משפחותיהם של שורדי השבי אלי שרעבי ואור לוי, ששוחררו אתמול (שבת) משבי חמאס, נשאו הערב הצהרה ראשונה לתקשורת בבית החולים שיבא בתל השומר.
שרון שרעבי, אחיהם של שורד השבי אלי שרעבי והחטוף יוסי שרעבי שנרצח בשבי: "ביום שבת חזרו אלינו אלי, אוהד ואור. באופן סימבולי: א', א', א' – מהסוג המשובח שיש, ששרדו תנאים מאוד קשים של שבי והם חזרו הביתה.
"זה הניצחון של עם ישראל שהחזרנו אותם הביתה. אלי הבוקר מבקש ממני להודות לכל עם ישראל, להודות למנהיגים בארץ ובעולם, להודות לחיילים הגיבורים שלנו שמסרו נפשם, למשפחות השכולות, לחיילים הפצועים וקטועי הגפיים שסיכנו את חייהם למען הצלת כל החטופים והחטופות שלנו.
"זה הדנ"א של עם ישראל. זה הניצחון של כולם. אני רוצה לפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו: בעת הזו יש עדיין בעזה 76 חטופים שזועקים אלינו מן האדמה כדי שנציל אותם. ביבי, ישבתי איתך, הרבה מאוד פעמים וגם בפעם האחרונה הבטחת לי להשיב את אלי בחיים. הבטחת וקיימת. אבל המלאכה עדיין לא תמה.
"כשאני רואה את אלי, את אוהד ואת אור – וחטופים אחרים ששבו אלינו – איך אפשר לא לחשוב על המשפט 'את אחי אנוכי מבקש'. ואני אומר לך, ביבי נתניהו, בעת הזו, קח החלטות אמיצות. מדובר ברגעים קריטיים להצלת חיי אדם. כל רגע שעובר, כל שנייה שחולפת זו שנייה שעשויה להציל חיים ממנהרות חמאס, מהאויב האכזר הזה שטבח והרג בנו עוד מ-7 באוקטובר.
"בעת הזאת אני אומר לכל אזרחי ישראל שהתגייסו באומץ, שלא עזבו אותנו לרגע, את כל משפחות החטופים: תמשיכו את הזעקה שלכם. אתם התקווה של כל החטופים, החיים שרואים אתכם משם ואוחזים בתקווה שאתם נותנים להם. החללים, לקבר ראוי בישראל מגיע להם. גם להם נגמר הזמן.
"בעת הזו, אנחנו צריכים לזכור את כל החיילים שלנו שעדיין שומרים על ביטחוננו בכל גזרה. להגיד לכם שאלי אחי, בהתרגשות גדולה, מחבק כל אחד מכם. אתם האור שלו. אין לנו מדינה אחרת, ואתם מגינים עליה באומץ.
"בשם אלי אני יכול להגיד לכם, המאבק הזה נגע בכל אחד שנמצא בידי חמאס – בידי ארגון טרור רצחני שאין בו חמלה. אלי, כפי שראיתם אותו, הוא התיעוד הדחוף ביותר להשיב ולהציל נפש בישראל כדי להשיב את כולם הביתה באופן מיידי. תודה רבה לעם ישראל".
מיכאל לוי, אחיו של שורד השבי אור לוי: "ערב טוב, אתמול אחרי 491 ימים של גיהנום חזר אלינו האור. 491 ימים שבהם היה כלוא במנהרות חמאס, מנותק מהעולם, מחייו, ממשפחתו. 491 ימים שבהם כל דקה הייתה מלחמה – פיזית, נפשית, רגשית. אתמול, אחרי שנה וארבעה חודשים, ראיתי את אחי שוב. חיבקתי אותו, אבל זה לא היה אותו אור שיצא מהבית ב-7 באוקטובר 2023.
"אור חזר אלינו במצב גופני ירוד. מי שראה את התמונות, את הסרטונים, לא היה יכול להתעלם. במשך 16 חודשים הוא היה יחף, רעב ובפחד תמידי שכל יום הוא יומו האחרון.
"המכה הקשה ביותר חיכתה לאור כשהוא יצא לחופשי, כשהחשש הכי גדול שלו אושש: עינב, אישתו האהובה, נרצחה באותו יום ארור. במשך 491 ימים הוא החזיק תקווה שיחזור אליה. במשך 491 ימים הוא לא ידע שהיא כבר איננה. הוא גילה את זה רק אתמול. איך אפשר בכלל לעכל דבר כזה?
"אבל אתמול, אחרי כל מה שעבר, הוא סוף סוף פגש את מוגי, הבן הקטן שלו. ילד בן שלוש שלא ראה את אבא שלו 491 ימים. כשהם נפגשו, אלמוג שאל אותו: 'אבא, למה לקח לך כל כך הרבה זמן לחזור?' באיזה עולם ילד אמור לשאול את אבא שלו שאלה כזאת?
"רבים שואלים אותנו אם אנחנו שמחים היום. ברור שאנחנו שמחים. אור חי. הוא כאן. אבל השמחה הזו מהולה בעצב עצום, בכאב שלא ניתן לתאר. אין שמחה שלמה כשהוא חוזר לבד. אין הקלה אמיתית כשהלב נשבר מחדש עם כל פרט שהוא מגלה.
"וכאן אני רוצה להגיד משהו ברור: במשך 491 ימים, אחי ועוד רבים אחרים היו שם, ושום דבר לא הכין אותם או אותנו למה שיבוא אחר כך. ראינו ממשלות מתחלפות, ראינו מנהיגים מדברים, ראינו את כולכם זועקים. אבל בזמן שאור היה כלוא בחושך, מקבלי ההחלטות ידעו בדיוק מה מצבו ומצבם של כולם, ולא עשו מספיק כדי להחזיר אותו בדחיפות הנדרשת. אור, אוהד ואלי הם קריאת השכמה, הם ההוכחה שאחרי 491 ימים כולם הומניטרי. כל רגע שם הוא קריטי, כל שנייה יכולה להיות האחרונה. אין להם זמן.
"אנחנו כאן היום כי מבחינתנו המאבק שלנו לא הסתיים. אחי כאן – אבל יש לי עוד אחים ואחיות שעדיין שם והזמן שלהם אוזל. כל יום שעובר הוא גזר דין מוות לאלו שנשארו מאחור.
"אני מבקש מכם, אני מתחנן, אל תשכחו אותם. אל תפסיקו להילחם עבורם. החזרה של אור היא נס, ולכל המשפחות מגיע הנס הזה. לעם ישראל מגיע הנס הזה. תודה רבה לכולכם, התמיכה שלכם היא כל כך לא מובנת מאליה ואפשרה לנו להחזיק את התקווה".
