בראיון עם אבי שושן בפודקאסט מעריב, פותחת רונית ארבל, מבכירות יחסי הציבור בישראל, צוהר נדיר לעולם שמאחורי הקלעים של תעשיית הבידור. בגיל 66, עם 45 שנות ניסיון, היא מספקת הצצה חסרת תקדים לרגעים הדרמטיים ביותר בקריירה שלה – ומודה בטעויות.
"יום לפני שהתפרסמה הכתבה על דידי הררי, הייתי אצלו בתוכנית עם הראל סקעת," היא משחזרת. "הוא אמר לי בשקט 'הולכת לצאת עליי כתבה מאוד מאוד קשה של בנות שטוענות שהטרדתי אותן'. אמרתי לו 'אתה מטריד בנות?' כאילו, לא עלה בדעתי בכלל שיכולה להיות סיטואציה כזאת".
אבל אז הגיעה נקודת המפנה: "למחרת התפרסמה הכתבה, ואז פרסמתי סטורי תמיכה, כתבתי 'אין מצב ואני לא מאמינה'. אבל אז התחילו לכתוב לי בנות, חברות למקצוע: 'רונית, אותנו הוא הטריד'".
"ביום ראשון בבוקר אחרי פרסום הכתבה," היא ממשיכה, "כתבתי שדידי הררי ומירית זיכרונה לברכה והבנות הם חברים, היו חברים מאוד טובים בטוב וברע, בכיף ובכאב, ועכשיו זה בכאב. כשפרסמו את הכתבה רציתי לא להאמין, לא הבנתי בכלל מאיפה זה יכול לקרות וזה כואב. כואב מאוד ברמת החברות וכואב מאוד ברמה של מה שקרה. אני מאמינה לכן. מותר גם לי כאישה חזקה להגיד טעיתי."
הפרק על אייל גולן מספק תובנות מפתיעות על התקופה המורכבת. "כשאני עבדתי עם אייל, כל האשמה הייתה על אבא שלו," היא מגלה. "בתור אייל, צריך לראות דברים ולהגיד 'לא, לא, לא, להתרחק מזה'. זו טעות שהוא לא התרחק מזה. הרחקתי את כל המקומות האלה, את כל הגורמים האלה. אני לא אפשרתי לאבא שלו לעבור את השער בקיסריה. אייל עשה 12 קיסריות בשלושה שבועות, הכל בידיעה שלו ובגיבוי מלא."
ארבל חושפת גם את הקלעים של עבודתה עם ריטה, כולל הפרידה המפתיעה: "יום אחד היא (המנהלת רוני) הגיעה אליי למשרד ואמרה 'אנחנו לא נוכל להמשיך לעבוד יחד, הדעות שלנו והמחשבות שלנו והדרך שאנחנו רוצים להוביל את הדברים שונה לחלוטין'. צלצלתי לריטה ואמרתי לה 'אני הבנתי מרוני שאנחנו נפרדות'. היא אמרה לי 'כן לצערי, אבל אני רוצה שתביני שהניהול שלי הוא דבר שאני לא יכולה להיפרד ממנו'."
הסיפורים על כוכבי העל הבינלאומיים מספקים צוהר נדיר לעולם הגלמור. על מייקל ג'קסון היא מספרת: "הוא היה ילד אומלל. שמעתי אותו צורח במסדרון 'נמאס לי להיכנס דרך חדרי אשפה לבתי מלון, אני רוצה להיכנס פעם אחת מקדימה, אני רוצה ללכת ללונה פארק'." הפתרון היה מפתיע: "סגרנו את הלונה פארק ללילה שלם, ומייקל ג'קסון עם עוד שלושה אנשים מהצוות, כל המתקנים פעלו. מהגלגל ענק לאנקונדה, מייקל ג'קסון עולה בכל המתקנים".
סיפור בוב דילן מוסיף נופך סוריאליסטי: "הוא הגיע לארץ מסומם לחלוטין. הוא לא הגיע למטוס, הוא היה במצרים. נסע למצרים במטוס פרטי עם הבן שלו לראות את הפירמידות, וממצרים הם הגיעו בקו 100. הוא הגיע לתל אביב לתחנה המרכזית הישנה, לקח משם מונית למלון בהרצליה."
לעומת זאת, פול מקרטני זוכה לשבחים מיוחדים: "פול מקרטני זה באמת בן אדם מיוחד. הוא הראה לצוות את כל הגיטרות שלו, הוציא אוכל שאשתו הכינה לו. הוא שלח את הליינאפ של השירים של ההופעה וביקש לדעת אם אלה השירים שהציבור הישראלי אוהב."
בהתייחסות לשינויים בתעשייה לאורך השנים, ארבל מציינת: "שנות השבעים והשמונים, אולי אפילו טיפה שנות התשעים, היו הרבה יותר מותרות. גבר יכול היה לחבק, היה יכול לגשת. היום הנורמה השתנתה וגברים חייבים להבין שהנורמה השתנתה. אתה לא יכול לחבק אותי אם אני לא באה ומחבקת אותך".
בסיכום הראיון, ארבל, שעדיין קמה בחמש בבוקר מדי יום, מחדדת את תפיסת עולמה: "צריך לב גדול וחריצות. אין קיצורי דרך, שום קיצור דרך. התחלתי כילדה מאפס, לא למדתי את המקצוע הזה, נכנסתי אליו, חדרתי אליו, נאחזתי בכל דבר – בלי לפגוע באנשים."
