מדינת ישראל נמצאת בכוננות ספיגה לקראת מלחמה אפשרית. מערכת הבריאות כולה כבר ערוכה לתרחישים קשים, אך ברור שגם מעטפת ההגנה של מערכת הביטחון לא תצליח למנוע פציעה מאלו שייקלעו לטווח טילים או כטב"מים. במקרה שבו התרעת צבע אדום לא אפשרה הגעה למרחב מוגן, רבים עלולים להיות חשופים לפגיעות וחבלות. מה תוכלו לעשות עד להגעת צוותי מד"א, ומתי צריך לפנות למיון? הנה מדריך בסיסי לטיפול ראשוני.
קליטת נפגעים רבים ופינוי תחת אש: מערכת הבריאות נערכת להסלמה כוללת
חתכים
הטיפול המיידי בכל פצוע כולל הרחקה ממקור הסכנה, עצירת דימומים ופינוי מהיר. חתכים שטחיים גורמים לטפטוף דם קל בדרך כלל, אך חתכים עמוקים הפוגעים בכלי דם מרכזיים עלולים לגרום לדימום משמעותי. במקרה זה, יש לעצור את הדימום באופן מיידי על ידי הפעלת לחץ ישיר על מקור הדימום באמצעות תחבושת נקייה, בד נקי או נייר טישו, ולהזעיק את מד"א בטלפון 101 בהקדם האפשרי. אם הדימום נמשך, יש להפעיל לחץ על עורק מרכזי או לבצע חסם עורקים, פעולה המתבצעת על ידי איש עזרה ראשונה מיומן בלבד.
דימום חמור עלול להוביל לאובדן הכרה, מצב המחייב ביצוע פעולות החייאה הכוללות פתיחת נתיב אוויר והנשמות, לצד הזעקה מהירה של צוות מד"א. כל פצוע הסובל מחתכים, גם אם אינם גורמים לדימום משמעותי, חייב להגיע לאחות במרפאת קופת החולים לצורך קבלת חיסון אנטי־טטנוס, אם לא חוסן בחמש השנים האחרונות.
עילפון
החרדה והבהלה מהמצב עלולות להוביל לעילפון, המתרחש כאשר לא מגיע חמצן למוח במשך שבע שניות. כתגובת הגנה, גופנו מפיל אותנו למצב מאוזן כדי להזרים כמה שיותר דם עם חמצן למוח. הנפגע בדרך כלל מתעורר כמה שניות לאחר מכן. במצב של עילפון יש להשכיב את הנפגע כשרגליו מורמות, ולשחרר בגדים לוחצים המקשים עליו לנשום. אם ההכרה לא שבה מיד – יש להתחיל בהחייאה ולהזעיק צוות מד"א. אין לשפוך מים על מי שהתעלף ואין לסטור בפניו.
כוויות
קרבה לטיל או מגע עם רסיסים חמים, כתוצאה מפיצוץ או יירוט, עלולים לגרום לכוויות, שחלקן אף קשות ומסכנות חיים. בכל מקרה של כוויה, יש לפנות מיד לרופא לצורך הערכת חומרת המצב. כוויה קלה, המתבטאת באודם בעור בדומה לכוויית שמש שטחית, נקראת כוויה מדרגה ראשונה; כוויה עמוקה יותר, הגורמת לכאב עז ולהופעת שלפוחיות, היא כוויה מדרגה שנייה; וכוויה קשה היא כזו הפוגעת בכל שכבות העור, השרירים והעצמות וגורמת להשחרת העור. בשל הפגיעה בעצבים התחושתיים, דווקא כוויה כזו אינה גורמת לכאב.
שתי הסכנות העיקריות כתוצאה מכוויות הן אובדן חום והיווצרות זיהום. לכן נדרש פינוי מהיר לבית החולים. עד לפינוי, יש לכבות את האש ולהסיר את הבגדים סביב אזור הכוויה, תוך הזעקת מד"א. אין להסיר בכוח בגדים הצמודים לעור, כדי לא לגרום נזק נוסף לאזור הכוויה. כמו כן, אין לפוצץ שלפוחיות. אם הנפגע מחוסר הכרה, יש להתחיל בפעולות החייאה.
