"החות'ים כאן כדי להישאר. המאבק נגדם יהיה ארוך שנים" אומר ל'דבר' תא"ל (מיל) ערן אורטל. "אנחנו בפתחה של תקופה חדשה שתחייב אותנו לחשוב מחדש את המדיניות של ישראל ואת האסטרטגיה של צה"ל כדי להתמודד עם מערך איומים אחר".
אורטל משמש כיום כחוקר בכיר במרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן, ומרצה לצבא ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. בשירותו בצה"ל שימש בשורה של תפקידי תכנון ואסטרטגיה ובתפקידו האחרון פיקד על מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית. הוא חיבר את הספר "המלחמה שלפני", וכבר ב-2013 כתב מאמר ביקורתי על אסטרטגיית 'סבבי ההרתעה' של ישראל. אורטל אף מתח ביקורת על הכישלון האסטרטגי הצבאי כפי שהתבטא באירועי ה-7 באוקטובר והתבטא גם לגבי האסטרטגיה הנדרשת ליום שאחרי המלחמה.
תא"ל (מיל') ערן אורטל. "המאבק נגד החות'ים יהיה ארוך שנים" (צילום: אלבום פרטי)
עומק זהותי, הישגים צבאיים, התעצמות כלכלית והשפעה מרחבית
הניתוח של אורטל את הזירה החות'ית הוביל אותו למסקנה שככל שהחות'ים הכניסו את עצמם עמוק יותר למערכה נגד ישראל, כך הם הלכו והתחזקו בכמה מישורים.
פן אחד של ההתחזקות, מתאר אורטל כ"עומק זהותי", ומסביר כי "הפגנת העוצמה של החות'ים במצב בו שאר השחקנים פחות פעילים חיזק אצל החות'ים את התפיסה העצמית של 'אנחנו לבד נגד המעצמות הגדולות' או 'היחידים שממשיכים להילחם נגד ישראל'".
פן מרכזי נוסף, לדברי אורטל, הוא שדרוג היכולות הצבאיות שלהם וההישגים הצבאיים שלהם. הוא מסביר שהעובדה שהשבוע הופל לראשונה מטוס קרב אמריקאי בשוגג בעת מתקפה חות'ית על קבוצת נושאת המטוסים הארי טרומן, אפשר לחות'ים להציג זאת כהישג שלהם. לצד זה הצליחו לפגוע בישראל באמצעות טילים בליסטיים אותם הם מכנים 'היפרסוניים' תוך חמיקה ממערכות ההגנה האווירית.
"ישנה גם התעצמות כלכלית" אומר אורטל, "אמנם האסטרטגיה הישראלית היא פגיעה בתשתיות כלכליות, אך על אף הנזק שישראל הסבה לתשתיות הנפט, גם מרוויחים כלכלית מהמלחמה. לפי הערכות, הם מקבלים תשלומי פרוטקשן מסין, מרוסיה, ואולי ממדינות נוספות בתמורה למעבר בטוח במיצרי באב אל-מנדב. זאת לצד התשלומים שהם מקבלים מסעודיה בתמורה לשקט בגבולות".
בנוסף, מדגיש אורטל, כי החות'ים הפכו מגורם עלום לבעיה ממשית שמעסיקה את כל השחקניות באזור. "יש להם השפעה על כל המרחב: הם הצליחו להביא לפגיעה קשה בכלכלה המצרית, שיתקו את נמל אילת, ולמרות המערכה נגדם של ארצות הברית, בריטניה וישראל – נראה שהם רק מגבירים את ההשפעה שלהם על המתרחש באזור".
שורש הבעיה: זירה רחוקה שישראל לא ערוכה ללחימה בה
"בוא נתחיל משורשי הבעיה" אומר אורטל, "צה"ל נוסד כצבא מקומי. הוא צבא שיודע להגן על הגבולות. אין לו חיל משלוח. חיל האוויר המתואר לעיתים כ'זרוע ארוכה' יודע אמנם להגיע רחוק במבצעים ממוקדי מטרה, וגם זה דורש היערכות רבה. כבר עשרים שנה מדברים על העימות עם איראן, אולם צה"ל לא בנה יכולות של ממש לנהל מלחמה במרחק אלף קילומטרים מישראל ויותר. זה דורש היערכות מסדר גודל אחר: בסיסים במדינות שונות; צי ימי גדול שמתמרן רחוק גם בשגרה; מערך קשרי חוץ אחר. זה לא משהו שישראל יכולה ליצור יש מאין".
