צילום:
ספורט 5
זה קרה אחרי שפטריק בברלי חטף את הכדור מסטף קרי. האמת שלא בטוח אפילו מתי בדיוק, מפני שזה קרה די הרבה באותו משחק. הקליפרס, חודשים ספורים לאחר שרשמו את המחטף של הקיץ, כאשר גייסו את קוואי לנארד ופול ג`ורג`, חלמו בענק. להביא אליפות, להוציא את האדומים לאור ולהביא אותם לשליטה על אל.איי. במשחק השני של העונה הם פגשו את גולדן סטייט, קצת אחרי שזו איבדה את קווין דוראנט לברוקלין וקליי תומפסון לקרע ברצועה. זה נגמר 122:141 לקליפרס. בוורלי רשם 5 חטיפות באותו ערב. סטף, 8 איבודים. "אתם נראים קצת שונה בלי KD, אני רואה", אמר בוורלי לסטף, על פי עיתונאים שצפו מקרוב, "רימיתם מספיק זמן. היתה לכם ריצה טובה. בחזרה למציאות. היו לך 5 שנים יפות. 5 השנים הבאות שייכות לי".
מבצע מטורף: כך הגיע פטריק בברלי להפועל תל אביב
מהבכירים באירופה: השכר הצפוי של בברלי
סטף, שעל פי הדיווחים מהאולם ענה לו "אתה לא בן 31?", אמנם לקח את האליפות של 2022, אם כי בסיכומו של דבר, בוורלי הגיע יותר פעמים לפלייאוף מאשר השף מגולדן סטייט באותה תקופה, כך שאפשר להעריך אותו על הנבואה האמיצה. אם תהיתם אם יש להם יריבות אישית – אז ממש להיפך: לשניים היכרות אישית מאוד וארוכת שנים. "הוא כמו אח בשבילי", סיפר בוורלי בהזדמנות, "היינו חברים לחדר בנבחרת ארה"ב עד גיל 19, במחנה הכדורסל של פול פירס, במחנה הכדורסל של לברון ג`יימס. אנחנו מכירים אחד את השני מאז שהיינו כלבלבים צעירים". וזהו, חמש השנים חלפו. בעונה הבאה פטריק בוורלי לא יציק יותר לסטף אלא לרכזים של מכבי תל אביב והפועל ירושלים, חולוניה ונס ציונה.
וזה מעלה כל כך הרבה שאלות: מה יש לו לעשות כאן. למה הפועל תל אביב עושה את זה. מה צריכות להיות הציפיות ממנו. אז אין זמן טוב יותר מאשר עכשיו לענות עליהן.
הקריפטונייט האנושי
קודם כל, הכסף. בהפועל תל אביב, על פי הדיווחים, הוא עומד לקבל כ-2 מיליון דולר לעונה. אם היה נשאר ב-NBA על חוזה מינימום, הוא היה מקבל 3,196,448 דולר לעונה. תחלקו את זה פר משחק או פר דקה או גם וגם, ועופר ינאי ישלם לו יותר מאשר הבעלים של קבוצה בה היה מקבל 15-20 דקות לערב. ובכלל, הוא עשה בקריירה 80 מיליון דולר ממשכורות. כנראה שלא עוד מיליון או פחות מיליון יעשו את ההבדל. הוא כבר לא יצטרך להתפרנס מדברים מפוקפקים, כמו שקרה לפני 16 שנים.
מה שכן משנה לו, אפשר לשער, זו האפשרות להיות שחקן אימפקט, לרענן. ב-NBA לאורך הקריירה, הוא תמיד היה כזה. רק שבגיל 36, למרות שלפי הפוד שלו היו לו הצעות לחוזה, כנראה שהן לא היו משהו שמזיז את המחט מבחינתו או מרגש אותו יותר מדי. רוב הסגלים של הקבוצות הטובות כבר די סגורים. הוא מעולם לא עלה לגמר – הכי קרוב הגיע עם הקליפרס בעונת 2020/21, כאשר הופיע בגמר המערב ההיסטורי של המועדון האדום מעיר המלאכים – וכנראה הבין שגם העונה זה לא יקרה. בטח לא עזרה העובדה שללא מעט קבוצות ושחקנים יש איתו חשבונות פתוחים – וכך עדיף לוותר על האיש שחטף השעיות על ימין ועל שמאל, על עבירות מלוכלכות ודחיפות מאחור. אז למה לא להגיע לאחת הערים הכי מגניבות בעולם מחוץ לאמריקה, שבה גם ככה ישמע המון אנגלית?
בוורלי, נודיע מראש, הוא לא טום צ`יימברס וגם לא אמארה סטודמאייר. מעולם לא היה סופרסטאר, מעולם לא הגדיר את עצמו כסופרסטאר. מול הסופרמנים של העולם, הוא היה תמיד הקריפטונייט. מול החומר ממנו עשויים הכוכבים, הוא היה האנטי-חומר. מול אלה שקסם קורה להם בין האצבעות, הוא בא עם הפטיש ומנסה לדפוק להם על האצבעות. הוא "Hustler", פייטר, ברמה שלביוגרפיה שלו קוראים Hustle, ברמה שצריך לשים תמונה שלו ליד המילה הזו במילון. אוהדי הפועל הוותיקים שיחפשו השוואות למה הם הולכים לקבל יכולים להיזכר – אני יודע שקצת מצחיק לכתוב שם כזה כהשוואה – בעמי נאווי, מבחינת היכולת למרר לרכז שממול את החיים, אבל עם פי 1,000 יותר "אטיטיוד", ועם טראש טוק ארסי.
