גל ניסמן ספד ברשתות החברתיות לחברו הטוב לוחם הימ"מ פקד זמורה שנפל בפעולה ההרואית לחילוץ ארבעת החטופים בעזה. "תמיד ידעתי שהיום הזה עלול להגיע, אבל אני עדיין לא מעכל", כתב והוסיף "מהיום כולם ידברו על מה שאני ידעתי מזמן, שאתה מפקד מדהים, מנהיג אדיר ולוחם-על שמגדיר מחדש את המילה השחוקה 'גיבור'"
המוזיקאי גל ניסמן, סולן להקת פול טראנק, ספד ברשתות החברתיות לחברו פקד ארנון זמורה ז"ל שנפל אתמול (שבת) בפעולה הנועזת לשחרור ארבעת החטופים. "לא הספקנו להזדקן ולגדל כרס ביחד. אבל הספקנו לתת חיבוק בשישי לפני שיצאת. הספקנו לחיות כל רגע, כל ישיבה, כל שיחת טלפון וכל ארוחה כאילו היא האחרונה", כתב בעמוד האינסטגרם הרשמי של הלהקה. "זמורה אחי היקר והאהוב. מרוב שאני אוהב אותך אני לא יודע מאיפה מתחילים", פתח ניסמן את הפוסט, שלווה בתמונות של זמורה ז"ל ובתמונות של השניים יחד מצעירותם ועד היום. "מהיום כולם ידברו על מה שאני ידעתי מזמן, שאתה מפקד מדהים, מנהיג אדיר ולוחם-על שמגדיר מחדש את המילה השחוקה – 'גיבור'. אתה לא סתם גיבור, אתה משהו אחר. משהו שרק מי שזכה להכיר אותך או להילחם לצידך, יודע.
"אבל אני רוצה לדבר על ארנון. החבר הכי טוב שלי", המשיך ניסמן, "על ארנון בן הזוג הכי מדהים בעולם. על ארנון האבא הרגיש, המחבק, הסבלני והחכם שאתה. על ארנון שמראה לכולם מה זה חבר אמיתי. זה שמתייצב ליד חברו שנפצע ימים ולילות. זה שמחבק ומלווה במסירות את המשפחה של בר חברך ליחידה שנפל בגבורה ב-7 באוקטובר. ארנון שמסתובב טרוד כל היום בגלל בעיות אישיות של לוחמים שלו וחברים שלו. ארנון שפותח קבוצת וואטסאפ לבנות הזוג של הצוות ודואג לעדכן, לשלוח ברכות כל חג ותמיד זמין וקשוב לבעיות של כולם. ואוי ואבוי למי שעובר דירה ולא קורא לך לסחוב איתו את כל הבית. ארנון שבמעשים, לא במילים, משקף לכולם שאשתו והילדים הם הדבר הכי חשוב בחייו".
המוזיקאי המשיך והקדיש את הדברים לזמורה שלדבריו הינו הבחור הערכי ביותר שפגש. "אם היית רואה כמה הודעות תנחומים קיבלתי אתמול היית מבין כמה השווצתי ודיברתי עליך עם כל בן אדם שרק נקלע בדרכי בשנים האחרונות. תמיד ידעתי שהיום הזה עלול להגיע, אבל אני עדיין לא מעכל את זה אחי. עולות לי דמעות כל רגע שאני חושב כמה אתגעגע אליך. לדבר איתך כל יום בטלפון. לישיבות שלנו פעמיים בשבוע. לשיעורי הגיטרה שלנו. לעשות לך תספורת כל חודש. לשיחות הכי עמוקות וכנות שהיו לי עם חבר. להשמיע לך שיר חדש לפני שכולם שומעים ולהקשיב לדברי החוכמה שלך. לאכול איתך שניצל בבגט. לשתות בירות ולעשות צחוקים. ובעיקר, בכל סוף ערב לתת חיבוק בלי צ'פחות ולהגיד, 'אוהב אותך אחי'".
ניסמן, שהוא תושב העוטף ובתחילת המלחמה אף קרא לעזרה בהגנה על היישובים, שיתף שפגש את זמורה ביום שישי. "לא הספקנו לפתוח את הוויסקי. לא הספקנו לשתול את העץ. לא הספקנו לארח אותך בבארבי לנגן איתנו. לא הספקנו להזדקן ולגדל כרס ביחד. אבל הספקנו לתת חיבוק בשישי לפני שיצאת. הספקנו לחיות כל רגע, כל ישיבה, כל שיחת טלפון וכל ארוחה כאילו היא האחרונה.
