לוחמי חטיבת "ירושלים" המשיכו לפנות בוקר להתקדם בלחימה לעבר פאתי אל בורג׳ במרכז רצועת עזה. הפעילות של לוחמי החטיבה בפיקודו של אל"ם ניר איפרגן היא להעמיק את מרחב הביטחון של ציר החיץ במרכז הרצועה, ציר המחלק את הרצועה מצפון לדרום ומונע מעבר של אנשי חמאס מדרום לצפון.
תפיסתו של מפקד אוגדה 252, תא"ל מורן עומר, היא ליצור חיכוך לחימה כל העת עם המחבלים במרחב המסדרון, ולהביא לכך שמחבלי החמאס יהיו עסוקים במגננה ולא בהתקפה על הכוחות הפועלים בציר המסדרון.
מאז שעות הבוקר, היום חשפו הכוחות פיר מנהרה, תשתית של מחבלי חמאס, לצד פעולה של חשיפת צמחיה אשר יכולה לשמש מסתור למחבלים המבקשים להתארגן לביצוע פיגועים כנגד כוחות צה"ל במרחב. בין לבין איתרו לוחמי חטיבת "ירושלים" תיק גב שהונח לא רחוק ממבנה בו נמצאים כוחות של אחד הגדודים. בתיק נמצא נשק ורימונים.
השמיים הוארו בכתום: דיווחים על תקיפה בשדה תעופה גבול סוריה-לבנון
"התנאים שהוספת יפילו את העסקה": ראשי מערכת הביטחון התפוצצו על נתניהו
המחבלים נעים מעל הקרקע כאזרחים תמימים ובסמוך לאזור בו הם מבקשים לבצע פיגוע הם חוברים לאמצעי החבלה והירי. אתמול, לוחמי האוגדה זיהו חמישה מחבלים שפעלו בסמוך לפיר מנהרה. ככל הנראה התכוונו לבצע ירי. כוחות האוגדה הפעילו מיד אש מדויקת וחיסלו את החמישה. הכוחות חוקרים כעת את הפיר והמנהרה שנחשבת למנהרה אסטרטגית עבור החמאס.
אוגדה 252 (צילום :אבי אשכנזי)
תא"ל מורן נמצא כבר עשרה חודשים עם הלוחמים שלו בחזית הלחימה בעזה. האוגדה שלו היא אוגדת המילואים המשוריינת של צה"ל. בשביעי באוקטובר, חיילי המילואים של האוגדה היו הראשונים לקפוץ ולהיכנס ללחימה מול מחבלי החמאס. מאז הם בלחימה רציפה בארבע גזרות: לחימה בעוטף עזה במשך מספר ימים מההתקפה של ה-7 באוקטובר. חיילי האוגדה ביצעו את לחימת ההגנה והטיהור בציר 232 ומזרחה ממנו כולל בעיר שדרות. אחר כך הם היו האוגדה הראשונה אשר תמרנה לתוך עזה.
במקביל, לוחמי האוגדה נדרשו בעשרת החודשים לפעול במשימות הגנה באיו"ש וכן בגבול הצפון. לוחמי האוגדה, כולם לוחמי מילואים, עושים כבר בין 150 ל-200 ימי מילואים. בעוד כמה ימים, יסיים תא"ל מורן את תפקידו כמפקד האוגדה ויקודם לפקד על אוגדה 36, האוגדה המשוריינת הסדירה והגדולה ביותר בצה"ל. זאת האוגדה שערוכה זה זמן לתמרן יחד עם אוגדות נוספות בלבנון.
אוגדה 252 נכנסה לתודעה הישראלית במלחמת יום כיפור. מפקדה אז היה האלוף אלברט מנדלר ז"ל שנהרג בעת שהוביל מבצע לחילוץ לוחמי מוצב המזח בתעלה. ב-13 לאוקטובר, יום נפילתו, התכוונו באוגדה לקיים אירוע אוגדתי לציון חמישים שנים למלחמת יום כיפור. אלא שבוקר השבת השחורה ב-7 לאוקטובר הפתיע גם את מפקדי אוגדת המילואים של פיקוד הדרום.
"האירוע הזה תפס אותי בלונדון. מיד אני מתחיל להפעיל את המטה, מייד מגייסים את החיילים. בתוך שעות ספורות כוחות הרגליים של האוגדה היו כבר בלחימה בעוטף. כמה שעות אחר כך, לפנות בוקר של ה-8 לאוקטובר, גם כלי השריון של האוגדה השתתפו בלחימה. אני מצליח לעלות על מטוס אל על הראשון שיוצא מלונדון", מספר.
אוגדת 252 היא האוגדה שצה"ל ייעד בחירום ללחימה בעזה. לפני 7 באוקטובר, בצה"ל ראו בתרחיש הייחוס של לחימה רב זירתית את הלחימה בצפון כזירה עיקרית ועזה כזירה משנית. על בסיס זה גם הוקצו המשאבים ליחידות שפעלו תחת אוגדת 252 ואוגדת עזה, שהיא אוגדת הקו המחזירה את העוטף.