הוא מסביר שצריך להכיר את הנתונים הבסיסיים של המשטר החות'י כדי להבין עד כמה הוא יציב ואיתן: "תימן היא מדינה של 35-40 מיליון בני אדם. החות'ים שולטים על כמחצית מהמדינה – שטח ענק, הררי, מסובך, יושב על מפרץ בעל חשיבות עולמית, ובשטח השליטה של החות'ים מתגוררת מרבית אוכלוסיית תימן. מדובר במדינה דה-פקטו – גם אם היא אינה מוכרת ככזו. הכוח הצבאי של החות'ים מוערך בכ- 300-200 אלף חיילים. יש להם ציוד צבאי איראני שעל אף מגבלותיו, מוכיח את עצמו כנשק שיכול להסב נזק לכוחות שנלחמים נגדם ולעורף הישראלי המרוחק".
אורטל מציין שהאיום החות'י עולה כעת בסדרי העדיפויות לאחר שישראל הצליחה לסכל לפחות לעת עתה את האיום של חיזבאללה מלבנון. מול חמאס עוד נמשכת הלחימה ברצועת עזה אך בעצימות נמוכה; ההפיכה בסוריה תביא שקט בגזרה לפחות בטווח הזמן המיידי; וגם האיום של המליציות הפרו-איראניות מעיראק נרגע לעת עתה, לאחר שאתמול (שני) החליטו המיליציות להפסיק את המתקפות נגד ישראל. "אפילו את האיומים המיידיים מאיראן הורדנו לעת עתה מסדר היום, ומה שנותר חסר מענה זה המתקפות של החות'ים" אומר אורטל.
האסטרטגיה לא אפקטיבית: "קשה לפגוע בחות'ים כלכלית"
"נראה שהאסטרטגיה הישראלית היא לנסות לפגוע בהם כלכלית, במיוחד דרך תשתיות הפקת הנפט. אני לא חושב שזה אפקטיבי. מדובר במדינה שאנשים מרוויחים בה בין 2-5 דולר ביום. רוב האוכלוסייה עניה מאוד. אין חשבון בנק, אין כלכלה מסודרת כמו שאנחנו מכירים. רובם עובדים בעבודות חקלאיות, או בסדנאות פרימיטיביות כאלה ואת הכסף שמצליחים להרוויח מוציאים מיד על מזון.
"בדרך כלל במשטרים מהסוג הזה הכלכלה המעניינת באמת היא סמויה וזו אינה נפגעת מפגיעה בתשתית הכלכלית של המדינה. במקרה החות'י נראה שהמעגל הקרוב לשלטון נהנה מתשלומי פרוטקשן של מדינות המפרץ, שספגו בעבר טילים מתימן בעצמן, ותשלומים נוספים עבור מעבר בטוח במצרי באב אל-מנדב.
"המשטר החות'י לא יקום וייפול לפי שביעות הרצון של השבטים עליהם הוא שולט. זה משטר שהשתלט בכוח ושולט בכוח. אז מנסים לגלגל את הכלכלה שלהם אחורה. אחורה ממה? זה כלכלה שלא קיימת, לכן די קשה לפגוע בה. בסוף השיקול הכלכלי שלהם די קטן. זה לא עונש גדול מה שאנחנו עושים להם".
רואים בכלל השפעה לפגיעה כלכלית בהם?
"אני חושב שההיפך – ההכנסות שלהם דווקא גדלו מאז שהם נכנסו למלחמה. יש הערכות שמדינות כמו סין ורוסיה משלמות להם פרוטקשן, ישיר או עקיף דרך האירנים, בשביל המעבר במיצרי באב אל-מנדב. גם שהסעודים משלמים להם כסף מזומן בתמורה להפסקת אש בגבולות. ככל שהחות'ים עושים שרירים אז זרם ההכנסות שלהם גדל – כך לפחות זה נראה."
