מרסלה שלח, מנהלת הקהילה של קיבוץ שדה נחמיה במועצה האזורית גליל עליון, מתארת מחסור עצום של אנשי חינוך בשנה האחרונה בעקבות המלחמה. "אין לי פעוטון כרגע, כי כלל הצוות מקריית שמונה וזו בעיה לכלל המשפחות שיש להן ילדים בגילאי לידה עד שלוש. ומהצד השני מנהל החינוך שלי גויס למילואים וכל המדריכים שלי עזבו את האזור כי הם היו סטודנטים בתל-חי".
שלח מצאה פתרונות מאולתרים: "שני חיילים מכיתת הכוננות ושלוש מורות-חיילות שהצבא הקצה לנו להפעלת הצהרון. ברור שזה יותר בייביסיטר מאשר חינוך טוב, אבל זה מה שיש. אם לא הייתה אמא במשרה מלאה שהייתה מתנדבת לנהל קייטנה של 120 ילדים עכשיו בקיץ, אני לא יודעת מה היינו עושים. אנחנו צריכים יציבות".
'חמ"ל משימות והתיישבות' מתגייס לסייע
שדה נחמיה מונה 300 משפחות ו-1,400 תושבים, והוא בין הקיבוצים הנמצאים ליד גבול הצפון, אך אינם מפונים. בפועל, חלק מהתושבים עזבו את הקיבוץ. "המציאות היא מלחמה. החיים שלנו היא במקלטים", כך שלח.
מרסלה שלח (צילום: אלבום פרטי)
"קיבוצים רבים שנמצאים במצבים דומים פנו אלינו לבקשת סיוע בנושא הזה", אומרת קרן פדרו מקיבוץ גזר, המרכזת את תוכנית 'רילוקיישן חינוכי'. תוכנית זו היא חלק מהתוכניות ש'חמ"ל משימות והתיישבות' מציע. במסגרת התוכנית מוצע לצעירים להצטרף לשנה למערכות החינוך של קיבוצים מהצפון והעוטף בתמורה לתגמול כספי ומענקים, וליווי חברתי ומקצועי.
פדרו הגיעה לנהל את התוכנית במקרה. "אני ארבע שנים וחצי בתנועה הקיבוצית בתפקיד ריכוז מתנדבים מחו"ל. כשפרצה המלחמה נכנסתי לחמ"ל שהקמנו והמשימה העיקרית הייתה גיוס מתנדבים לחקלאות, שהייתה אז המשימה הדחופה ביותר. משם הגיע הרעיון של גיוס צעירים למשימות לאומיות".
פדרו מבחינה בין גיוס לחקלאות לגיוס לחינוך. "בחקלאות היינו צריכים ידיים עובדות כמה שיותר מהר. הדרישה בחינוך היא בדיוק הפוכה – נדרש לייצר מענה מקצועי לטווח הארוך. לצורך העניין, כרגע התוכנית היא לשנה, אך המחשבה היא להאריך אותה לכמה שנים".
מערכות החינוך אליה מכוונת התוכנית היא מערכת החינוך לגיל הרך בגילאי לידה עד 6, ומערכת החינוך הבלתי-פורמלי. שתי מערכות אלו מופעלות על ידי הקיבוץ בניגוד לבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, שנמצאים תחת האחריות של המועצות האזוריות ומשרד החינוך.
"מנהל קהילה הוא ראש מועצה קטן", מסבירה שלח, "ובאחריותו, בעזרת כלים כלכליים כמו ניהול עצמי ומיסי קהילה, לדאוג לרווחת חבר הקהילה – תרבות, ניקיון ונוי של הקיבוץ, וכמובן החינוך".
