משפחתו של עומר נאוטרה שנמצאת בארץ קיימה הערב (שני) ערב זיכרון בבית "יד לבנים" ברעננה. לחברים כתבו בני המשפחה: ״חברים יקרים, בכאב גדול ובכבדות הלב אנחנו משתפים אתכם כי התבשרנו הבוקר שעומר האהוב שלנו, נהרג ב7/10 וגופתו מוחזקת בעזה. אין מילים שיוכלו לתאר את עוצמת הכאב ואת גודל האובדן, אך בתוך החשכה הזו אנו מחזיקים את זכרו של עומר בליבנו – עם כל טוב הלב, האור, שמחת החיים והאהבה שהעניק לסובבים אותו".
רבים הגיעו הערב לבית יד לבנים ברעננה כדי לנחם. הם שרו שירים ובת דודתו גניה אמרה: "אני רוצה לשתף אתכם בדברים שכתב היום הרב תמיר גרנות עומר יקר. בן, לוחם פנים מהירות, גיבור, סמל. קיווינו לשווא. קיווינו שנלחמת והתגברת שאתה חי, קיווינו בטעות שתחזור. קיווינו לשווא שהכל יחזור כמו שהיה. קיווינו וטעינו, ולא תחזור ולא יחזור. התפללנו תפילת שווא, עשינו הצהרות שווא. שרנו אחינו, כל בית ישראל, לשווא. נלחמנו על אחדות, לשווא חיברנו מחנות שונים, לשווא. חיינו שפות שפה של אמון, תקווה, אהדה, אהבה, הכל לשווא.
"'ומה עם ידענו כבר ביום הראשון? אז לא היינו טועים, ולא היה כל זה לשווא, וגם לא היתה אחדות וגם לא הייתה תפילה, ולא צעקה ולא שפה חדשה של אהבה, אמונה ותקווה. וגם לא הייתה אכזבה, אני בוחר בתקווה ובאכזבה. איזה חיים יש למי שלא מוכן לאהוב ולהתפלל ולקוות רק כדי לא להתאכזב. עומר איננו, אבל לא לשווא. לא, לא, לא לשווא היה כל זה. לא לשווא אחים חצבתם את כל הטוב הזה. עומר איננו. המאבק על עומר סופו להתקיים לעד. בלב העם בשמיים'.
"הבוקר התבשרנו שעומר שלנו, סרן עומר נאוטרה נפל בבוקר שמחת תורה", המשיכה. "גופתו מוחזקת מאז בשביל החמאס בעזה. הידיעה הזו אחרי 423 ימים של תקווה ושל תפילה, הביאה איתה כאב שקשה להכיל אותו. עומר, אתה לא רק אחיין יקר ואהוב, אתה הסמל. נולדת בארצות הברית אך מהרגע שהגעת לארץ לשנת מכינה, התאהבת בארץ, באנשים, במרקם והחלטת לעשות את המעשה הציוני ולהתגייס לצה"ל כחייל בודד.
"עומר, כל דבר עשית בצורה הטובה ביותר. וככה הפכת למפקד בשריון שהיווה דוגמה ומופת לחייליו. ביום ההוא, בשבעה באוקטובר, עומר וחבריו לטנק היו הראשונים להגן על יישובי העוטף ולחמו עד כלות בטנק תקול. בתוך כל מה שעברנו מאז לא הפסקנו להאמין שהוא יחזור. החזקנו בתקווה כמו שאחזנו זה בזה והאמנו שעומר באורו הגדול יאיר את דרכו חזרה אלינו".
מוקדם יותר אורנה, רונן ודניאל נאוטרה, הוריו ואחיו של סרן עומר נאוטרה, פרסמו התייחסות ראשונה למותו: ״14 חודשים, 423 ימים, היינו בעשיה בלתי פוסקת להשיב את עומר מתוך תקווה שהוא בחיים, בלא אות חיים. סיוט בלתי נתפס. עומר בננו האהוב עלה לארץ מתוך אהבת הארץ טהורה ומחויבות עמוקה לעם ישראל.
"בבוקר שמחת תורה הוא וצוותו היו הראשונים בקו האש, בטנק תקול לבדם בנסיונם להגן בגופם על גבולות מדינת ישראל. הם נלחמו עד כלות. 423 ימים שאנחנו מצפים ממנהיגינו להתעלות לגודל השעה בעבור עם ישראל והחטופים בדיוק כפי שעומר האהוב שלנו גילה במעשיו.
"לא תארנו לעצמינו בסיוטינו הגרועים ביותר שנמצא את עצמינו נלחמים על הערכים עליהם חינכנו את עומר ובשמם עומר בחר לעלות ולהתגייס. קדושת החיים וערבות הדדית. התחושה היום היא קשה מאוד. האבל כבד. נגמרו המילים ונגמר הזמן ואין בכוחן של מילים לבדן לנחם. מנהיגות תתגלה רק במעשים ותוצאות. בשובם של ה-101".
תמר זוהר, סבתא של עומר: "אני מודה לכם שבאתם בהתראה קצרה לאחר שקיבלנו את הבשורה שעומר אינו בין החיים, כנראה מהשביעי באוקטובר. עומר נולד בארצות הברית ולא היה חייב להתגייס אבל היה חשוב לו להגיע ולתרום למען המדינה והעם שלנו. היו לנו תקוות. היינו אופטימיים. הייתי בטוחה שעומר חוזר אלינו בריא ושלם. עומר שחי חיים נוחים בניו יורק החליט להגיע לכאן ולהתגייס. הוא היה בשריון והיינו גאים להגיע לבה"ד 1 ולראות אותו מקבל דרגות קצונה. לא יכולתי לא להאמין שהוא ישוב. הבת שלנו התקשרה מניו יורק ואמרה שהיא קיבלה את הבשורה המרה. לא רציתי לקבל את זה. עומר היה ילד של אהבה. הוא היה מנהיג מלידה. אנחנו מבקשים שמקבלי ההחלטות יקבלו את ההחלטה להחזיר את עומר ואת שאר החטופים כדי שנוכל להביא את עומר לקבר ישראל מה שיותר מהר. עברנו תקופה ארוכה טבלתי נסבלת והגיע הזמן".