"נערכנו לתרחיש מלחמה אבל לא תיארנו לקבל את תרחיש 7 באוקטובר בהיקף הזה", אומר תא"ל מורן. "הלוחמים של האוגדה התייצבו מיד ויצאו ללחימה. לצערי הם לא הצליחו להשפיע על תוצאות הקשות של ה-7 באוקטובר", מוסיף מפקד האוגדה. "יש את תחושת המשבר והכישלון הגדול. אנחנו לא מתחמקים ממנו. אבל אני כן רואה את היכולת המופלאה להפוך את הקערה ולהילחם בעוצמה ובמקצועיות. גם הפסימיסטים לא מקטנים בהישגים בזירת הלחימה בתוך עזה. פעלנו במרחב הכי צפוף בעולם, במרחב התת-קרקעי הצפוף", אומר.
אוגדה 252 (צילום :אבי אשכנזי)
כאשר נשאל לחשבון הנפש כמפקד בכיר איך הגיעה ישראל לאירוע הקשה של 7 באוקטובר, הוא אומר בכנות מעוררת כבוד: "באופן כללי, גם כמערכת ביטחונית ומערכת מדינתית בנינו יכולות מודיעיניות, יכולות אש ויכולות טכנולוגיות. נערכנו כך שנסתמך על התראה מודיעינית. יכול להיות שהדבר הזה הוא ביטחון יתר ביכולות המודיעיניות והטכנולוגיות שלנו".
כמפקד אוגדה הוא מודה כי היקף אימון הלוחמים ברמת הגדודים ערב המלחמה היה טוב, אך ההשקעה באמצעים ליחידות המילואים היה חסר. בצה"ל מודים כי כמו ביום כיפור וכמו במלחמת לבנון השנייה רמת הפערים בימ"חים הייתה גדולה. לקחו כמה ימים ובסיוע של האזרחים הצליח צה"ל לעמוד על רגליו ולייצר מערכים של הספקה. "אני מרגיש טוב לגבי רמת כמות ורמת האימונים. ברמת האמצעים וכשירות האמל"ח היינו צריכים להיות חזקים יותר וטובים יותר… היו חסרים אמצעים מדויקים באיסוף ובאמל"ח. הייתה בעיה בכשירות חלק מהכלים וגם בחלפים".
תא"ל מורן עמר, בן 46, נולד בקרית מוצקין אבל גדל בחייו הבוגרים בקיבוץ דליה. הוא התגייס לחטיבה 188 של השריון. עשה את כל תפקידי הפיקוד בחיל, כולל מפקד בית הספר לשריון בשיזפון. מלחמת חרבות ברזל חידדה בצה"ל את מיקומו המרכזי של חיל השריון בכל קרב: הגנה והתקפה. "יש מה לחזק את השריון ואנחנו עושים את זה כבר עכשיו. במחזורי הגיוס אנחנו מגדלים את החיל באופן משמעותי, מכניסים פלוגה שלישית בכל גדוד סדיר", אומר.
"בכל מלחמה מגלים את כוחו של חיל השריון, כך היה ביום כיפור, במלחמת לבנון הראשונה ואחריה במלחמת לבנון השנייה. מבינים כי להכריע קרב צריך את השריון, את ההנדסה הכבדה ואת כוחות החי"ר. אבל הזיכרון הצבאי הוא קצר והאתגר שלנו כמפקדים הוא לשמר את הזיכרון המבצעי להרבה שנים קדימה", אומר תא"ל מורן.
למרות היותו מפקד בכיר הוא צמוד לכוחות הלוחמים. הוא והחלק שלו ממוקמים באחד המוצבים. צמוד ללוחמים, יישן עם חיילי המילואים. כשהוא נפגש עם הלוחמים הוא ממהר להתעניין איך הצד השני שלהם, העורף המשפחתי, מסתדר? איך האישה בבית עם הילדים, איך בעבודה או בלימודים. "אנחנו לא עברנו מלחמה ארוכה של עשרה חודשים כשאנשי המילואים לוקחים את החלק המשמעותי. זה אתגר לכולנו ובמיוחד למשפחות, לנשות וילדי חיילי המילואים", הוא אומר.
תא״ל מורן עומר (צילום :אבי אשכנזי)
בדרך לשטח ישראל מעזה הוא אומר ועיניו של הקצין הקשוח בורקות גם מתחת למשקפי המגן. "שני מסרים אני מבקש להעביר", אומר תא"ל מורן: "אחד, שאנחנו כאן ככל שיידרש עד שנעמוד בכל המשימות. יש לנו חטופים להחזיר. יש לנו להשמיד את ארגון החמאס עד הקצה. אנחנו פה עד שנעמוד במשימות. השנייה והיא לא פחות חשובה והיא שיש לנו עם של גיבורי על! יש לנו את המשפחות שנמצאות בבית. עוברות אתגר לא פחות מהלוחמים שלנו פה בשטח. גאווה גדולה זאת זכות גדולה לפקד על כל זה. זכות אדירה להיות חלק מהעם המדהים הזה״.
כשנשאל על התפקיד הבא בעוד ימים כמפקד אוגדה 36 האוגדה הסדירה הגדולה והמשמעותית ביותר בצה״ל שאמורה לתמרן בתוך לבנון מול חיזבאללה: ״ קודם כל אנחנו פה עד שנסיים את המשימה. אנחנו צריכים לעשות אותה עד הקצה כמו שצריך. נסיים אותה, ננער את הפודרה של הדרום והלאה למשימות הבאות בצפון. שם יש אתגר שאנחנו נערכים אליו הרבה מאוד שנים. לא רק השנה. אנחנו נעמוד בכל מה שנדרש. ואוגדה 36, תוביל את זה״.