החינוך הבלתי-פורמלי: "מתרגלים מיומנויות פרקטיות וחברתיות"
אביעד דינור, מנהל מחלקת ילדים ונוער במועצה האזורית גליל עליון, המתגורר בקיבוץ עמיר כל חייו ועוסק יותר מ-15 שנה בתפקידי חינוך במועצה, מסביר את המבנה של החינוך הבלתי פורמלי כפי שהוא מצוי ב-29 קיבוצים של המועצה, בהם שדה נחמיה. "כל יום אחרי שעות בית הספר הילדים ובני הנוער מגיעים לבית הילדים שבכל קיבוץ יש לו שם אחר. המקום מתפקד כמעין בית של החניכים, ועליהם מוטלת האחריות לשמור עליו. במהלך השהות שלהם בבית מתקיימות פעילויות, לפעמים לכלל החניכים ולפעמים לפי שכבות. בכל מקרה לכל ילד יש קבוצה ומדריך שמדריך את הקבוצה".
קרן פרדו (צילום: אלבום פרטי)
לדברי פדרו, התקבלו פניות לתוכנית והתקיימו ימי מיונים, אך עדיין חסרים אנשי חינוך. "התקבלו יותר מ-200 פניות, מתוכן קיבלנו 150, רובם אחרי צבא. למבוגרים יותר הצענו להיות מובילים בצוות החינוכי ולהתאים אותם לקיבוצים ספציפיים".
שלושתם מסכימים על תפקידו החשוב של החינוך בבניית הקיבוצים מחדש. "קיבוץ שמערכת החינוך הבלתי-פורמלי שלו חזקה לא מתפרק", קובע דינור. "חינוך בלתי-פורמלי מחזק את החוסן של הילדים והנוער, כלומר את תחושת השייכות והמשמעות שלהם בעולם. ככל שחוסן הילדים והנוער גדל, כך גדל חוסנה של הקהילה".
דינור מפרט מה למעשה המיומנויות אותן מקבלם הילדים ובני הנוער בחינוך הבלתי-פורמלי. "הם מתרגלים מיומנויות פרקטיות, כמו בישול וניקיון, ומיומנויות חברתיות כמו שיתוף עם אנשים אחרים ופתרון מחלוקות. הילדים מחולקים לקבוצות לפי שכבת גיל ומודרכים על ידי מדריך. בעזרת הקבוצה והמדריך הילד מבין במה הוא טוב ובמה הוא חלש ועל מה צריך לעבוד".
"כמובן שיש את המשמעויות הישירות של מערכת חינוך בלתי-פורמלי מתפקדת", דינור מוסיף, "אוויר לנשימה להורים ונוער שלא מבצע ונדליזם".
יתרון נוסף שדינור מצביע עליו הוא גמישותה של מערכת החינוך הבלתי-פורמלי בעת חירום. "זה לא כמו בית ספר שצריך לפעול באופן מסוים. הקהילה יכולה להחליט להפעיל את החינוך באיזה אופן שהיא רוצה".
שלח מרחיבה את היריעה על תפקיד מערכת החינוך בבניית קהילה. "כשאנשים מחליטים להצטרף לקהילות קטנות כמו שלנו, הם עושים זאת הרבה בגלל השם של החינוך האיכותי בקיבוץ. וכמו שחינוך היה המניע של חברי הקהילה להצטרף, כך הוא יהיה מניע שלהם לשוב. מלבד זאת, החינוך בונה קהילה דמוקרטית שחבריה ערבים זה לזה".
פדרו מסכימה עם שלח. "מערכת חינוך המעניקה שגרה לילדים מסמלת את היכולת של חברי הקהילה לשוב לביתם. ברור לנו שעל זה תקום ותיפול ההחלטה. זו הייתה המחשבה מאחורי התוכנית".
פדרו ודינור אומרים, כי גם הצעירים שישתתפו בתוכנית ירוויחו ממנה. פדרו: "התוכנית באה לענות גם על הצרכים של הצעירים – תחושת משמעות לצד תגמול כספי ומעטפת חברתית".
דינור: "אני לא מאמין שבנאדם ייצא לא מרוצה מהתוכנית הזאת. זה תפקיד קסום שנותן הרבה כלים לאדם עצמו והוא סופר חשוב, לא רק לתקופה הקרובה אלא גם לשיקום. מי שרוצה לעזור באמת שיבוא".
