פיילוט חינוכי חדשני החל בשבועות האחרונים באזור רפיח בעזה, במסגרת מתווה רחב להעברת השלטון האזרחי ברצועה לקראת סיום המלחמה. המתווה מופעל על ידי שורה של גופים בינלאומיים, כולל האו"ם, ארגונים הומניטריים, ממשלות מהמערב והאזור, הרשות הפלשתינית בעקיפין וגם ישראל.
כיתה ב"מרכז לתקשורת שלום" \\ רשתות ערביות
הפיילוט פועל באזור ה"משוחרר" שבשליטת חמולת אל שבאב בדרום הרצועה, ובחסות צה"ל. בתחילת השבוע הודיע יאסר אבו שבאב, מפקד "הכוחות העממיים" הגוף השולט באזור, כי הצליח להקים מנגנון אזרחי המפעיל בית ספר, מטבח ציבורי, בית חולים שדה, יחידת משטרה לשמירת הסדר ומסגד.
"מזה כמה חודשים שהקמנו מערכת שלמה, שכוללת שמירה על הביטחון ומוסדות שמשרתים את הקהילה האזרחית", אמר אבו שבאב. "השגנו הצלחות רבות בתחומים החיוניים שמשרתים את הקהילה האזרחית ושומרים על ביטחונה. הקמנו בית חולים שבו מטפלים בכולם אפילו אם באמצעים ראשוניים, שאנחנו שואפים לפתח בעתיד".
הוא הוסיף: "הקמנו מטבח שמגיש מזון לתושבים באופן סדיר ומלא לצד מגורים במחנה, ששומרים על כבוד האדם, וגם מסגד שבו מתפללים ללא כל הסתה. אנחנו מקווים לקבל את התמיכה הבינלאומית כדי להמשיך במאמצים שלנו. כמו כן, הקמנו בית ספר שבו תלמידים לומדים באופן מאורגן שיעורים במדעים, שלום ובזכויות אדם".
מהפכה בתוכנית הלימודים
מקורות דיפלומטיים אישרו כי יש שיתוף פעולה ומימון של הגופים הבינלאומיים ושל שתיים ממדינות המפרץ לפיילוט במזרח רפיח. תוכנית הלימודים של בית הספר, שבינתיים מונה לא יותר משלוש כיתות, היא תוכנית משולבת סעודית – בעיקר בתחומי הדת, ואמירותית במקצועות הליבה ובלימודי הסובלנות.
דוגמה לכך נתנה המורה סמירה מוסא בתיעוד שפרסם "המרכז לתקשורת שלום". בתיעוד מוצג שיעור מכיתת הלימוד, המורה שואלת את התלמידות והתלמידים כיצד יש לנהוג עם אורח נוצרי, ואם יש לגרש אותו. התלמידים משיבים בשלילה, ונדרשים גם להסביר מדוע. "מכיוון שאנחנו אמורים לכבד את האורחים שלנו", אומרת תלמידה אחת. "מכיוון שכולנו שווים", עונה תלמיד נוסף. "כי אנחנו לא צריכים לשפוט אורח בגלל שהוא שחור או לבן או בגלל הדת שלו".
בקטע אחר, נשאלים התלמידים אם זה בסדר להפר את זכויותיה של ילדה ולנעול אותה בחדר. התלמידים משיבים בשלילה, ומוסבר להם שלכולם יש את הזכות לחיות בחירות, בשלום ובביטחון.
השיעור דומה מאוד לשיעורי הסובלנות הנהוגים באמירויות וגם בחלק מסעודיה והם הוכנסו במסגרת המהפיכות החינוכיות שהונהגו במדינות אלה וחלק ניכר מהן היה הסובלנות גם כלפי יהודים וישראל. ברבות ממדינות ערב וגם ברשות הפלשתינית תכניות החינוך מוטות "מאבק" מעצימות את מות הקדושים ה"איסתישהאד" ומסלילות למאבק אלים כדי להשיג זכויות לאומיות ודתיות.
