הבוקר (רביעי) של תושבי קצרין שבגולן נפתח במטח מסיבי של ירי טילים ורקטות מלבנון ששוגרו על ידי ארגון הטרור חיזבאללה. זוהו חמש נפילות בתחומי המועצה, כולל פצוע אחד באורח בינוני, אשר פונה לבית חולים וחמישה נפגעי חרדה שקיבלו טיפול במקום.
עכשיו זה רשמי: משפחות החטופים לא ייקחו חלק באירועי ה-7 באוקטובר של הממשלה
"המינוי נעשה כדין": ממלאת המקום של יו"ר הרשות השנייה מגיבה על העתירה נגדה
המוקד העירוני של קצרין עבר לפעול בחמ״ל ייעודי המאויש 24 שעות ביממה, כיתת הכוננות ביישוב נמצאת בדריכות, פועלת למתן מענה בשטח ודורשת מהתושבים להתרחק ממוקדי שריפות. כדי לאמוד את הנזקים, נציגים ממס רכוש הגיעו לקצרין על מנת לתת מענה לאזרחים שבתיהם נפגעו.
"קיבלנו הודעה מהאוגדה על כך שצריך לצמצם פעילות במרחב הציבורי, לצמצם התקהלויות ולהישמע להנחיות", תיאר בשיחה עם ״מעריב״ ראש מועצת קצרין, יהודה דואה.
״התוצאה היא חמש אתרי נפילות ושלוש רקטות שפגעו פגיעות ישירות במבנים. היום חווינו את היום הקשה ביותר בהיסטוריה של קצרין, בנס אין נרצחים. ישנם עשרות נפגעי חרדה במועצה שנמצאים במצב נפשי לא פשוט, הבום היה עוצמתי, רסיסים עפו באוויר״.
עוד מוסיף ראש המועצה כי כתוצאה מהפגיעות הישירות, עשרות בתים נפגעו וחמישה בתים מוגדרים כלא ראויים למגורים: ״אנו נותנים מענה לחמש משפחות מחוסרות דיור כתוצאה מהמטח ומספקים להם מענה חלופי״.
״כבר מחודש מרץ, החלה ההידרדרות וההסלמה במצב הביטחוני וקצרין נכנסה לטווח הירי. אני דורש ממשלת ישראל לשנות משוואה, רצועת הביטחון צריכה להיות בלבנון ולא בישראל. רמת הגולן נהפכה להיות חלק מהמונח החדש ׳עוטף לבנון׳, ועם זה לא נשלים. תושבי קצרין חיים במלחמה – ומדינת ישראל ממשיכה כרגיל במקום להבין שדין קצרין שווה לדין תל אביב״.
מירי דביר בת ה-73, תושבת קצרין אשר ביתה נפגע מרקטה הבוקר, לא שהתה בדירתה באורח נס: ״ניצלתי בנס, במקרה לא הייתי בבית אלא נשארתי הלילה לישון אצל הבן שלי. בבוקר כשקמנו, החל ׳פסטיבל׳ של בומים. לאחר כמה דקות, כבר הבנו שהיו נפילות בעיר, הבן שלי כבאי ולכן יצא לכיבוי שריפות".
"בדרכו, הוא ראה שבניין המגורים שלי נפגע קשות״, תיארה. ״מאז שנת 1979 אני חיה בקצרין, אז חוויתי כאן כמעט את כל המלחמות״, היא אומרת. ״לא פשוט לחיות כך במתח במשך חודשים ארוכים אך מתוך הכאוס תושבים עוזרים זה לזה בתוך הקהילה״, מוסיפה ונוקטת בגישה אופטימית: ״אנחנו מדינה קטנה שמוקפת אויבים גדולים, וכולי תקווה שהם לא יצליחו להכניס אותנו למתח וחרדה או לשבור את רוחנו״.
דור דביר, בנה של מירי, סיפר על הנזק בבית אימו ובבתים נוספים בעיר כתוצאה מהמטח: ״הבית של אמא שלי נפגע מהירי, וזה לא רק הבית שלה – אלא כל הדירות בבניין המגורים שלה. הפגיעה הישירה הייתה בצמוד לבניין ולכן גרמה לנזק סביבתי מאוד גדול".
"לבית של אמא שלי, אשר ממוקם בקומה השלישית והאחרונה של הבניין, יש נזק איום, דלת הכניסה ודלת השירותים מפורקת, החלונות שבורים וזזו ממקומם, הבית מלא בזכוכיות, והקיר מלא בסדקים״, מתאר.
״אין לאמא שלי ממ״ד בבית אלא מקלט בקומת הקרקע של הבניין, כך שאם הייתה ישנה בבית הלילה, מי יודע אם הייתה מספיקה להגיע אליו ולהתמגן. היא לא יכולה לחזור לדירתה כרגע, לכן נארח אותה בביתנו״, אמר והוסיף: ״היינו רוצים שהמצב הזה ייגמר כבר, אנו סובלים המון חודשים. בכל פעם שיש ירי לעבר קצרין, כמו היום לדוגמה, צריך לתווך את זה לילדים, לנסות להרגיע אותם, להגיד שהצבא חזק ושיש מיירטים ומקלטים, אבל עדיין המצב מלחיץ אותם מאוד. רוב הילדים מאוד מבוהלים, עם חוסר וודאות, הם מבינים שהמלחמה לא תגמר בקרוב״.
