בעקבות אישור תקציבי המיגון, קצב המיגון של יישובי גבול הלבנון זינק פי 4 בשנה. אחרי שנים של האשמה בחוסר יעילות, הביצועים של משרד הביטחון והצבא שמים את טענות האוצר נגדם בסימן שאלה.
בתחילת דצמבר חתמו משרדי הביטחון והאוצר עם פיקוד העורף על שתי תוכניות שונות לקידום מערך המיגון ביישובי הצפון: בראשונה, צפויים להיבנות 1700 ממ"דים ב-21 היישובים צמודי הגדר (עד 1 ק"מ מהגבול) עד סוף השנה הנוכחית במימון, תכנון וביצוע מלא של המדינה. התוכנית השנייה, תקדם את בנייתם של 10 אלף ממ"דים ביישובים בין 1 ל 5 ק"מ במסלול של מימון עצמי של משקי הבית שיכוסה בחלקו על ידי מענק של עד 132 אלף שקלים לממ"ד במתכונת מדורגת – ככל שמשפחה גרה ביישוב רחוק יותר מהגבול, המענק שתקבל יהיה קטן יותר.
שתי התוכניות נגזרות מפרויקט מגן הצפון, תכנית ענק שאושרה בממשלה עוד ב-2018 והייתה אמורה לקדם תוכניות מיגון ביישובים עד 5 ק"מ מהגבול בעלות של 5 מיליארד ש"ח, אך למרות ההשקעה הגדולה על הדף לפחות, ערב המלחמה פחות מ-10% מהתוכנית בוצעו בפועל. לא מדובר בגילוי חדש, שכן בגלל האיום הגובר מצד חיזבאללה וקצב המיגון האיטי, אנשי משרד הביטחון ובכירי פיקוד העורף האמונים על ביצוע התוכנית, הביעו במשך שנים ביקורת חריפה על מדיניות האוצר בוועדות הכנסת שדנו בסוגיה.
מיגונית בהקמה (צילום: דוד טברסקי)
בצבא טענו שהאוצר, מסיבותיו שלו, עקב אחרי מערך התקצוב למיגון ובעקבות כך הוביל לקשיים משמעותיים ביכולת של הצבא לחתום על חוזי מיגון רחבים מול הקבלנים ולעמוד בקצב מיגון סביר. לפי האחראי מטעם פיקוד העורף על ביצוע תוכנית שיקום הצפון, אל"מ יניב וולפר, העיכובים התגלגלו לכדי קושי לצאת למכרזים ואי ביצוע מכרזים, מה שגרר עיכוב נוסף בבקשות תקציב. באוצר טענו מנגד, שהביצוע של פיקוד העורף לא היה יעיל מספיק מלכתחילה וחתרו כל העת להפרטת התוכנית, ולהטיל את האחריות לביצוע המיגון על היישובים ועל משקי הבית הפרטיים, כולל ביישובים צמודי הגדר.
אחרי 6 שנות דשדוש: התקצוב מביא תוצאות
פרסום של משרד הביטחון וצה"ל מלפני כשבועיים, שפך אור חדש על הפרשה. בעקבות אישור התקציבים לצפון בתחילת דצמבר, המדינה החלה בהתקנתם של 1240 ממ"דים במקביל ב-17 מתוך 21 יישובי הגדר. על פי הצבא, לראשונה גובש הסכם עבודה ארוך טווח מול 8 חברות קבלניות ובחודשים הקרובים יצטרפו ליישובים עוד מאות יחידות, בנוסף למאות שכבר נבנו בחודשים האחרונים.
לפי פיקוד העורף, שאמון על ביצוע המיגון, התוכנית מתקרבת להשלמת המיגון של כל המבנים שעדיין לא מוגנו בראש הנקרה (כרגע מוגנו 181 ממ"דים מתוך 196) ובנטועה (52 ממ"דים מתוך 56) וטוען להספקי עבודה דומים לאורך כל הגבול.
