בדרך כלל, רוב האמנים שזכו להצלחה מיינסטרימית יכולים לסמן את הנקודה שבה היא החלה. הרגע בזמן שבו השמש עמדה בזווית הנכונה, הכוכבים הסתדרו ואוזני המאזינים היו כרויות כדי להכיל ולעבד את תוצר הניצוץ היצירתי שאחז בהם. במקרה של רן דנקר, סביר להניח שעד לפני ארבע שנים הוא היה מציין את "השיר שלנו" במונחי ההתנעה של קריירת המשחק שלו, וכנראה את "שווים" ואת "בואי נעזוב", שכתב וביצע עם עילי בוטנר, כיריית הפתיחה לקריירה המוזיקלית שלו.
אלא שבמקרה של דנקר, נראה שאת גלגולו הנוכחי כזמר, זה שבמסגרתו הפך לאחד השמות המצליחים והאהובים ביותר בתעשייה הישראלית, הוא זוקף לזכותו של "בית משוגעים" – להיט הענק שהוציא באמצע 2021, שהזכיר לעולם שמדובר במוזיקאי ובזמר וששינה את פני הפופ המקומי.
את סיפורו המשוגע למדי של "בית משוגעים", כמו גם את סיפורם של שירים איקוניים נוספים מהפנתיאון הישראלי, כמו "שיר לערב חג", "סוד", "אם ננעלו", "זאת שמעל למצופה" ו"היי שקטה", חוקרת העונה החדשה והשנייה של "שיר אחד", תוכנית הדוקו המוזיקלית המצוינת של כאן 11, שהחלה כהסכת בשם זה ושזכתה בהמשך לאדפטציה טלוויזיונית. העונה החדשה תיפתח הערב בפרק שמוקדש ל"ניצחת איתי הכל" של עמיר בניון, ואחריו יגיע גם פרק שכל כולו עוסק בדנקר ובג'ורדי ורון ביטון, שותפיו לתא באותו בית משוגעים.
"אני עצמי צופה אדוק של התוכנית, ומאוד אוהב לגלות סיפורים מהעבר על כל מיני קלאסיקות נפלאות ויפות, שבאמת חלפו שנים עד שהן הפכו לקלאסיקות", אומר דנקר, ומתייחס לעובדה שהתוכנית ממעטת לעסוק בשירים מהעת האחרונה – בוודאי לא כאלה שניתן לקטלג תחת סוגת הפופ.
"יוצרי הסדרה אמרו לי שזה שיר שמבחינתם הוא על־זמני. 'מטאור בשמיים', כמו שהם הגדירו אותו, שמעניין להבין איך זה קרה, ואני גם חושב ככה. אני לא עד כדי כך מבוגר, אבל את האלבום 'שווים' הוצאתי בגיל 23. כמעט 20 שנה לאחר מכן 'בית משוגעים' יצא ועשה לי כזה מהפך בקריירה, וזה באמת מעניין לראות איך זה קרה. השיר הזה מזמן הפתעות, ומבחינתי גם הפרק של 'שיר אחד' הוא הפתעה".
הסיפור של השיר, כפי שהוא מסופר בפרק, הוא הסיפור שלך בכמה רמות: גם ביוגרפית, מבחינת מילים, וגם מבחינת המשמעות שלו לקריירה שלך.
"אני חושב שקשה להפריד. תמיד שיר הוא גם מי ששר אותו, אבל אני מבין מה אתה אומר. 'בית משוגעים' גדול מסך חלקיו. הפרק באמת גם עוסק במסע שלי. הם עשו עבודה מדהימה בלספר סיפור שיכול להיראות רגיל, אבל יש בו משהו לא קונבנציונלי בגלל הבחירה שלי ללכת למקום של פופ, אחרי שנים שבהן עשיתי מוזיקת גיטרות שנשמעת כמו סופט רוק, או אפילו שירת ארץ ישראל".
את ההחלטה – או הכניעה, במילותיו – לנסות לחקור מחוזות מוזיקליים שטרם חקר הוא זוקף לטובת אחת, נועה קירל, מכוכבות הפופ הגדולות בישראל, ומי שבעצמה הזיזה לוחות טקטוניים ושינתה את האופן שבו התעשייה בארץ מתנהלת ומתקבלת.
"פגשתי את נועה בפסטיגל שהיה בזמן הקורונה. זה כבר היה אחרי שהיא הוציאה את 'פאוץ", ואולי אפילו את 'מיליון דולר'", הוא נזכר. "היא היתה באיזו נסיקה מטורפת אחרי שנים שבהן אמרו 'זה לא מעניין'. פתאום היא באה ואמרה 'לא מעניין? בואו תראו'. העיניים והאוזניים שלי, כמו של כולם, הזדקרו, הקשיבו היטב וניסו להבין מה קורה. כאמן, אני מנסה לא לפסול שום דבר, אלא דווקא לחפש ולהקשיב, גם אם אני פחות מתחבר מבחינה מוזיקלית.
"אני זוכר שהיינו בחזרות הטכניות בזמן שהיא עשתה חזרה על הבמה, וחשבתי לעצמי 'מי זאת הבחורה המדהימה, הרצינית, המקצועית, הצנועה הזו?' היא היתה חיית במה שלא ראיתי כמותה. באותו הרגע אמרתי 'בוא'נה, ככה עושים את זה'. זה הצית בי את הרצון לצאת בענק, לכבוש את העולם. דגדג לי הדבר הזה, ואמרתי 'אולי גם אני יכול להביא יציאה'".
"הימור נכון"
אתה חושב שאם השיר לא היה מתקבל בצורה כזו, היית מפרש את זה כסימן להפסיק לעשות מוזיקה?
"מוזיקה זו השפה הראשונה שלמדתי לדבר בחיים שלי, לפני המשחק. בזיכרון הראשון שלי אני יושב על הברכיים של אבא שלי והוא מנגן ג'אז על הפסנתר. אין יום שאני לא מנגן בו, מאז שאני זוכר את עצמי. כבר הקלטתי תקליט שהפסדתי עליו המון כסף, והוצאתי סינגלים שלא נכנסו לפלייליסטים – אז גם בפעם הזו לא הייתי מוותר.
"כשנסעתי לג'ורדי, ואני גם מספר על זה בפרק, חשבתי לעצמי שיכול להיות שאני עושה את טעות חיי ושזו תהיה פאדיחה. אבל זה התברר כהימור נכון".
גם רן דנקר יתמודד במצעד השנתי שיתקיים ב־22 בספטמבר ושישודר באתר "ישראל היום". היכנסו להצביע!
