אירוע הספורט הגדול בעולם חייב לעצמו את טקס הפתיחה הגדול בעולם. מיליארדים המתינו לו שנים בציפייה, אז זה התבקש. ואיך עושים טקס גרנדיוזי, מוגזם ומדובר? בעזרת הטלוויזיה. המסך הוא האלוהים.
לפני יותר מעשור נכחתי בטקס פרסי MTV. בערך בתקופה ההיא החלו לבנות טקסים במיוחד עבור הטלוויזיה. ואני ישבתי לי במרומי האולם, ולא הבנתי כלום ממה שראיתי מולי; על הבמה הענקית קרו כמה דברים במקביל, צלמים רצו ממקום למקום, והכל נראה כמו וואט דה פאק אחד גדול. זה בול מה שהרגישו בני המזל שהשיגו כרטיס לטקס פתיחת האולימפיאדה, ועדיין היו צריכים מסך כדי להתעדכן מה קורה.
כי טקס ההזנקה של פריז 2024 היה מפוזר מתמיד. זידאן הסתובב עם לפיד במטרו, ליידי גאגא פיזזה קברט על גדות נהר הסן, סלין דיון זימרה ממרפסת האייפל, מישהי שרה את המרסייז מאיזה גג, אנשים כחולים רקדו על גשר, סוס דהר חמש דקות על מי הנהר, פרצופים לא מזוהים נופפו בדגלים מתוך כלי שיט לעבר מצלמות מרוחקות, והגשם השוטף השפריץ טיפות על העדשה וטשטש עוד יותר את השידור. לראשונה בהיסטוריה, טקס הפתיחה האולימפי יצא מהאצטדיון והתפזר על כל עיר האורות, בצורה כזו שאפילו הטלוויזיה לא הצליחה להתמודד עם הממדים.
בדיעבד, היה זה טקס מוזר, שאפתני, מרשים, רטוב ומאוד צרפתי. עם זאת, שום דבר בעולם לא מצדיק אירוע שנמשך ארבע שעות; כמו ששום אירוע בעולם לא אמור להצדיק את זה שמירי נבו ומאיה רונן, ששידרו אותו לספורט 5, דיברו במשך ארבע שעות רצוף.
לשדרני ספורט יש מחלה – הם מרגישים מחויבות לדבר בלי הפסקה. ההתלהבות מובנת, אבל נבו ורונן נשמעו כאילו בלעו אנציקלופדיה, כשהשליכו זו על זו פרטי ויקיפדיה וקלישאות בכל רגע נתון. בסוף, נבו כמעט איבדה את הקול ומאיה רונן נשמעה מותשת כמו אחרי משמרת בבי"ח. במקום לחפור על יחסי הונדורס־ישראל או על מכנסי הברמודה של משלחת איי ברמודה – לפעמים עדיף לשתוק ולתת לתמונות לדבר.
ערוץ הספורט משדר בחמישה ערוצים את המשחקים האולימפיים (וערוץ נוסף שמשדר ב־4K), ועדיין המבחר שהוא מספק לצופיו מוגבל. בפריז אמנם מתחרים בעשרות ענפים, אך הצופים הישראלים קיבלו אתמול בעיקר כדורסל, כדורגל וטניס. בשלב מסוים נתנו טניס בשלושה ערוצים במקביל, סל ברביעי ושידור חוזר בחמישי. מבט על לוח השידורים לימים הקרובים מרמז כי הגיוון לא צפוי להשתנות.
מסורתית, הפוקוס בימים הראשונים הוא על השחייה וההתעמלות (ועל הג'ודו מהזווית הישראלית), אבל האולימפיאדה היא הפעם היחידה בארבע שנים שצופים נייטרלים מוכנים להקדיש זמן כדי לבהות בקפיצות סוסים, סייף, סקייטבורדינג, חץ וקשת, טרמפולינה ושאר הזיות. זה חלק מ"החוויה האולימפית". לפיכך, לא ברור מדוע ערוץ הספורט מקובע על משחקי הכדור, ומעדיף לתת אוזבקיסטן נגד מצרים בכדורגל, או נגיד לשדר היום את דרום סודאן מול פורטו ריקו בכדורסל במקום את ריכטר הישראלי בתחרויות הקליעה.
חמישה ערוצים לא מספיקים כדי להשתלט על האולימפיאדה. מילא אם היו משדרים את שאר הענפים לייב בפלטפורמת דיגיטל, אבל זה לא קורה. ואם כך המצב – המון משחקי כדור ושידורים חוזרים – אז במה בעצם שונה האולימפיאדה מכל יום שידורים רגיל של ערוץ הספורט?
