תופעת הפייק ניוז הפכה בשנים האחרונות לאחד המונחים השחוקים והטעונים בשיח הציבורי. ולמרות זאת, היא רחוקה מלהיות המצאה של העידן הדיגיטלי. עוד הרבה לפני הפייסבוק, הטוויטר והצ׳אטים שימשו עיתונים, כרוזים ואפילו שמועות בעל פה להפצת עובדות חלקיות, פרשנויות מגמתיות ולעיתים סיפורים מומצאים לחלוטין.
משה פרל, עיתונאי כלכלי בכיר בעברו, בהמשך מנכ"ל איגוד הבנקים וכיום סופר ופובליציסט, מזכיר בספרו החדש, "מותה של האמת" (ידיעות ספרים), שההיסטוריה האנושית רצופה במקרים שבהם האמת הייתה קורבן במאבקי כוח, אידיאולוגיה או רווח אישי. רק הפלטפורמות השתנו.
כבר בפתיח ניתן להבין כי שימוש בכזבים ושקרים לקידום אינטרסים פוליטיים היה עניין נפוץ אפילו בימי רעמסס השני. "פייק ניוז הוא מושג עכשווי שנכנס לשיח ב־2006 ומהר מאוד התרחב", אומר פרל. "בספר אני מתייחס לכל אמצעי תקשורת לאורך ההיסטוריה – מהעידן הוורבלי, דרך עולם הכתב, הדפוס, האונליין, ועד לעידן הדיגיטל".
מהפכת הדיגיטל אפשרה את הרחבת שוק הדעות והרעיונות, אך תמיד צצים גורמים שמנצלים את השוק הזה להפצת שקרים. "היום, בעידן הדיגיטל, הצפה טוטאלית של תכנים מונעת מאיתנו להבחין בין אמת לשקר, בין מציאות לבדיה. את בטח מכירה את המושג Deep Fake. אותה יכולת שכבר עכשיו משתכללת עם AI הייתה קיימת גם קודם. בפברואר 2024 הייתה ישיבת צוות בזום בבנק בהונג קונג. אחד הבנקאים קיבל משימה, להעביר 25 מיליון דולר. עניין בנאלי, שגרתי. רק בסיום התברר לו שכל מי שהיה בזום – כולל ראש הצוות – היה דיפ פייק. כולם היו אלגוריתמים".
לא רק להישרדות
חוקרים בעולם מזהים פייק ניוז כאיום על האנושות, אפילו לפני משבר האקלים או מלחמה גרעינית. בעולם דמוקרטי, שבו הריבון הוא הציבור, הקושי להחליט על עובדות מסכן את היכולת הקולקטיבית לפעול על פי אמת עובדתית. מגיפה, משבר אקלים – הכל נתון לפולמוס.
באחד הפרקים הראשונים בספר אתה אפילו מדבר על פרעה. אתה טוען שכבר לפני 3,300 שנה, השליטים השתמשו בפייק ניוז כדי לשלוט
"רעמסס השני, מנהל אימפריה עם אמנות, צבעים שנשמרו עד היום, צבא מקצועי, מערכת מים מורכבת ויכולת בנייה מרשימה – גם הוא השתמש בנרטיב פיקטיבי: על קירות המקדשים ועמודי הזיכרון הוא תיאר ניצחונות, קרבות, ראשי אויבים – כולם שקריים. רוב האוכלוסייה לא ידעה לקרוא, ולכן הסיפור הפך לכלי פוליטי אפקטיבי".
"פעם בכמה חודשים היו מזמינים את הציבור למסיבה, מחלקים אוכל, מספקים בידור. פסגת האירוע הייתה כשכוהן הדת קרא את מה שכתוב על האנדרטה, סיפור קרב שמעולם לא התקיים נגד אויבים שלא נבראו. כך השליט מייצר לעצמו כושר הרתעה. אף אחד לא מרד בו. האיש שלט 66 שנים והוא עשה זאת באמצעות פייק ניוז. היום אפשר אולי להשוות אותו לפוטין, שמספר לאזרחיו איך הוא מנצח באוקראינה – גם זו הפצת דיסאינפורמציה, שימוש פוליטי במידע כוזב. זה בדיוק אותו הדבר, רק באמצעים שונים".
פרל בוחן את הפייק ניוז מההיבט ההיסטורי, אך גם הפסיכולוגי. לטענתו, השקר הוא חלק טבעי מהחיים ומהעולם, הן בטבע והן בחברה האנושית. בפרק הראשון הוא מדגים כיצד הפצת מידע כוזב התקיימה עוד לפני התפתחות האדם, ומביא דוגמאות מעולם החי: כך, למשל, שימפנזים משמיעים קריאות אזהרה מפני טורפים מומצאים – למעשה, סוג של פייק ניוז – במטרה לשלוט במשאבים ולהבטיח את הישרדותם. כשהם אוכלים לבדם, ואינם משתפים אחרים, הם יוצרים מצב שבו סביבתם מעריכה אותם, ובכך מחזקים את מעמדם החברתי.
