המונים ליוו היום (שלישי) את רס"ן אסף דגן ז"ל למנוחות בבית העלמין שדה יהושע בחיפה. ההלוויה התקיימה לאחר שביום ראשון הכיר צה"ל רשמית בדגן כחלל צה"ל, בעקבות החלטת בג"ץ שהתקבלה בתום מאבק משפטי של כחודשיים שניהלה משפחתו. דגן, שסבל בשנים האחרונות מפוסט-טראומה, שם קץ לחייו. בני משפחה, חברים, מפקדים ומכרים רבים, שתמכו במאבק המשפחה להכרה, הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
דברי פרידה מפקד טייסת 109 – הטייסת בה אסף ז״ל שירת: ״אסף, חבר לנשק, אח, בן אהוב, אדם רגיש וערכי נפרד מאיתנו בטרם עת. הותרת חלל עצום בלב כל מי שהכיר אותך מאז ומתמיד היה לך שילוב ייחודי – הצטיינות וחופש. דרכך החלה בחטיבת הצנחנים שם נשאת בגאון ערכי רעות ומסירות. במשך 4 שנות שירותך כמפקד בגדוד 890 היית יוצא דופן שמצוי בפרטים של כל משימה ותפקיד ובאותה עת רגיש ואכפתי. בקיץ 2011 הצטרפת לטייסת 109 והתחלת דרך חדשה ומלאת אתגרים. שם בטייסת פגשתי אותך לראשונה – גבוה, סקרן, עם חיוך תמידי, שואף להיות הנווט הטוב ביותר. הצטיינת כלוחם אווירי, כמו בכל דבר שעשית בחייך. מעבר לכישרון שלך ולתרומתך, היית אדם נדיר ומיוחד, הפצת רוח נתינה והתנדבות, רגישות אינסופית לאנשים ולבעלי חיים. כזה היית אסף, אדם שאהב ללא גבול, שדאג תמיד למי שהיה צריך עזרה. גם לאחר סיום הקבע והטיסות המבצעיות, לא חדלת מלתרום. בשנים האחרונות שירתת במילואים בתפקיד מטה בחיל האוויר, תפקיד בעל משמעות ענקית בימי לחימה. כולנו היום מנסים לעכל את האובדן הקשה הזה. לעד נזכור את המורשת שהשארת, מתגעגעים וכואבים, חברך לטייסת, יהי זכרך ברוך״.
נטע דגן, אחותו של אסף: ״אני רוצה לבקש סליחה שלא עשיתי מספיק ולא הצלחתי להציל אותך בזמן. סליחה שהיית שקוף, סליחה שנעלמה לך הדרך ולא הצלחת לחזור. היית נשמה טהורה מדי לעולם האכזר הזה, היית נפש עדינה שלא עמדה בעומס המראות והחוויות. בחייך תרמת את כל נפשך למדינה, גם כשהיה קשה תמיד המשכת. במותך ביקשת לתרום את כל איברך, לא כל אחד יכול לתרום לב, רק מיוחדים שליבם במקום הנכון. אתה לא רק אבידה אישית – אתה אבידה למדינה שלמה. עשית את העולם לטוב יותר. היית גיבור בחיים – ועוד יותר במותך. תודה על כל האנשים הטהורים ששלחת לי במותך, אנשים טהורים שמלווים אותנו כבר חודש וחצי – בלי לעזוב. להיות אחת משלישייה היה סימן ההכר הבולט שלי, בך הייתי תמיד מתגאה, במיוחד בך. אני מבטיחה להמשיך את דרכך המיוחדת – טוב לב, כבוד, רעות, תרומה לקהילה, אהבת אדם וכל יצור חי על האדמה הזו. אני מבטיחה לך לשמור על אבא ועל ענבל ובמיוחד על אמא שהיית כל עולמה. אני זוכרת שבלי לדבר תמיד סיכמנו שאתה וענבל זה הראש – ואני הלב. הלב שלי כבר לא שלם. הייתי רוצה עוד שנייה לומר לך שלום, לחבק, להרגיש. ינחם אותי לדעת שפגשת למעלה את לוקה הכלבה שלך שכל כך אהבת. אני מחכה שתשלח לי סימן, תשמור על העולם ילד״.
ענבל דגן, אחותו של אסף: ״12 באוגוסט 86, נולדה שלישיה – אסף, ענבל ונטע. תמיד שאלו אותי איך זה לגדול בשלישייה. אמרתי עד גיל 18 – מכות רצח, ואחר כך – החיים הכי טובים. עשינו הכל יחד – בית ספר, צבא, אוניברסיטה, מסיבות, חברים וחברות. כשגדלתי רציתי להאמין שאני מוצלחת אבל הכל יחסי בחיים, בעיקר כשאני ליד אסף – שקראו לו ״הגאון״. אסף, אח תאום יקר שלי, תמיד הייתי האחות הכי גאה שיש – לאח הכי מוצלח שיש. אספי, אני לא מאמינה שאתה כבר לא כאן, אני לא יודעת איך אמשיך את חיי בלעדיך, איך אחגוג את יום ההולדת המשותף שלנו. אספי, אתה עדיין אח שלי, חכם, יפה, גיבור, אמיץ ועם הלב הכי טהור שאני מכירה. הדבר שהכי כואב לי הוא לדעת כמה סבלת. אסף יש לי חדשות בשבילך – אין לך פטור מלהמשיך להיות אח שלי. אתה הגיבור שלי שעדיין חייב להמשיך לשמור עליי, לעזור לי כשנדלקת לי הנורה של הגלגלים ברכב – כי אתה אח שלי לנצח. לכל מי שנוכח כאן – תודה שהגעתם לחלוק לאסף כבוד אחרון. מה שמובן מאליו בכל לוויה צבאית בשבילנו לא היה מובן מאליו. הבוקר נשיא המדינה שלח אלינו איגרת אישית בה הוא כתב: ״מאבק האיתנים שלכם למען אסף נתן ונותן לכולנו השראה והפך לסמל המערכה למי ששילם את הכבד שבמחירים ולפצועי הנפש שזקוקים להכרה, טיפול ותמיכה״. אספי, הסבל שלך הסתיים אך מותך לא היה בחינם. נמשיך לפעול למען הלוחי הקרב הלא מטופלים, כדי שסופם יהיה יותר טוב. אספי, אני אוהבת אותך״.
