עניין של צבע: על ניצחון אדום בסדרת הגמר

<p><strong>הצד שיוזם</strong><br />פתיחתו של משחק מספר 2 סימנה את המשך המגמה מהמשחק הראשון. הצד שיוזם הוא הצד האדום. המאמן שיוזם הוא סטפנוס דדאס. שינוי בחמישיה (אנגולה אין טימור אאוט). שינוי במאצ`אפ ההגנתי (גינת על קולסון ואנגולה על ז`ק כהן). התאמות התקפיות, חידודים בטיפולים ההגנתיים מול הפיק אנד רול הצהוב וכו וגו ודו.<br /><br />מצד שני, מכבי תל אביב בשלה. במידה רבה של צדק, הקבוצה של קטש מחפשת למצוא את הפתרונות מתוך הכדורסל שלה. מתוך הרעיונות ההתקפיים שלה, שאמורים לתת תשובה לכל משוכה או שאלה שתקרה בדרכה. העניין הוא שהצדק הזה, אותו למדנו להכיר ולהעריך לאורך הכמעט עונותיים האחרונות, נוטה להתנפץ תדיר בסיטואציות חוזרות, ברגע שרמת האגרסיביות מנגד מגיעה לתדר מסוים.<br /><br />וזהו. שהפועל תל אביב מודל הדרייב אין הצליחה להביא עצמה אלי התדר הזה. אל רף הקשיחות שגורם למכבי תל אביב בכלל וללורנזו בראון בפרט לקחת צעד אחורה. אל רף הקלאיצקיס. עוד מעט, ממש מעט, נגיע לעניינים ספציפיים שהקבוצה באדום ביצעה נכון, אבל הכל מתחיל ובמידה מסוימת נגמר מהיכולת שלה, על שלל בעיותיה ההגנתיות המוכרות, להיות הקבוצה שמנצחת את קרבות המגע, את המאבקים בצבע, את המכדררים בצהוב.<br /><br /><strong>והוא בכל מקום</strong><br />לא יודע להגיד לכם מה יעלה בגורלו של אקסבייר מנפורד בעונה הבאה. האם ישאר בהפועל תל אביב? האם תרצה להשאיר אותו הפועל תל אביב? בשש לפני סדרת הגמר או בשש לפני משחק מספר 2, התשובה המקובלת הייתה אהההה. גם אם נתעלם לרגע מכל מה שקרה איתו העונה, וקרו איתו מספר דברים, נתוני הפלייאוף היו לא מי יודע כמה. ב-4 מתוך 5 משחקי הפלייאוף הראשונים לא קלע האיש שלשה. וזה לא שהתרומה שלו מגיעה מעניינים אשר בהגנה, כן? ואז 4/6 בזריקות מחוץ לקשת במשחק מספר 3 מול הנינג`ות של קרית אתא. ואז 20 נקודות במשחק הראשון מול הצהובים (3/3 ל-2, 3/8 ל-3). ואז 25 נקודות אמש (6/11 ל-3. 5 אסיסטים על שני איבודים).<br /><br />הנוכחות שלו מחוץ לקשת גרמה למכבי תל אביב לטעות לא אחת, בטח ובטח כשהיא מראה אזורית ומחפשת מיד לאחר מכן את המאצ`אפים בתוך הגנת האחד על אחד. כי צריך לצאת ולשים לב, לפני שההוא מהוהוא בתוך מקום יקבל כדור וידפוק הטריצה בתוך פרצוף שלהם. במשחק הראשון ביד אליהו הישן הספיקה חדירה אחת לסל של מנפורד, מול האזורית המתחלפת, כדי לגרום לקטש ללכת (זמנית) לפתרון אחר. אתמול היה זה פוזשן מוקדם במיוחד במשחק, שנראה עכשיו, שפגע בבטחון העצמי של הצהובים בדברים שאיתם הם הולכים לאורך כל השנה.<br />אם אפשר, תעצרו לרגע את המסך כשהשעון הגדול מראה 6:59 ותספרו בבקשה שחקני כדורסל על הפרקט. חמישה כאלו יש למכבי. ארבעה בלבד לבעלת הבית. שזה מעניין, כי בונזי קולסון, האיש שלא שכח להדגים למנפורד מי יותר גדול, דווקא כן שכח מנפורד אחד גדול בפינה.</p><p><iframe src="https://muse.ai/embed/kZynWtj?search=0&links=0&logo=0&title=0&style=minimal" width="100%" height="324" frameborder="0" allowfullscreen=""> </iframe></p>    

