צילום:
ספורט 5
כלפון. זמן לדון מחדש בבעית האלימות בספורט (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
השבוע האחרון הוכיח שוב שיש בעיה בכדורגל הישראלי. אבל השאלה הגדולה היא האם יש לבעיה הזו פתרון. כשיש בעיה ויש פתרון נשאף, אפשר לנסח תקנונים וכללים ולנסות דרך גזרים ומקלות להוביל את השחקנים הפעילים בענף (כל ענף) לכיוון הפתרון. במקומות שבהם קיים כשל שוק, ניתן לנסות לטפל בכשל השוק. אבל לפעמים צריך בכלל לקבל את הנחת העבודה שקיים כשל וקיים שוק ושיש דרך לתקן אותו.
מועדון כדורגל או כדורסל או רק מועדון כדורגל וכדורסל, הוא גוף לא גדול עסקית, המשאבים שלו מוגבלים, הוא גוף שתחום עיסוקו הוא ספורט, תפקידו לייצר ספורט ברמה טובה יותר מהמקבילים שלו לאותו ענף, לגדל שחקנים, לתת מוצר בידורי וספורטיבי.
מועדון כדורגל, לדוגמא, אינו חברת אופנה. נכון, הוא מוכר חולצות וג`קטים, אבל הוא לא קסטרו או פוקס, זו לא תחום ההתמחות שלו. זה שירות נחמד שהוא מספק ללקוחות שלו, יש כאלה שאפילו מרוויחים מזה כסף, אבל הוא לא מותג אופנה ואין מה לצפות ממנו שיהיה כזה.
מועדון כדורגל, לדוגמא, אינו מותג מוביל במשק. נכון, יש לו מחלקת סושיאל. נכון, הוא לפעמים מייצר מספר חומרים מבדרים יותר או פחות לקהל הצרכנים שלו, אבל הוא לא חברת סלולר או תקשורת, אין לצפות ממנו שיהיה מופת קריאטיבי ויזכה בפרסים על תקשורת שיווקית.
מועדון כדורגל הוא פשוט מועדון כדורגל ובישראל כבר שנים החליטו מי שהחליטו שיש לצפות ממנו לטפל בדברים שבהם אין לו שום יכולת לטפל. לדוגמא, התנהגות קהל אוהדים.
אצטדיונים הם מקומות לא פשוטים ומשחקי כדור מסוימים הם אירועים מאוד אמוציונליים ומורכבים לניהול הפקתי. מי שמנהל אירוע שכזה חייב לעמוד בכל הכללים של ניהול אירוע ולרבות דרישות משטרה ואבטחה. יש לזה תורה שלמה ואין פה "משחק" – הפרה של הכללים האלה חושפת את מנהל האירוע לעבירות ברף פלילי ובוודאי שאם יקרה באירוע שכזה משהו שיוביל לפגיעות בנפש.
והיה ועמדה קבוצה בכל הכללים, מינתה את כל בעלי התפקידים, שילמה לכל הספקים הנדרשים וכיוצ"ב – אין מה לבקש ממנה יותר.
אבל לא לבקש ממועדון כדורגל להיות אחראי לשירים או קללות ולא לשום דבר אחר. אם ניקח את המשחקים מהשבוע האחרון, הרי שכל עוד שמכבי חיפה והפועל ת"א ניהלו את האירוע בצורה תקינה – הם אמורים להיות "בסדר". אם יש טענות לניהול האירוע – למסחור במאבטחים או לדברים מהסוג הזה – זה כבר משהו אחר ולא רלבנטי לבית הדין אלא יותר לבתי משפט יותר רציניים, אבל לא שמעתי שזו הטענה.
המשטרה. גם היא אובדת עצות (אלן שיבר) | צילום:
ספורט 5
הגיע הזמן שהענף הזה יכיר ביכולת של מועדון כדורגל לעמוד בציפיות שהם פשוט לא ריאליות. אם משחק אחרי משחק גורמי אבטחה לא מצליחים לעצור אבוקות, אז אולי אפשר להניח שזו משימה לא ריאלית. אם זו משימה לא ריאלית, אז על מה מופעל התמריץ השלילי. על הנחת עבודה שקנס כספי שמקבל המועדון בונים שהתופעה תיעצר. ונניח שזה ההיגיון, הרי הוא פשוט לא עובד.
על מה עוד מונח ההיגיון – שיש מועדונים "שמטפלים" והוכיחו יעילות בטיפול ולכן ניתן להניח שאם קיימת דרך יעילה לטפל במועדון אחד, אפשר להניח שזה יטופל במועדון השני. אוקי, זה קורה? מעבר לסיפורים היפים בתקשורת ובבתי הדין – יש דרך אמפירית ואקדמית להוכיח שזה עובד, הרי המועדונים כולם מתמודדים עם אותם בעיות, הרי אין קורלציה ברורה בין "טיפול" ל"ענישה" ולביצוע.
