שורדת השבי נעמה לוי, ששוחררה בעסקת החטופים האחרונה, תיארה הערב (שבת) בנאומה בעצרת בכיכר החטופים, באופן מצמרר, את תנאי השבי הקשים והפחד מההפצצות. "כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי, גם ברגע זה יש חטופים שרועדים מפחד", שחזרה בנאומה, וקראה לעסקה מיידית. עינב צנגאוקר התייחסה בנאומה לעדויות על מצבו הקשה של בנה מתן בשבי, וסיפרה בדמעות: "הוא לבד, מרגיש ששכחו אותו".
לוי, ששוחררה מהשבי אחרי 477 ימים, אמרה בנאומה: "במהלך התקופה הנוראית והבלתי נתפסת הזאת סיפרו לנו ששכחו אותנו, אבל אני לא האמנתי. ידעתי שנלחמים עליי, כי במוצאי שבתות, כשהרשו לי לראות טלוויזיה – ראיתי אתכם. בכיכר הזאת. שם, בשבי, ראיתי אלפים עומדים כאן עטופים בדגלים, צועקים, שרים, מחזיקים בתמונות חטופים, גם שלי. גרמתם לי להרגיש שאני לא נשכחתי".
נעמה לוי שיחזרה את הרגעים הקשים בתחילת השבי, כשנשארה לבדה עם שומריה: "הייתי לבד. רק אני והשומרים שלי. במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים". באחד הרגעים, היא נזכרת: "לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית שבו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז – וזה מה שהחזיק אותי". אך לדבריה, הגשם לא היה הדבר המפחיד ביותר: "יותר מהכול הפחידו אותי ההפצצות".
היא תיארה את הרגעים המצמררים שחוותה בעזה תחת אש: "הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא ייפול עלינו, ואחר כך – הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת". לדבריה, כל הפצצה הורגשה כמו רגע הסיום: "כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם". היא חשפה שבאחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו הוחזקה – "למזלי, הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי".
לוי ביקשה להזכיר כי המציאות ממנה ניצלה, עדיין נמשכת עבור רבים אחרים: "גם עכשיו, ברגע זה ממש, יש חטופים ששומעים את אותן שריקות ופיצוצים, הם שם רועדים מפחד. אין להם לאן לברוח, רק להתפלל ולהיצמד לקירות בתחושת חוסר אונים נוראית". היא הוסיפה: "אני עומדת כאן הערב, חופשיה, בזכות המאבק המתמשך של כולכם. אבל הלב שלי לא שלם. כי עד שהחטוף האחרון לא יחזור – גם אני לא באמת חזרתי, לא באמת נוכל להשתקם. כי אין ניצחון בלי השבת כל החטופים!"
עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, חשפה בנאומה בעצרת את התחושות הקשות בעקבות העדויות החדשות שקיבלה על מצבו של בנה: "ביום שני, אחרי שקיבלתי את תמונת המודיעין על מתן שלי, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. קרסתי. לא הצלחתי לאכול במשך יממה שלמה, נאבקתי בשביל לנשום".
היא תיארה את התנאים הקשים בהם מוחזק: "יושב בפינה ליד שולחן עץ שבמנהרה, לא מסוגל לאכול בגלל התכווצויות בבטן, הוא כמעט שלא מדבר מהדיכאון, מתקשה להחזיק כוס מים בגלל מחלת ניוון שרירים". לדבריה, "יום אחרי יום הוא שומע את ההפצצות, המנהרה רועדת, אולי קורסת – והוא לבד, מרגיש ששכחו אותו".
בפנייה ישירה לראש הממשלה, תקפה צנגאוקר את ההחלטות המדיניות וצעקה: "איך אתה הולך לישון בלילה, בידיעה שאתה מפקיר 58 חטופים ומתעמר במשפחות שלהם? פירקת מדינה שלמה עבור מה? כיסא מרופד? אתה קורע אותנו". היא קראה לסיים את הלחימה ולקדם עסקה, והפנתה קריאה ישירה לבנה: "אפשר להחזיר את כולם בעסקה בתמורה לסיום המלחמה! מתן אהוב שלי, אמא תלחם עד שתחזור. אנחנו לא עוצרות ולא מאטות – עד שתחזור".
לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיו שנחטפו מכפר עזה, פתח את דבריו בווידוי כואב: "לא רציתי לעלות ולדבר כאן הערב. חששתי. פחדתי. אולי גם לי יקראו 'מטורלל'? אולי גם עלי יגידו שאני שטוף מוח?". עם זאת, הוא הדגיש: "שני האחים שלי, שניהם לא כאן – ואני לא יכול להרשות לעצמי לשתוק יותר!".
ברמן הדף את הביקורת נגד המשפחות: "אנחנו? אנחנו לא נגד. אנחנו הכי בעד! בעד שהאחים שלנו יחזרו, בעד הנהגה שתיקח החלטה אמיצה, בעד עסקה כוללת". בפנייה ישירה לראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "עסקה או מלחמה. הצלת חיים או הפקרה". לדבריו, "אין ניצחון ללא החזרת החטופים. אני מאמין שזיוי וגלי יחזרו. אני מבטיח לכם – לא נשתוק ולא נפסיק לקוות".
אביאלה חיאל, שאיבדה את ילדיה נועה וגידי בטבח במסיבת הנובה, שיתפה בנאומה בעצרת את כאבה העמוק: "במשך שמונה ימים הייתי אישה שבורחת מבשורה. ביום התשיעי הגיעה הבשורה השנייה, המצמיתה – גם גידי לא ישוב אלינו". היא תיארה את לילות הבלהה מאז: "כל התסריטים האפשריים מהשעה האחרונה של הילדים שלי, שעה אחת שרודפת אותנו כל לילה – קץ חייהם וקץ חיינו הקודמים".
בדבריה קראה חיאל להשיב את החטופים מיידית: "את נועה וגידי שני הילדים המושלמים שלי כבר אי אפשר להחזיר. את החטופים – עוד אפשר". היא הדגישה: "מחובתנו להביא את החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה", והוסיפה קריאה אישית לכל אזרח: "מה הייתם עושים במקום משפחות החטופים? אני מבטיחה לכם שהייתם עושים הכל – וזה בדיוק מה שצריך לעשות". את נאומה סיימה במסר: "לא יהיה שיקום, תיקון וריפוי לפני שכולם יחזרו. קודם מחזירים – אחר כך משקמים".
מוקדם יותר נשאו משפחות חטופים הצהרה, כמדי שבוע, ביום ה-596 לחטיפתם יקיריהם שעדיין בשבי. צנגאוקר אמרה: "זה היום ה-596 שבו 58 חטופים וחטופות עדיין בשבי חמאס. השבוע ראינו את ראש הממשלה מבהיר שפניו להרחבת המלחמה שתהרוג חטופים – במקום להסכם שיחזיר אותם". היא תקפה את נתניהו על כך שענד את סיכת החטופים, אך "הודיע שהוא החליט לקבור אותם במנהרות", לדבריה.
צנגאוקר הדגישה את תחושת ההפקרה האישית כלפי בנה: "לא רק זה – נתניהו רוצה למנות לראשות השב"כ, שאחראי להחזיר את הבן שלי, אדם שמצהיר שהוא נגד החזרת הבן שלי. זה לא יהודי, לא אנושי ולא יעבור". היא הוסיפה: "אני אומרת למתן שלי, תחזיק מעמד. אמא תציל אותך. עם ישראל יציל אותך!" לדבריה, "ממשלת ישראל החליטה ביודעין לוותר על הילדים שלנו. מתן שלי הפך לשורה בסטטיסטיקה". צנגאוקר קראה לציבור לצאת לרחובות ולומר: "די למלחמה. נביא בהסכם את כולם הביתה – זה אפשרי וזה בידיים שלנו".