<p>כשמנתחים בהפועל תל אביב את ההפסד במשחק מספר 3 בעונה שעברה, נהוג להתמקד בהחלטות או בזריקות שלקחו או שלא ג`קובן בראון, ג`ורדן מקריי ותומר גינת. בסדרה ההיא, בעונה ההיא, קיבל מנפורד משהו כמו 21-22 דקות למשחק, שימש בה בתפקיד משני לעומת הכוכבים הגדולים ובשני המשחקים ביד אליהו קלע שתי שלשות במצטבר (מ-7 זריקות). כל תסריט הגיוני שכן מסתיים העונה באליפות אדומה עובר דרך הצגה של אקסבייר מנפורד, ככוכב ראשי.<br /></p><strong>והוא בשום מקום</strong><br />ריבוי ההודעות והידיעות בנושא מעלה את האפשרות הריאלית לפיה בולדווין הרביעי וקולסון השני יצטרפו לניבו שעזב ראשון את מכבי תל אביב. בטורקיה, איטליה ושות` יש יותר כסף ופחות אזעקות, שזה דווקא נחמד. אם כך יקרה, תיוותר מכבי תל אביב אולי עם שריד אחד לרביעיה הגדולה, ושמו בישראל לורנזו דונטז בראון. ונכון, לא מוותרים כל כך מהר על שחקן איכותי שרוצה (אולי) לשחק בישראל בשעת מלחמה. ונכון, לא בטוח ולא כל כך מהר מנחיתים כאן מישהו ברמתו, תהא משכורתו אשר תהא. ועדיין, תגידו רגע, לורנזו בראון זה טוב לצהובים?<br /> <br />ברגעיו הטובים בקדנציה שלו בארץ הקודש, לא היה טוב ממנו. הוא נראה, לפרקים, כדבר הכי טוב שכדרר כאן כדור. העניין הוא שהפרקים הללו הולכים וקטנים. והקריסות הקטנות-גדולות הולכות ומתרבות. קשה לו שוב ושוב ושוב כשהצד השני מפסיק להיות נחמד. התופעה של ריבוי איבודי הכדור הופכת להיות שכיחה במשחקים משמעותיים. זה קרה לו בגמר הגביע. זה קרה לו שוב אתמול בדרייב אין. 9 איבודי כדור לעומת אסיסט אחד יחיד זה חתיכת מלטדאון של האיש המוכשר הזה. במשחק הראשון בסדרה הנתונים של בראון היו כמעט הפוכים (8 אסיסטים מול 0 איבודים, כשכל הקבוצה כולה מאבדת 7 כדורים). הפעם, כשהאוויר חנוק מסביב וההגנה האדומה גם, חזר לורנזו בראון למוד השתבללות ועשה לא מעט כדי להזיק לקבוצה שלו.<br /> <br />למשל כאן. הפועל תל אביב, ואל זה נגיע בפרק הבא, ישבה עליו חזק בתוך הרכב שלושת הגבוהים שלה – כשהורד יורד לחייו. ואם הפיק אנד רול עם ניבו לא מניב אליהופ ונגיחה פנימה, מה שנותר לו זה לוותר ולמסור לרכז הכי טוב בסדרה הזאת, אחד שעונה לשם טיילר אניס.<br /><br /><iframe src="https://muse.ai/embed/oSW1cSB?search=0&links=0&logo=0&title=0&style=minimal" width="100%" height="324" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe><br /> <br />הפועל תל אביב ניצחה אתמול 29-8 בקטגוריית הנקודות מאיבודי כדור. חלק גדול מהעניין הזה, גם של ה-29 וגם של ה-8, על אבא לורנזו.<br /> <br />מצד שני, לזכותו של בראון, האיש יציב בהגנה. כלומר, יציב ולא שומר כמדיניות. אם לא הייתה כאן הגבלת גיפים בשל עניינים טכניים, הייתי מביא לכם דוגמא אחר דוגמא אחר דוגמא, אבל נצטרך להסתפק באחת. בראון שומר כאן על אניס דרך הפיק אנד רול הראשון. ולא ממש מתקרב אליו בפיק אנד רול השני (ולא רק באשמתו, למען הסר ספק). וביחד עם רומן סורקין וחסיאל ריברו נוטל חלק בעוד פוזשן הגנתי שכולו כאילו.<br /><br /><iframe src="https://muse.ai/embed/4oyejNw?search=0&links=0&logo=0&title=0&style=minimal" width="100%" height="324" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>

<p><strong>שלוש נקודות לסיום – ואף אחת מהן לא קשורה לכדורסל</strong><br /><strong>1. נמאס</strong> – אנחנו, אתם ואני, מכירים כבר המון שנים. כשיש לי מה להגיד, אני אומר. כשיש לי דעה, אני מביע. הפעם לא. לכמה רגעים בודדים, אחרי היום הנורא ההוא באוקטובר, תהינו כולנו אם האסון המחריד הזה יכול לשנות משהו אצלנו. ואנחנו יודעים כבר מזמן שהתשובה היא לא. ממש לא. לא במדינה, לא בפוליטיקה, לא בחברה, לא בספורט. לא בכלום.</p><p><strong>2. נמאס -</strong> ישבתי בבית אתמול, מול המסך, ותהיתי אם לנצח נהיה בלופ המחורבן הזה גם בכדורסל שלנו. הנה עוד פעם קשקושי הסרת האחריות של מינהלת הליגה. הנה עוד פעם הטרלול של משטרת ישראל. הנה עוד פעם האבוקות באולם סגור. הקללות. זריקת החפצים. היריקות. ההתקרבנות. התירוצים. המקבילה הספורטיבית לגזענות של ציפיות נמוכות (נו, איך אתם מצפים מהם להתנהג כשבלה בלה בלה?). וכולם יודעים איך זה יהיה גם במשחק השלישי ביום שני. הרי היינו בסרט הזה בדיוק בעונה שעברה, מתישהו לפני 7.10.23. האלימות, האווירה הרעילה, ה-החזרנו להם. הגועל נפש.</p><p><strong>נמאס – </strong>אני אוהב כדורסל, כדורסל זה החיים שלי, אבל רק אתמול הוכרזו כחללים עוד ועוד מטובי בנינו. כשזה קורה, כשהצפון בוער, כשהדרום בוער, כשהכל בוער, כשהחטופים נמקים, כשהכל מסביב מפחיד ומייאש, הכדורסל אמור להיות מקום המפלט. כשהוא לא, אז לא צריך אותו. אם היה כוח, הייתי צורח. מכיוון שאין, נותר רק לבקש, להתחנן, עם דמעות בעיניים: מספיק. די. נשבר. נמאס.</p>

מצאתם טעות לשון?