הנחת מיגונית בצפון לקראת פתיחת שנת הלימודים (צילום: דובר צה"ל)
לאחר שנים של דשדוש, ההישגים המרשימים של הצבא בקידום המיגון בפרק זמן כה קצר, שמים בסימן שאלה את טענות האוצר על חוסר יעילות הצבא. בחסות המלחמה והתוכנית הממשלתית לשיקום הצפון, עברו לצפון בחודשים האחרונים כ-1.4 מיליארד שקלים שאפשרו את תחילת הבנייה, ובהתבסס על דבריהם של נציגי פיקוד העורף בוועדות הכנסת ושיחות שקיים 'דבר' עם גורמים בתחום – מדובר בהוכחה לכך שלהתנהלות האוצר אחריות מרכזית לקצב הבנייה האיטי, ורק כעת בחסות הלחץ הציבורי והפוליטי שנוצר בזמן המלחמה, שש שנים לאחר שהוקמה המנהלת, התקבל התקציב הנדרש לבנייה שהובטחה.
וכשהכסף מגיע: מ-300 ממ"דים בשנה ל-1,200
אך הבעיה היא לא רק בתחום המימון, אלא גם במנדט לביצוע. כפי שהבהיר מקור בכיר המעורה בתוכנית המיגון ל'דבר', לתכנון המרוכז של הצבא יש יתרון משמעותי על פני כל שאר מסלולי המיגון המתבססים על השוק. משרד הביטחון הוא אחד הגופים הגדולים בישראל בכל מה שקשור למיגון הן כמתכנן והן כלקוח, ולאגף ההנדסה והבניין בתוכו יש שיטת עבודה מבוססת ניסיון בעבודות ענק בתחום המיגון, בין היתר דרך התקשרויות ארוכות השנים מול יצרני הממ"דים הגדולים בשוק, וכן ניסיון בניהול בנייה וקשר עם הקבלנים, האדריכלים והמהנדסים המתאימים.
המנהלת שהוקמה ב-2019 הייתה אמורה להתאים את הניסיון הביטחוני לתחום האזרחי, אך כבר בתחילתה נתקלה בקשיים מול האוצר, כפי הנראה בשל החשש באוצר שאם יצליח במשימתו, התוכנית תהפוך לדרך המרכזית למיגון כלל יישובי קו העימות בצפון – ובהם קריית שמונה ושלומי על עשרות אלפי תושביהן. כך שלאור ההתנהלות נראה שבאוצר מעדיפים את השוק הפרטי על התכנון ציבורי, ונרתעים מהעלויות הצפויות במיגון ממשלתי מלא של 10 אלף דירות, בתג מחיר של כ-200 אלף שח לממ"ד, גם במחיר של חיי אדם.
על פי נתוני הצבא, במשך שנים כמות הממ"דים שנבנתה תחת המנהלת עמדה על פחות מ-300 בשנה (בשנות הקורונה לא נבנו כמעט ממ"דים) וכעת הבנייה זינקה ל-1200 בשנה אחת. משרד הביטחון והצבא הוכיחו יעילות חסרת תקדים והראו שהבעיה נעוצה בצד המממן, שבלעדיו לא יכולים להתקיים מכרזים, הזמנות או התקשרויות עם קבלנים על כמויות ולוחות זמנים.
למגן את החזקים ביותר או את החלשים ביותר
הסיבה לכך שיישובי הגדר מוגנו על ידי המדינה במלואם והשאר נשלחו לממן בין 40% ל-70% מעלות הממ"דים מכיסם, קשורה ככל הנראה בכך שהצבא סימן כסכנה מיוחדת את יישובי הגדר בעקבות גילוי המנהרות באזור ומבצע מגן צפוני ב-2018, והלחץ של ראשי הרשויות על המדינה שבה בעקבות הגילוי. אך כפי שהוכיחה המלחמה, אין הבדל בצורך בממ"דים בין מושב גורן, שנמצא קצת פחות מ-5 ק"מ מהגבול, לזרעית, שבצמוד אליו התגלתה מנהרה. את כולם המדינה מחויבת למגן בדיוק כפי שהיא מיגנה את ניר עוז שצמודה לגדר ואת שדרות המרוחקת ממנה ב 5 ק"מ.
אחרי מבצע צוק איתן קם בדרום קול זעקה שדרש מהמדינה מיגון רוחבי במימון המדינה, מה שאכן קרה. אך בצפון, בחסות היסטוריה של תת תקצוב וטענה לצרכים דחופים יותר, עשרות אלפי תושבים יצטרכו למגן את בתיהם בעצמם, במה שהוגדר על ידי ראשי היישובים ואנשי פיקוד העורף עצמם כמהלך לא יעיל, מסורבל, שרק יכביד על משקי הבית שגם ככה נדרשים בימים אלו להוצאות גבוהות לשיקום, ומאלץ את אלו שלא יוכלו להרשות לעצמם את המיגון, להישאר בלעדיו.