בוורלי הוא ממש לא הכדורסלן המעוטר או המוכשר ביותר שהגיע לישראל, ומבחינת ממוצע נקודות, אסתכן ואומר שיכול להיות שהוא לא ירשום העונה אפילו מספר דו ספרתי, ועדיין יכול לרשום עונה סופר-מוצלחת. הוא נבחר שלוש פעמים לחמישיות ההגנה של העונה, כולל חמישייה ראשונה בעונת 2016/17. הוא טיפוס מהסוג שאתה רוצה בקבוצה שלך כאוהד, ומתעב כשאתה משחק נגדו. למעשה הוא ויתר בקיץ הנוכחי לא על עונה של 82 משחקים אלא של 78 – הוא הושעה מארבעת המשחקים הראשונים של העונה, אחרי שבמשחק האחרון של פלייאוף 2024, הוא זרק כדור על אוהדים (בצהוב-כחול, של אינדיאנה, רק בשביל להתכונן להרפתקה הבאה), וסירב לענות לשאלת עיתונאית משום שלא היתה מנויה לפודקאסט שלו. מי משוגע? הוא משוגע.
מלא בכוח רצון. בברלי בימיו באוליימפיאקוס (GETTY) | צילום:
ספורט 5
להרוג, להרוג, להרוג
הסיפור של בוורלי הוא סיפור של המון כוח רצון. "גדלתי בחלק המערבי של שיקאגו, כשאנשים מזריקים מולך סמים או מכים אחד את השני", סיפר בכתבה עליו ב-ESPN, "פנייה אחת לא נכונה שמאלה ואתה כבר לא חלק מהעסק, פנייה אחת לא נכונה ימינה ואתה בכלא, מעידה אחת ואתה מת". ליסה, אמו, הרתה אותו בכיתה י"ב. האבא לא היה באזור, וכדי לסייע בגידולו ובשמירה עליו, אמו יצאה עם סוחר סמים כדי שיהווה עבורו אבא, עד שגם הוא נרצח. "היינו ישנים ביחד במכוניות ובמוטלים, וכך התקרבנו", סיפר פטריק על מערכת היחסים עם אמו, שהיתה מביאה אותו איתה לעבודה במכון טיפוח הציפורניים. הוא נרשם לתיכון מארשל, "אחד מחמשת הגרועים בארה"ב", רק משום שהיתה שם קבוצת כדורסל טובה. זה היה כרטיס היציאה שלו מהעוני, שתועד גם בסרט ההמשך של Hoop Dreams בשנת 2007.
"הייתי במוד של `להרוג, להרוג, להרוג`. ראיתי מולי סדין אדום בכל פעם שעליתי על המגרש", סיפר. באותה תקופה הוא גם היה כישרון התקפי אדיר, קלע 37 נקודות למשחק והרוויח מלגה בארקנסו. רק שגם שם הוא פישל. "מישהו באוניברסיטה היה כותב עבודות עבור אנשים, והוא עשה זאת עבורי ועבור כמה מחבריי לקבוצה", סיפר בראיון ב-2009, "במקום להשטנקר על כל החברים, אמרתי שרק אני הגשתי עבודה שאינה שלי. השעו אותי לשנה שלמה". בלי מסגרת אקדמית, הוא חזר הביתה ומכר סמים כדי להתפרנס. הוא נעזר בבן דודו, דונובן מוריס, רק שאחרי מספר שבועות מוריס נרצח כאשר נקלע לקרב יריות. "נקראתי לזהות את הגופה", סיפר, "נתתי לו נשיקה על המצח, והלכתי. הרגשתי שזו אשמתי". ימים ספורים לאחר מכן, הוא קיבל עוד כרטיס יציאה. לא רק משיקאגו. מארה"ב.
בוורלי, שנבחר 42 בדראפט 2009 על ידי הלייקרס, קיבל הצעה מדניפרו האוקראינית. משם המשיך לאולימפיאקוס, לספרטק סנט פטרסבורג, ואז קיבל הזדמנות מיוסטון – רק שהיה לו עדיין חוזה ברוסיה, ללא סעיף יציאה ל-NBA, וכדי לצאת ממנו היה צורך לשלם 1.6 מיליון דולר. "הסוכן שלי אמר לי, הכי הרבה שמותר לקבוצת NBA לשלם זה 250 אלף", נזכר בראיון ליאהו, "שאלתי אותו – אז מי ישלם את כל היתר? והוא ענה: `אתה`". על ההזדמנות הזו בוורלי לא ויתר. אחרי ששילם כמעט מיליון וחצי דולר, הוא פילס את דרכו לתוך הליגה, דרך הגנה אדירה, אגרסיבית ובלתי מתפשרת, שהפכה לכרטיס הביקור שלו. את הצלקות שצבר בחייו הוא הפך לאש על הפרקט. בתחילת 2019/20 בקליפרס, למשל, שמר ב-115 התקפות על ג`יימס הארדן, דמיאן לילארד, לוקה דונצ`יץ`, ראסל ווסטברוק ודווין בוקר, והחזיק אותם על 27% שדה. להרוג, להרוג, להרוג.
