאה שהיא תקלל, אתם פשוט תלכו, וגם האחיות שלה ילכו. היא תבדוק אם פיך וליבך שווים, ומיד תקלל, ואת תצטרכי להגיב בדיוק כפי שאמרת שתגיבי. פשוט תסתובבו כאילו לא שמעתם אותה. מה את מייצרת פה? מצב שהמילים האלה שלה לא מביאות לה את מה שהן הביאו קודם. כמו שאומרים, ‘אם אין קהל, אין הצגה’. בסוף היא תפסיק עם זה.
"את יכולה להגיד לה, ‘אנחנו יודעים שכשאת כועסת, את זורקת דברים, וזה מפחיד אותנו. זה עלול לפגוע בי או בך’. אל תגידי לה שזה עלול לפגוע באחת מאחיותיה, כי היא מקנאה בהן. תאמרי לה שאת לא רוצה לכעוס עליה. לכן, אם היא תזרוק שוב דברים, אתם פשוט תרימו אותם. חשוב לי להדגיש שזה תהליך שלוקח זמן, והרבה עבודה, אבל אחרי שלושה או ארבעה ימים כאלה היא כבר לא תזרוק יותר דברים, כי אין טעם. אין בשביל מה לזרוק. תעשו את זה בחוכמה ובשיקול דעת, ושוב – לא את הכל בבת אחת כי מבחינת הילדה זו הרעת תנאים. היא מקללת, נושכת, זורקת דברים – אבל זוכה להרבה תשומת לב מההורים שלה.
"בו זמנית, תרימי לה מדי פעם ותדעי להגיד לה מילה טובה, כשהיא לא מצפה, על משהו טוב. קחי על עצמך שלוש פעמים ביום לבוא ולהגיד לה מילה טובה שתשמח אותה. נניח, היא ראתה אותך כשאספת אותה מהגן וחייכה לעברך? תגידי לה שזה ממש שימח אותך לראות אותה מחייכת. הילדה יוזמת, ואתם מגיבים אליה במחמאה. את צריכה להראות לילדה שראית אותה גם בלי שהיא תצטרך לעשות שום דבר. בשורה התחתונה אני מציעה שתביני את ההיגיון: היא לא ילדה רעה, היא פשוט רוצה לקבל תשומת לב".
עריכה: עדן בן ארי, 103FM