"כשבני האדם נכנסו למשחק, השקרים כבר לא היו רק למטרות הישרדות", הוא מבהיר. "הם למען כבוד, אגו, פוזיציה ושלטון. לאורך ההיסטוריה, האמת שלנו הייתה מה שהמלך אמר לנו, או מה שהכוהן הכריז. אם הם טענו שכדור הארץ במרכז העולם והשמש מסתובבת סביבו, זו הייתה ה'אמת', וכל מי שטען אחרת, כמו גלילאו, נענש. מנהיגים מודרניים משתמשים באותם עקרונות: טראמפ, פוטין, מנהיגים סמכותניים אחרים – כולם מפיצים פייק ניוז כדי לשלוט בתודעה הציבורית. דוגמה קלאסית היא 'האמת האלטרנטיבית' של טראמפ בעניין טקס ההשבעה הראשון שלו, טענות שמנוגדות לעובדות, ומייצרות פרספציה חדשה במציאות הציבורית".
אתה לא סבור שהרשתות החברתיות רק מעמיקות ומחריפות את התופעה?
"ההשפעה על התפיסה שלנו הולכת ומתחזקת בזכות האלגוריתמים של הרשתות החברתיות. כל אדם מקבל מידע שמתאים לאינטרסים של מי ששולט במידע הזה, וכך נוצרת אמת סובייקטיבית. גם תיאוריות קונספירציה מתעצמות בעקבות זה. קחי לדוגמה את רצח קנדי בשנות ה־60: האמריקאי הפשוט, שחש שהמדינה הגדולה והבטוחה שלו לא הצליחה להגן על הנשיא, מאמץ תיאוריות כדי להרגיע את תחושת המצוקה. אותו הדבר קורה היום. קונספירציות אנטישמיות כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון" מראות כיצד סיפורים כוזבים יכולים להפוך לכלי שליטה, להפיץ שנאה ולהשפיע על דעת הקהל במשך דורות, מ־1903 ועד היום, בכל העולם".
אז אני אאתגר אותך. תסתכל, למשל, על ערוץ 12 ועל ערוץ 14. יש כאלה שיגידו שיש כאן ניסיון לקבוע נרטיב, סוג של הנדסת תודעה: כל כלי תקשורת מעביר מסר ומייצר תמונת עולם מסוימת. או, למשל, המלחמה בעזה, שמוצגת בצורה שונה בכלי תקשורת שונים. אז מה ההבדל?
"אני מבדיל בין ניסיון לייצר תודעה כדי לקדם מסר או רעיון, ובין שימוש בשקרים ממשיים כדי לקדם אינטרס פוליטי. בעולם התקשורת יש הבדל בין 'מדיה מסנגרת' – כלי שמייצג רעיון מסוים – ובין הפצת שקר עובדתי. בזה אני מתמקד בספר שלי: להפריד בין המציאות ובין מה שמיועד לייצר תפיסת עולם".
"הדוגמה הקלאסית היא משנת 70 לספירה: אספסיאנוס, הקיסר הרומי, מחליט להחריב את בית המקדש. למה? כדי להראות ניצחון פוליטי ולזכות בתמיכה ציבורית. מיד אחרי שהבן שלו מבצע את זה, מופץ 'פייק ניוז' באמצעות המטבעות: על צד אחד, דיוקן הקיסר. על הצד השני, מסרים שקריים על המצב. כך נוצרת לגיטימציה פוליטית. ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שנולד אמצעי תקשורת חדש, מישהו ינצל אותו כדי לקדם אינטרסים".
מי שולט במידע
פרל מסביר שגם באיטליה של המאה ה־16, בתקופה של בחירת האפיפיור, הופץ Negative fake campaign: פתקי פסקווינו, השמצות ושבחים שהיו ברובם שקרים, נצבעו על פסלים ציבוריים והפכו לאירועי תקשורת. כמעט כמו פייסבוק. אבל רק כמעט. "הרשתות החברתיות שינו את הכללים", פרל מציין. "העולם נעשה גלובלי, ההצפה אינסופית. כל אחד יכול להפיץ מידע. בתחילה זה היה רעיון טוב: אכן, דמוקרטיזציה של המידע. אבל כיום חמש חברות ענק שולטות במידע, האלגוריתמים מעצבים אותו, ושקר מהודהד יותר מאמת".
הבעיה היא לא רק פייק ניוז, אלא גם האופן שבו AI והטכנולוגיות החדשות מייצרות איום על האמת. מה הפתרון?
"היום מחשבים יודעים עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים עליהם, וזה מחייב פיקוח רגולטורי כדי למנוע הפצת שקרים והטעיות. בחברה דמוקרטית, יש צורך באמת אחת בסיסית שממנה מתחיל הוויכוח הציבורי. כשאין הסכמה על העובדות, קשה לנהל דמוקרטיה. לכן רגולציה היא הצעד הראשון: אמצעי תקשורת, כולל פלטפורמות דיגיטליות, חייבים להיות אחראיים לתוכן שהם מפיצים".
אתה מסיים את הספר ללא פתרון חד־ משמעי, אבל משאיר חומר למחשבה בעידן הבינה המלאכותית
"היסטורית, כל טכנולוגיה חדשה יוצרת גם הזדמנויות וגם איומים: האנרגיה הגרעינית, הצילום הדיגיטלי, סטרימינג, מכוניות – כולם שינו את המצב הקיים. AI היא עוד שלב בתהליך: כלי אדיר שמייצר גם יתרונות מדעיים ורפואיים, וגם איום על האמת. העולם השתנה, ללא ספק, ולא הכל רע, אבל חייבים לפקח, לחקור ולהתמודד עם ההשלכות. אנחנו נמצאים בעידן שבו טכנולוגיה, תקשורת וכלכלה משולבות בקנה מידה שלא היה בעבר, והדמוקרטיה חייבת למצוא דרך לשרוד".