בברלי. מעריץ את תאודוסיץ` (GETTY) | צילום:
ספורט 5
מעריץ את פפאלוקאס ותאודוסיץ`
בשנים האחרונות, כפי שקורה בדרך כלל לאנשים באמצע העשור הרביעי לחייהם, הוא הפך לסחורה פחות אטרקטיבית. לא בגלל שווסטברוק אמר עליו "הוא סתם רץ בסיבובים ולא עושה כלום", אם תהיתם. העניין הוא ששחקנים חדשים נכנסו לליגה, חלקם שומרי Point-of-attack (לחץ על מובילי כדור) לא פחות טובים ממנו, וכאלה שיכולים גם לקלוע טוב יותר. לבוורלי יש 37.1% מרשימים לשלוש בקריירה, והיו שנים שבהן עמד סביב 40% – מה שאומר שהגנות לא יכולות להשאיר אותו חופשי. בשנים האחרונות כבר ירד לאיזור ה-32, 33 אחוזים, מה שאומר שהתקפות פחות יכולות להיעזר בו. ועדיין, רק לפני חמישה חודשים, אחת הקבוצות עם רף הציפיות הכי גבוה ב-NBA, שחיפשה עזרה באמצע עונה הגנתית מזעזעת, פנתה אליו.
"הוא הוכיח את עצמו כמי שמסוגל לשמור על שחקנים בעמדות רבות", הסביר ג`ון הורסט, מנג`ר מילווקי, את הטרייד בו הבאקס הביאו אותו מפילדלפיה, "הוא יודע ללחוץ על מובילי כדור, ומשחק בפיזיות". זו לא רק פיזיות. בגובה 1.88 מטר, הוא מחזיק בממוצע מרשים של חצי חסימה למשחק בקריירה. הוא עובר חסימות בפיקנרולים בעזרת עבודת רגליים זריזה והבנת משחק ברמה גבוהה. הוא קורא מהלכים מראש, חומק מתחת לרדאר, נצמד לך לשרירים כמו מחוך, גונב ממך כדורים, מודד לך את הדופק, קוצר לך את הנשמה. מסטף עד דוראנט ולברון, אף אחד לא מפחיד אותו. דוק ריברס הציב אותו על מייקל פורטר ג`וניור, 2.10 מטר, וזה נגמר בכמה עצירות הגנתיות מרשימות.
אבל, כאמור, הבאקס החליטו לא להמשיך איתו. כנראה שגם אותם הוא עייף, בעיקר בסיום הצורם של העונה, למרות שרק במשחק הלפני אחרון הוא סיים עם דאבל-דאבל של 13 נקודות ו-12 אסיסטים, בניצחון מרשים ללא יאניס ולילארד הפצועים. במקביל, בפוד שלו, ה-Pat Bev Pod, הוא שיבח לפני חודשיים את הכדורסל האירופי. "חוץ מהסופרסטארים, ב-NBA אתה יכול להחליף בין שחקני המשנה ואף אחד לא יזהה אותם. באירופה השחקנים יודעים לשחק כמו שצריך, חזק במיוחד. ב-NBA לא כל לילה כולם מגיעים לשחק, באירופה מחמיצים משחק רק אם אין ברירה. באירופה הקונספט הוא משחק קבוצתי, הם מבינים כדורסל. אנשים כמו תיאו פפאלוקאס או מילוש תאודוסיץ` הם קוסמים עם הכדור, חכמים לא רק על המגרש, אינטליגנטים גם מחוצה לו. יש באירופה כמה ממוחות הכדורסל הכי גדולים שראיתי".
אולי הציטוטים האלה סימנו את תחילת הדרך החוצה, בחזרה ליבשת הישנה. בברלי, כמו שהבנתם, לא בא להפועל כדי לקחת את כל הזריקות. הוא בא לתת טירוף, מנהיגות, ניסיון. מי שחושש לדקות של נועם יעקב, שחולם על NBA, יכול לחשוש פחות עכשיו. כשבוורלי אוהב את הקבוצה שלו, הוא לא רק מדרבן אותה על המגרש, הוא גם המעודד מספר 1 מהספסל. הוא יחשל את הרכז הצעיר באימונים, וייתן לו את כל הטיפים החשובים במשחקים. הרבה יותר עיניים בינלאומיות יגיעו בזכותו לקבוצה של עופר ינאי, לליגה הישראלית ולמפעלים האירופיים. בברלי הוא אישיות. הוא מנהיג. הוא טירוף. הוא לא שחקן הכדורסל הכי טוב שהגיע לכאן, אבל הוא הרבה, הרבה יותר משחקן כדורסל.