צריך כוחות על הקרקע בתימן – אך אין מי שילחם
כיצד ניתן להביס אותם?
"החות'ים, בדומה לחמאס, הם אויבים מהסוג שניתן להביס רק על הקרקע. לא ניתן למוטט את המשטר שלהם באמצעות הפצצות ממטוסים. צריך להילחם בהם על הקרקע – ואת זה מדינת ישראל לא תעשה."
מי כן ילחם נגדם על הקרקע?
"הצרה הגדולה היא שהיו מי שנלחמו נגדם לא רע עד 2019, אבל המערב גדע את המלחמה הזו. המערב הכריח את הסעודים והאמירתים להפסיק להילחם נגד החות'ים בשל משבר הומניטרי כשכבר היו בעמדת מצור סביב העיר חודיידה. הפסיקו למכור לסעודים נשק מתקדם, לחצו אותם לפינה, וכך נתנו לחות'ים לנצח במלחמת העצמאות שלהם. עכשיו יהיה קשה לשכנע את סעודיה ואיחוד האמירויות להיכנס שוב למלחמה עצימה נגד החות'ים".
מה עם האויבים של החות'ים בתוך תימן?
"בתוך תימן יש שלל של קבוצות וכוחות אולם אלה לא יכולים לנצח בלי תמיכה של מעצמות. כמו שהמורדים בסוריה לא היו מחזיקים אילולא טורקיה וקטאר תמכו בהם, כמו שאסד לא היה מחזיק בלי איראן ורוסיה, גם בתימן זה אותו הדבר. הכוחות השונים זקוקים לנשק, להכוונה, לתמיכה כלכלית כדי לשלם משכורות לחיילים. זה מאמץ שדורש מעצמות אזוריות. כפי שציינתי, סעודיה ואיחוד האמירויות תמכו בשבטים הסונים בתימן, אולם הפסיקו את המלחמה בין היתר בעקבות הלחץ של המערב. עכשיו לך תשכנע אותם לחזור לזה".
מאמץ ארוך טווח ללא "פתרונות קסם"
"יש פה אתגר ארוך שנים. יהיה צריך להעיר מחדש את הכוחות האנטי חות'ים בתימן. לטובת זה צריך לרתום את האמריקאים והאירופאים. אסור לתת להם להוריד את הרגל מהגז. המאבק הזה חייב להיות חלק מסדר היום של נאט"ו למרות ריבוי הזירות והאתגרים. בסופו של דבר התוחלת של המאבק תהיה רק כשהגורמים האחרים בתימן יחזרו להילחם נגד החות'ים, ובשביל זה האמירתים והסעודים צריכים לשים את תימן בראש סדר העדיפויות שלהם".
מה לגבי לחץ על איראן?
"התלות של החות'ים באיראן אינה מוחלטת ובוודאי לא ברמה של השפעה מיידית. הם לא עושי דבריהם במובן של כפיפות פשוטה. ברור שלחץ על איראן יעזור בכמה מישורים, היא מספקת לחות'ים טילים בליסטיים, מערכות טכנולוגיות שונות, כטב"מים, נשק, תחמושת, וחלק מהסיפור זה לייבש את החות'ים.
"אם נהיה יותר ממוקדים, אז הכי דחוף זה לייבש את אספקת הטילים שמשוגרים על ישראל. יהיה קשה להשיג את זה בלחץ דיפלומטי על איראן, שכן לחץ כזה מופעל כבר שנים ודי מיצה את עצמו. מה שנחוץ זה לחץ צבאי. האיראנים במצב מבוהל. איומים יכולים אולי להשפיע, הבעיה שאם מאיימים צריך אחרי זה גם לפעול. ייקח הרבה זמן לייבש את תימן מנשק ארוך טווח. איום צבאי על איראן עשוי לתמרץ את האיראנים להפסיק את התמיכה בחות'ים, אבל זה לא אומר שהחות'ים יפסיקו לתקוף, גם אם יהיו ברשותם פחות אמצעים. הם אף פעם לא היו כפופים לאיראן, בטח שלא היום. הם מרגישים עצמאיים".