סעיפי שינוי תכניות חינוך אלה הוכנסו בהסכמי אוסלו ואחר כך בהבטחות אינספור של הנהגת הרשות אך התכניות שונו אך מעט. האיחוד האירופי נדרש על ידי ישראל לעכב מענקים למשרד החינוך הפלשתיני אך סירב.
"אני מתעבת את חמאס"
את המענה לחינוך הזה לאלימות נתנה המורה סמירה מוסא: "אני בוגרת של האוניברסיטה האסלאמית בעקרונות הדת. יש לי גם דיפלומה בהוראה מאוניברסיטה בעזה. אני מתעבת את חמאס מכיוון שהם מפלים ומוטים באופן קיצוני, אפילו כשמדובר בפרסום משרות. אתה צריך קשרים כדי לקבל עבודה".
היא הוסיפה: "אנשים כמוני כמהים לשלום, לנחמה, לתקווה ולביטחון. מקום שבו אנחנו יכולים לחיות בסביבה חופשית ממלחמה, הפגזות והרס. אלה התקוות הבסיסיות שלנו. עברנו מלחמה במשך שנתיים ואני יודעת ששכחתם מידע בסיסי בערבית, במתמטיקה ובאנגלית. אנחנו נתחיל מחדש את החינוך, אינשאללה".
לפי המקורות הדיפלומטיים, יש כוונה להרחיב ולבנות עוד כיתות, וכן להעביר סיוע שיאפשר בניה של מרפאות בעיקר אבל גם שירותים נוספים לאלפי הפלשתינים הנמצאים באזור. אבו שבאב באישור ישראל מעביר מדי לילה פלשתינים עקורים מהמוואסי ואזורים אחרים ברצועה אל השטח שבשליטתו. חמאס מנסה למנוע זאת ובתחילת השבוע הייתה תקרית ירי בין הצדדים שבה נהרגו כמה מאנשי אל שבאב וכמה מחבלי חמאס.
מתווה בינלאומי רחב
המתווה ינוהל על ידי גוף בינלאומי אזרחי ולא ישראל, אף שיש לה מעורבות בהכנות. התכניות החלו להיכנס לפסים מעשיים בחודשים האחרונים, עם איסוף של כספים למימון תכניות הטיפול בהיבטים שונים ברצועה ובאוכלוסייתה, המונה בין 1.5 ל-2 מיליון פלשתינים.
חלק מהתכניות הוצגו לאחרונה בפני הממשל האמריקני על זרועותיו השונות, וקיבלו שם תמיכה ומחמאות של ממש. נקודה מעניינת במתווה היא כי משתתפות בו יחד ישראל והאו"ם על אף הוויכוחים הקשים וההאשמות ההדדיות, על אף השתתפות עובדי או"ם בטבח 7 באוקטובר ומדיניות האו"ם בסוגיית האספקה שסייעה לייצר את המשבר ההומניטרי.
חשיבות המתווה עצומה ובכמה מישורים. האחד, יצירת שטחים הומניטריים אמיתיים שישראל אמנם נמצאת סביבם אבל השליטה בהם והניהול האזרחי נעשים על ידי הפלשתינים וארגונים בינלאומיים המסייעים להם. השני, התחלת תהליך הדה-רדיקליזציה של האוכלוסיה הפלשתינית, תהליך שאמור לנדוד גם אל שטחי הרשות, ואולי בכלל במדינות ערביות אחרות.
השלישי, כניסתן של מדינות המפרץ יחד עם ארגונים בינלאומיים לתמונת הטיפול באוכלוסיה הפלשתינית. כל עוד מימנו האירופים ואחרים את הסיוע לרשות בלי בקרה, השחיתות פשתה והחינוך כיוון לטרור. הרביעי, ישראל לא מנהלת את האירוע, למרות מעורבותה מרחוק והמעטפת הבטחונית שהיא מעניקה ובכך מורידה את האחריות לטיפול באוכלוסיה.