נקודת הפתיחה לדיון היא להכיר בבעיה – ראשית, לשאול האם קיימת בעיה ומהי הבעיה. אבוקה שפוגעת בשחקנים כמו במקרים של לוקאסן וכיוף היא בעיה, אמיתית, סיכון לפגיעה בגוף, משהו שאסור לקחת בקלות. את הבעיה הזו מי אמור לפתור, מנכ"ל מועדון ספורט? מערכת ניהולית שנבנתה לנהל ספורט או גורמים מתמחים בניהול אירועים כמו הגופים המקצועיים שנשכרים לטובת ניהול האירוע? הרי הזעזוע מאירוע מתן עמבר גדול פי כמה מהאירוע של גד עמוס ואוהדי מכבי באותו בלומפילד. מה ההבדל? מאבטח זריז יותר?
אז על מה הזעזוע ועל מה מעמידים לדין? אם על המהות, תעמידו את מכבי ואם על הביצוע של חברת האבטחה, מה אתם רוצים ממועדון אחד ביחס למועדון שני? הרי כולם זוכרים את הדרבי המפורסם של זהבי, אבל כמה זכרו השבוע את המשחק ההוא שאוהד פרץ למגרש ותקף את אדי גוטליב ובתמורה הענשתם את אדי גוטליב בהרחקה למשחק הבא.
**
נמשיך ונשאל האם תפקידם של הרשויות בישראל זה לדאוג "לחווית המוצר" של המנהלת. כלומר, זה שתפקידם לשמור על החיים וביטחונם זה ברור, זה לא הדיון בכלל. כי לנהל אירוע של עשרות אלפים אנשים זה מורכב דיו, האם הם צריכים גם לוודא שהחוויה של המוצר נשמרת? כי אם מהגופים המקצועיים אי אפשר לקבל את זה, אז ממי כן צריך לקבל את זה? ממחלקת ניהול חווית הלקוח של מועדון כדורגל.
באיזה מציאות מישהו חושב שקבוצת כדורגל שהיא לא בעלת הלוקיישן (כל הקבוצות שוכרות אצטדיונים), שהיא לא בעלת כוח האכיפה (היא רק הגורם המשלם), שהיא לא מחזיקה ביכולות פיקוח וענישה (שלילת המנוי זה לא מנוף רלוונטי באמת, הרי אוהדים מוצאים דרכים להיכנס גם בלי מנוי "על שמם") ושאין לה יכולות מוכחות בשמירה על הסטנדרט של ההתאחדות (שאיש לא מצליח לשמור) – באיזה עולם הרעיון שאפשר להטיל ענישה חוזרת וחוזרת על גופים שפשוט לא מסוגלים לעמוד בסטנדרט שדומה – שאף אחד לא עצר מדי פעם לחשוב – האם הוא סטנדרט הגיוני.
**
מפה והלאה העסק מתכנס לרעיון המאוד נאיבי שענישה תקיפה על המועדון תרתיע אוהדים מסוימים לפעול בדרך מסוימת כי הם "לא ירצו להעניש את עצמם" – אוקי, זה עובד? זה קורה? יש ירידה מסוימת בכמות "העבירות". הרעיון של אחריות שילוחית הוא רעיון אנטי ספורטיבי משום שהוא מטיל אחריות למשהו שעושה מישהו אחר על מנהלים ובעלים של מועדונים שאין להם יכולת לפעול באמת להשגת המטרות שהגוף המנהל את הענף מציב.
למה לעצור כאן? למה לא לדרוש מהקבוצות לשפר את רמת הכדורגל. להחליט שכל קבוצה שלא עומדת בסטנדרט איכותי מסוים, תיענש. למה זה לא יכול לקרות? כי זה לא רלבנטי לדרוש משהו שאי אפשר ליישם. הרי אם היו מעמידים קבוצה לדין על שסיימה משחק בתיקו אפס משעמם, היינו צוחקים. אז מה ההבדל בין זה לבין לקנוס על אבוקות שאף אחד לא מצליח לעצור.
**
אבל האמת שהסיפור גדול יותר, משום שכל המערכת פועלת על הרבה יותר מקלות מגזרים. אם הרעיון הוא לתמרץ באופן שלילי על פעולות שפוגעות בחוויית המוצר, איפה הגזרים על טיפול בחוויות המוצר, איפה הבונוסים למי שמספק חוויה ראויה, מביא קהל, מביא משפחות, משחק נהדר, מגיע להישגים? כמה כסף מחולק על תמריצים חיוביים ביחס לתמריצים שליליים?
אם משחק העונה מפוצץ, הרי שברור שיש פגיעה במוצר ויהיה קנס כספי כבד ואם משחק העונה היה שובר שיא רייטינג חיובי – היה לזה בונוס?
**
המערכת חייבת להסתכל גם בראי, להפסיק לצפות שבתי המשפט ומערכות האכיפה והקבוצות ו"הרוב השפוי" וכל העולם חוץ ממי שבאמת מנהל את הענף יפתור את הבעיות שמנהל הענף מגדיר ולהתחיל לייצר תרבות דיון וסולם תמריצים שיכול באמת לעבוד.
הרפורמה האחרונה נראה שגם היא תסיים את חייה במאוחר או במקודם. ברפורמה הבאה כדאי לחשוב קצת שונה.