למה אתה טוען שזה ייקח שנים?
"עידוד והגברת הפעילות נגד החות'ים זה סיפור של שנים. מי שיכולים לעשות זאת זה רק הסעודים והאמירתים, והם, כפי שציינתי קודם, עדין פגועים מכך שלחצו עליהם לחדול את מהמערכה הזו. יהיה קשה לשכנע אותם לחזור אליה. מלבד זאת אין לנו מנופים משמעותיים על קבלת ההחלטות של החות'ים".
מה לגבי פגיעה בתשתיות צבאיות? חיסול בכירים?
"אני מעריך שתהיה לזה השפעה גדולה יותר מאשר פגיעה בתשתיות נפט, אבל בגלל המרחק הגדול של תימן זה לא מערכה של זבנג וגמרנו. אין כוחות צבאיים שיושבים על הגבול של החות'ים וממתינים למכת פתיחה כדי לפלוש אליהם. אין לישראל את היכולות המודיעיניות – ששימשו אותנו נגד חיזבאללה – בתימן. וגם אם יודעים איפה מתחבאים המנהיגים – ייקח שעות של טיסה להגיע אליהם ולכן זה יהיה הרבה יותר קשה.
"אני מאמין שצריך לפגוע להם בתשתיות הצבאיות, צריך לנסות לחסל מנהיגים, רק שזה מאמץ ארוך טווח. אין פתרון קסם. זה אתגר שקשור אמנם לעימות מול האיראנים, אך גם עומד במידה רבה בפני עצמו, ויישאר פה לזמן רב. נצטרך לגבש נגדו אסטרטגיה משוכללת, עקבית, נחושה, מתמידה".
"אנחנו בפתח תקופה חדשה – שונה ממה שהכרנו"
מה לגבי נפילת סוריה וההתפתחויות האזוריות?
"אנו רואים לנגד עינינו תזוזת לוחות טקטוניים: במשך שנים עסקנו באימפריה הפרסית בלבד, באיראן ובגרורותיה. כעת אנחנו מבחינים במשחק מעצמתי רחב יותר. האימפריה הטורקית חותרת לקבל גבול משותף איתנו, באמצעות נאמניה הסורים, כמו שהיה לאיראן. החדשות הטובות זה שברור שאיראן וטורקיה במסלול התנגשות, זה לא חדש, זה רק מקבל צורה חדשה אחרי הפגיעה האנושה שהסבנו לחיזבאללה ונפילת משטר אסד בסוריה".
ומה החדשות הרעות?
"החדשות הפחות טובות זה ששתי אימפריות איסלאמיסטיות תמיד יתחרו ביניהן מי תזיק יותר לישראל. אם עד עכשיו איראן פעלה להזיק לנו בכל אמצעי שרק ניתן לה, כעת אנו עשויים למצוא את עצמנו במצב שגם טורקיה עושה זאת, באמצעות שותפיה האיסלאמיסטים".
כיצד יראה האיום הטורקי?
"הציר של טורקיה-קטאר שכבר כמה שנים עוין לנו, במיוחד בשל החיבור שלו לחמאס, נמצא כעת גם בסוריה, בלוב ובים האדום. ככל שהחלשנו את האימפריה האיראנית כך פינינו מקום לאימפריה הטורקית. טורקיה הפכה להיות יצרנית נשק ענקית, עם טכנולוגיות הרבה יותר מתקדמות ממה שהאיראנים מייצרים. ניקינו את סוריה מנשק סובייטי בן חמישים שנה, היא עשויה להתמלא בנשק טורקי חדיש, בטכנולוגיות מתקדמות.
"לצד זה, טורקיה היא גם חברה בנאט"ו. יש לזה השפעות לכאן ולכאן. כל זה מחייב חשיבה מחודשת על המדיניות הישראלית, על האופן בו אנחנו משתמשים בקשרים שלנו עם ארה"ב והמערב, וגם חשיבה פרקטית על פיתוח הכוח הצבאי. אנחנו בפתח של תקופה חדשה. שונה ממה שהכרנו".