חבלת ראש
נפילה וגם פגיעות רסיסים עלולות לגרום לחבלת ראש הדורשת הפנייה לחדר המיון לצורך הערכה, השגחה, ובמקרים של חבלה קשה – גם סריקת CT ראש. הסיכוי לדימום משמעותי בחבלת ראש הוא נמוך, אולם הפגיעה המוחית עלולה להיות קשה. בתוך כך, עלולים להתרחש דימומים מאזורי גוף אחרים. בכל מקרה של נפגע הסובל מחבלת ראש יש להזעיק צוות מד"א בטלפון 101, להשגיח על הנפגע ולוודא שהוא נשאר ער. אם הנפגע אינו בהכרה, יש לבצע החייאה.
במהלך ההחייאה חשוב לשמור את צוואר הנפגע מקובע, מחשש שהוא נפגע גם בעמוד השדרה. במקרה כזה, כל תזוזה של הצוואר עלולה לגרום נזק קשה ובלתי הפיך. אם הנפגע מקיא, תופעה שכיחה בחבלות ראש, יש להפוך אותו לצד השני בגלגול קל המתבצע בעזרת שלושה אנשים ("גלגול בול עץ"): אדם אחד תומך בצווארו של הנפגע, שני – באזור הכתפיים, ושלישי – באזור האגן, וכולם מגלגלים אותו בעדינות לצד הנגדי עד לסיום ההקאה.
עד להגעת צוות מד"א יש להשגיח כאמור על מצב ההכרה, לוודא שאין שטפי דם הפורצים ממקומות אחרים בגוף, ובמקרה של איבוד הכרה – לפתוח בהחייאה. דגלים אדומים המחייבים בדיקה רפואית דחופה לאחר חבלת ראש: הקאות, פחד מאור, קשיי נשימה, קושי להניע גפה, ירידה במצב ההכרה או אי־שקט ניכר, חתכים ודימומים ויציאת נוזל סמיך מהאוזניים או האף.
שברים
שבר הוא כל פגיעה בשלמות העצם כתוצאה מטראומה, נפילה או חבלה. אחד הסימנים העיקריים המחשידים לשבר הוא דפורמציה – שינוי צורת האיבר הפגוע. במקרה של שבר ביד או ברגל, המנח לא יהיה המנח הטבעי שלהן. סימנים נוספים שעלולים להופיע כוללים כיחלון ונפיחות באזור השבר, חוסר יכולת להשתמש באזור הפגוע וכאבים עזים.
הטיפול הראשוני בשבר הוא קיבוע האזור הפגוע, כך שיתקיים בו מינימום של תזוזה, וזאת משום שכל תזוזה קלה עלולה להחמיר את השבר, ואף לגרום לשולי השבר החדים לפצוע כלי דם ועצבים, ולגרום לדימום פנימי חמור ואף לנכות. העקרונות המנחים הם שמירה על מנח נוח לנפגע, לרוב כאשר הגפה צמודה לגוף או בתנוחה המונעת תזוזה וכאב.
אם הפגיעה היא באזור היד, יש ליטול סד ולהניחו תחת האמה, ובעזרת תחבושת אלסטית ללפף אותו סביב היד הפגועה, כך שהסד ייצמד אל היד, ימנע תזוזה ויקל על הכאבים. בהיעדר תחבושת אלסטית, ניתן לאלתר וללפף סביב היד בד נקי, אפשר חולצה או מגבת. אם אין סד, ניתן להשתמש ב"בד משולש" המצוי בכל ערכת עזרה ראשונה: לוקחים את הקודקוד של הבד המשולש, מניחים אותו באזור המרפק, מעבירים צד אחד מתחת לאזור הפגוע וצד שני מעליו.
הקשירה מתבצעת באזור הצוואר, כך שיוצרים מעין מתלה שגם מפחית את התזוזה של היד הפגועה. בפגיעות בגפיים התחתונות ניתן להשתמש באותו משולש, ולהעביר את שרוכי המשולש מתחת לאזור שנפגע. אם הפגיעה היא באזור הירך ומטה, יש להעלות את המשולש מעל לאזור הפגיעה ולקשור בצורה חזקה, כך שלא תתאפשר תזוזה של הרגליים. את הקשר מבצעים ברגל הנגדית לצד הפגוע.
