בצל הדיווחים האחרונים על הסכם אפשרי בין ישראל לחיזבאללה בתיווך גורמים בינלאומיים, תושבים רבים בצפון, החיים ביישובים הסמוכים לגבול לבנון, מביעים ספק עמוק בנוגע לחזרה לבתיהם. הידיעות על הפסקת אש משאירות אותם עם תחושות מעורבות – מצד אחד, רצון לשקט, ומצד שני חשש שההסכם יהיה שברירי ויחשוף אותם לסיכון מתמשך. "הממשלה יכולה להכריז על הסכם, אבל בשטח אנחנו אלה שנחיה עם הפחד״, אומרים תושבי קיבוצים וישובים סמוכים לגבול, ומציינים כי רגיעה זמנית אינה מספיקה כדי להחזיר את תחושת הביטחון.
התחושות הללו נובעות לא רק מהמצב הביטחוני אלא מהיסטוריה של הסכמים קודמים שלא הביאו לשקט ארוך טווח. רבים מתושבי הצפון זוכרים את סבבי הלחימה הקודמים, כשהפסקות אש נחתמו, אך תוך זמן קצר התחדשו הירי וההסלמה. "גם מאז 2006 ועד לפני המלחמה הנוכחית הייתה תחושת רגיעה, אך בפועל היה מצב נפיץ, היה עלול להתפוצץ בכל רגע ולהביא לאסון. ראינו את אמצעי הלחימה ואת התשתיות הקרקעיות והתת-קרקעיות של חיזבאללה ממש מעבר לגבול. אנחנו יודעים שניצלנו בנס, גורלנו היה יכול להיות מר לא פחות משל קורבנות קיבוצי ניר עוז, כפר עזה או שדרות", אומרת ענת, תושבת קריית שמונה.
לדבריה, התושבים מרגישים שהסכם כזה יכול להיות קוסמטי בלבד, ולא בהכרח יבטיח שקט אמיתי לאורך זמן. ״אנחנו מבינים שיכול להיות שייחתם הסכם – אבל מבקשים שהביטחון לא יישען עליו. בעיניי, כוחות הצבא צריכים להשאר בתוך לבנון, ליצור מן רצועת ביטחון קטנה כמו במודל קונטרה. שטח מפורז. אי אפשר להסתמך רק על הסכם ולסמוך שארגון טרור יציית אחר ההוראות״.
רבים תוהים אם ההסכם יכלול ערבויות ממשיות שמבטיחות יציבות, ולא רק הבנות זמניות שיותירו את האזור ברגישות ביטחונית גבוהה. "אם חיזבאללה נשאר עם נשק וטילים מעבר לגדר, איך אנחנו יכולים להרגיש בטוחים לחזור? אמנם צה״ל כעת בתוך דרום לבנון, אך מה יקרה כאשר יצא משם? מי יבטיח שחיזבאללה לא יחזור ויממש את תוכנית הפלישה שלו?" שואל יואב, ממושב שתולה בגליל המערבי. "כל הסכם שיבוא חייב לכלול פירוז, אחרת אנחנו פשוט מחכים להסלמה הבאה".
עם ההסכם המתגבש, רבים מתושבי הצפון מביעים חשש שגם אם תתקיים רגיעה ראשונית, המדינה עלולה "להירגע" מדי ולהזניח את המערך הביטחוני בגבול הצפון. "אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו במצב שבו המדינה מסתמכת על הסכם ולא משקיעה באבטחת הגבול״, מציינת מיכל, אם לשני ילדים מקיבוץ יפתח. "חיזבאללה כבר הוכיחו בעבר שהם לא זקוקים לתירוץ לחצות את הקווים. אנחנו לא רוצים להפוך לשבויים של הבטחות מדיניות ריקות״.
לדבריה, מה שנדרש הוא יותר מהסכם כתוב – היא מבקשת לראות השקעה משמעותית באמצעי ביטחון בשטח, מיגוניות משודרגות, ומערכת התרעה יעילה ומעודכנת לכל יישובי הגבול. "אם המדינה מתכוונת שנהיה שם כדי להחזיק את הגבול, היא צריכה לתת לנו את כל האמצעים שנדרשים כדי לחיות שם בביטחון. אחרת, לא נסכים לחזור", היא מוסיפה.
תושבי הצפון מקווים שמקבלי ההחלטות יבינו שהחיים באזורים אלו אינם רק עניין של פוליטיקה והסכמים אלא גם של ביטחון יומיומי ותחושת מוגנות. "אם לא יובטח לנו ביטחון ממשי – לא בטוח שנחזור״, מסכם יואב. "אנחנו רוצים ביטחון אמיתי ויציב, לא הפוגה זמנית שתשאיר אותנו לחיות בפחד מההסלמה הבאה. אם ייחתם הסכם, עליו להיות כזה שמאפשר לנו לנהל חיים של שגרה, לא שגרה של פחד״.
