הצעת חוק ממשלתית שהוגשה לאחרונה מבקשת לתקן את חוק שירותי תעופה שנועד להסדיר פיצוי וסיוע לנוסעים שטיסותיהם בוטלו, ומבקשת להרחיב את נוסח הפטור הקבוע בחוק המקורי מתשלום פיצוי. עו"ד אהוד פאי, שמתמחה בתחום התעופה, מסביר מדוע ההצעה שמוגשת בחסות המלחמה תפגע משמעותית בזכויות הנוסעים ובזכאותם לקבלת פיצויים
בימים האחרונים הממשלה הגישה על שולחן הכנסת הצעה לתקן את חוק שירותי תעופה משנת 2012 (הידוע גם בכינויו חוק טיבי), שנחקק בזמנו במטרה להסדיר "פיצוי וסיוע לנוסעים שהונפק להם כרטיס טיסה ולא עלו לטיסה במועד הנקוב בכרטיס בשל נסיבות שאינן תלויות בהם" (ציטוט מתוך דברי ההסבר להצעת החוק המקורית).
אומנם בכותרת הצעת החוק מצוינות המילים: "הוראת שעה – חרבות ברזל", כלומר לכאורה מדובר בתיקון זמני המבוצע על רקע מלחמת חרבות ברזל, אך בפועל, לדעתי, נראה שאחת ממטרותיו היא להוביל "בדלת האחורית" מהפך בחוק המקורי לרעת הצרכנים ולטובת חברות התעופה, בכך שהתיקון המוצע ירחיב את הפטור הקבוע כיום בחוק הפוטר את חברות התעופה מלשלם לנוסעים פיצוי בגין טיסה שבוטלה, ובכך יפגע משמעותית בזכויותיהם של הצרכנים, כמו גם בתכלית החוק שהיא באופן מובהק צרכנית.
מה קובע החוק כיום?
לפי הנוסח הנוכחי של החוק, במקרים שבהם הטיסה בוטלה (לרבות אובר בוקינג) או המריאה בעיכוב של יותר משמונה שעות מבלי שחברות התעופה מסרו לנוסעים הודעה של 14 יום לפני הטיסה, זכאים הנוסעים לקבל מחברות התעופה פיצוי כספי ששיעורו מבוסס על מרחק הטיסה ונע בין 1,440 שקל (בטיסות עד 2,000 ק"מ), ועד 3,460 שקל (בטיסות מעל 4,500 ק"מ).
במסגרת החוק הנוכחי הוקנו לחברות התעופה מספר פטורים מתשלום הפיצוי הכספי לנוסעים, כאשר המרכזי שבהם קובע, כי מקום בו מפעיל הטיסה הוכיח כי "הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתו, וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות".
Unmute
במהלך השנים ניסו כמובן חברות התעופה לטעון כי כל מקרה של ביטול טיסה חוסה תחת הפטור ותחת ההגדרה של "נסיבות מיוחדות", על מנת לחמוק מלשלם לנוסעים פיצוי כספי. אולם בתי משפט דנים בכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו הספציפיות, בעוד שהדעה הרווחת היא שיש לפרש פטור זה בצמצום רב, אחרת חוק זה ירוקן מכל תוכן.
כך לדוגמה, באחד אחד מפסקי הדין המרכזיים בסוגיה זו, ציין השופט מנחם מזרחי: "יש להעניק למילים 'נסיבות מיוחדות' פרשנות מצמצמת ביותר, והן מתיישבות עם המילים 'שלא היו בשליטתו'. כלומר, רק נסיבות שהן בבחינת 'כוח עליון', כגון מזג אוויר פתאומי ובלתי צפוי, אסונות טבע כלליים, מלחמות, שביתות רוחביות בלתי צפויות, תקלה מובנית כללית בסוג כזה של מטוסים וכיו"ב, יצדיקו את הפטור (…) בית-המשפט חייב להעניק לחוק פרשנות שמעודדת את הנתבעת לשפר ולתקן את דרכיה, למצוא דרכים שונות להתגבר על תקלות טכניות, להתייעל, תוך צמצום האפשרות לפגיעה בנוסעים, אף במחיר כלכלי מסוים שירבוץ לפתחה".
כך ירוויחו חברות התעופה
בהצעת החוק מבוקש לשנות את הנוסח הנוכחי של הפטור, באופן שבמקום שיהיה מצוין: "וגם אם היה עושה כל אשר ביכולתו – לא היה יכול למנוע את ביטולה בשל אותן נסיבות", יצוין: "והוא נקט את כלל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ביטולה".
כלומר, לפי התיקון המוצע, כדי שחברת התעופה תהיה פטורה מלשלם פיצוי לנוסעים, יהא עליה להוכיח שנקטה באמצעים הסבירים בכדי למנוע את ביטול הטיסם, במקום כפי שקבוע כיום – כי עשתה כל שביכולתה בכדי למנוע את ביטול הטיסה.
מדובר הלכה למעשה, בשינוי משמעותי של נוסח הפטור אשר עשוי לגרום לכך שחלק משמעותי הרבה יותר מביטולי ועיכובי הטיסות לא יזכו את הנוסעים בקבלת פיצוי
בכך למעשה יורחב הפטור הפוטר את חברות התעופה מלשלם לנוסעים פיצוי בגין טיסה שבוטלה. מדובר הלכה למעשה, בשינוי משמעותי של נוסח הפטור אשר עשוי לגרום לכך שחלק משמעותי הרבה יותר מביטולי ועיכובי הטיסות לא יזכו את הנוסעים בקבלת פיצוי.
אם כבר להשוות את החוק לתקנות האירופיות אז עד הסוף
במסגרת הצעת החוק נטען ששינוי הפטור מתשלום הפיצוי לנוסעים מבוסס על התקנות האירופיות החלות בתחום זה באיחוד האירופי, הקובעות סעיף פטור דומה. "מוצע להתאים את נוסח החוק לנוסח התקנה האירופאית ולקבוע כי נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי…." (ציטוט מתוך הצעת החוק).
עם זאת, נראה שהצעת החוק אינה מציגה את מלוא התמונה באשר לשוני בין החוק הישראלי לבין התקנות באירופה. כך לדוגמה, במסגרת התקנות האירופיות זכאותם של הנוסעים לקבלת פיצוי חלה במקרים של עיכוב בנחיתת הטיסה של מעל שלוש שעות, לעומת זאת החוק בישראל קובע זכאות לפיצוי בעיכוב בהמראת הטיסה של מעל שמונה שעות.
על כן, לדעתי היה ראוי כי ככל והממשלה מבקשת לשנות את סעיף הפטור לטובת חברות התעופה בהתבסס על התקנות האירופיות, כי תתוקן גם ההגדרה הקבועה בחוק של "טיסה שבוטלה", באופן שטיסה שבוטלה תיחשב גם כטיסה שהמריאה בעיכוב של מעל שלוש שעות, כפי שקבוע במסגרת התקנות האירופיות.
המלחמה העלתה או הורידה את רווחי חברות התעופה?
במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק נטען כי נדרש לתקנו "בשל המציאות שנכפתה על חברות התעופה בשל מלחמת "חרבות ברזל", שהביאה לירידה דרסטית בביקוש של ציבור הנוסעים לטיסות מישראל ואליה" (ציטוט מתוך דברי ההסבר להצעת התיקו).
אולם, נראה שהסבר זה די תמוה. הן בהתחשב בכך שחלפו כשמונה חודשים מפרוץ המלחמה, הן בכך שחלק מחברות התעופה הכפילו ושילשו את רווחיהן בשנה האחרונה, והן מאחר וכבר בנוסח הנוכחי של החוק קיים סעיף שממילא פוטר את חברות התעופה מלשלם פיצוי במקרים שבהם הטיסה בוטלה בשל נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתן.
במילים אחרות, גם ללא התיקון המוצע, חברות התעופה ממילא פטורות מלשלם פיצוי במקרה שבו הטיסה בוטלה בשל מצב ביטחוני (לדוגמה המתקפה האיראנית בחודש אפריל או ביטולים גורפים של חברות תעופה זרות בשל המצב הביטחוני), כך שנראה לכאורה שמטרת התיקון המוצע היא לא לתקן את מה שגם כך החוק קובע, אלא להביא לשינוי בנוסח הפטור מפיצוי.
יתרה מכך, עוד בחודש 11/23 הוגש תזכיר חוק שירותי תעופה (הוראת שעה – חרבות ברזל, 2023) שמסיבה שאינה ידועה לא קודם, ובו ביקשו לבטל באופן זמני את זכאותם של הנוסעים לקבלת פיצוי בגין טיסות שבוטלו החל מיום 8.10.23 עד ליום 31.3.24.
עם זאת מטרת תזכיר זה הייתה, בין היתר, "לחסוך התדיינויות משפטיות לגבי קיומו של החריג לפי סעיף 6(ה)(1)". כלומר, ליידע את ציבור הנוסעים כי הם לא יהיו זכאים לפיצוי ביחס לביטולי טיסות בתקופה זו, ולאחריה ימשיכו לחול הוראות החוק המקורי. במסגרת תזכיר זה לא הוצע לשנות את נוסח הפטור הקבוע בחוק המקורי, כפי שכיום מבקשת הצעת החוק לשנות לטובת חברות התעופה.
לסיכום: אומנם עוד לא ברור אם הצעת החוק תאושר, מה יהיה הנוסח הסופי שלה לאחר התיקון, ואם השינוי בנוסח הפטור יהיה זמני או קבוע. בכל מקרה אני סבור כי מדובר בהצעת חוק הסותרת את תכליתו הצרכני, ועשויה לגרום להתדיינות רבה הרבה יותר בבתי משפט.
כמו כן, ראוי כי במקום שבו מבקשת הממשלה לשנות את החוק ולהתאימו לתקנות האירופיות, שהחוק יותאם לתקנות האירופיות באופן שזכאות הנוסעים לקבלת פיצוי יחול גם במקרים של עיכוב בהמראת הטיסה של מעל שלוש שעות, כפי שקבוע באירופה, אחרת יהיה מדובר בתיקון חד צדדי לחלוטין לטובת חברות התעופה, שיהווה עוול צרכני משמעותי לנוסעים.
