בינה קולנועית
כבר עשרות שנים נעשה שימוש כזה או אחר בתעשיית הקולנוע העולמית בגרסאות מוקדמות של בינה מלאכותית (AI), בעיקר בתחום האפקטים. השימוש הלך והתפתח, הלך והתקדם, ולשיאו המשמעותי הגיע השנה, עם הפיכתה של ה־AI לכלי נגיש לכל אדם.
האפשרויות מרחיקות הלכת של הבינה המלאכותית ויחסי הציבור המצוינים שלה השפיעו מאוד על יוצרי הסרטים השנה. הדוגמה המובהקת לכך היא הסרט השווייצרי “The Last Screenwriter” שביים פיטר לואיסי, כשמי שחתום על כתיבת התסריט הוא ChatGPT 4. לואיסי סיפר שהוא ביקש מ־ChatGPT לכתוב תסריט על פי רעיון שהיה לו על תסריטאי שיוצר סרטים בעזרת השימוש בבינה מלאכותית. הביקורות כינו את הסרט שיצא ביוני “ביזארי” וקטלו אותו, אך הוא פרץ דרך בעשייתו, ואת המשך הדרך הזו אנחנו צפויים לראות בקרוב.
“לפני שנה או שנתיים אף אחד לא דיבר בקול רם על שימוש בבינה מלאכותית, אבל בסרטי מיינסטרים יש כרגע פוש רציני מאוד נגד AI”, טוען איתן גפני, במאי ויוצר תוכן.
“יש סרט אימה קטן בשם ‘Late Night With The Devil’, שבהקרנות הראשונות שלו כולם התעלפו מזה שהוא מגניב, ואז התברר שהשתמשו ב־AI כדי לעצב שלוש תמונות אנימציה שהופיעו בסרט. מאז שזה פורסם, כל תעשיית הקולנוע התהפכה על הסרט והחרימה אותו. יש כרגע תנועת נגד רצינית לשימוש ב־AI כרגע בקולנוע, אבל כנראה נטפליקס, אפל וספקיות הסטרימינג שצריכות לספק תוכן מהיר, כנראה משתמשות ב־AI לצורכי הכתיבה. הן, כמובן, לא אמרו זאת רשמית, אך זה מרגיש ככה וזה מעורר את חמתם של חובבי קולנוע ברחבי העולם. השימוש היחיד ב־AI שהיה אפשר לראות בשנים האחרונות הוא ‘הצערה’, שימוש באפקטים כדי להצעיר את הגיבורים, אבל זה עדיין לא נראה מספיק טוב וגם זה מעורר זעם”, הוא מוסיף.
הבינה המלאכותית גם תפסה את מרכז העלילה בסרטים חדשים שיצאו. כך, לדוגמה, בסרט האימה האמריקאי “Afraid” מוצגת משפחה שמפתחת תוכנת AI שמקבלת עצמאות ומאיימת להשתלט על חיי המשפחה. בסרט “Atlas” ג’ניפר לופז היא לוחמת שנעזרת בבינה מלאכותית כדי ללכוד רובוט רצחני, ו־”Love Me” של סאם ואנדי זוקרו מציג רומן בין מצוף ללוויין.
AI כיכבה השנה גם בסרטי דוקו, בהם “Love Machina” על זוג נשוי של מדענים שעובד על ייצור רובוט שיעביר את הבינה האנושית למוח רובוטי ו”Eno” של המוזיקאי הבריטי בראיין אינו, שמשתמש ב־AI ליצירת דימויים חדשים בכל הקרנה קולנועית, כדי שתהיה שונה מקודמותיה.
“ה־AI עושה שינוי מטורף במהירות יוצאת דופן, וההשפעה היא בכל החזיתות”, מסבירה ד”ר עלינא ברנשטיין, מרצה וחוקרת טלוויזיה.
“באופן טבעי, יש תכנים שמנסים להשתמש בבינה המלאכותית, אבל יש גם תכנים שמנסים להתייחס אליה, למה שהיא עושה ואיך היא תשפיע עלינו. ברמת התחקיר לתסריט, ה־ChatGPT הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה הקולנועית עכשיו. זה נעשה אוטומטי, לפנות ל־AI ולבקש ממנה סיוע ביצירה, כמו בכל תחום אחר בחיים”, היא מוסיפה.
הנצפים ביותר
על פי אתר IMDB, סרט הקולנוע שלו נמכר המספר הגבוה ביותר של כרטיסים בעולם ב־2024 הוא סרט האנימציה האמריקאי “הקול בראש 2”
מבית דיסני. אחריו ניצב סרט האקשן “דדפול ו־וולברין” גם מבית דיסני, ובמקום השלישי נמצא המיוזיקל “מרשעת” מבית יוניברסל.
מבחינת הסדרות הנצפות ביותר השנה, המותחן הבריטי “הטעות כולה שלך” (“Fool Me Once”) קוטף את המקום הראשון. ממש אחריו נמצאת העונה השלישית של “ברידג’רטון”, ובמקום השלישי הקומדיה הבריטית השחורה “אייל קטן” (“Baby Reindeer”). שלוש הסדרות מבית נטפליקס.
עייפות מגיבורי־העל
השנה, בניגוד לשנים קודמות, רק קומץ סרטים על גיבורי־על זכו להצלחה מסחרית. הבולטים שבסרטי גיבורי־העל שיצאו השנה הם “דדפול 3”, “ונום 3”, “העורב” ו”קרייבן הצייד”. “הטרנד הזה מתחלק לשניים”, מסביר גפני. “מצד אחד, יש עייפות מסרטי גיבורי־העל הרבים שיצאו בשנים האחרונות בכל הפלטפורמות.
מצד שני, אלה שכן מקבלים את הזרקור, בעיקר סרטים של חברת מארוול, פשוט לא טובים. מארוול הציפו את השוק בתוכני טלוויזיה של גיבורי־על ברמה לא גבוהה, ובסרטים שלא עמדו ברף שהציבו בעבר, והקהל מצביע ברגליים, כלומר, לא מגיע בהמוניו לראות את הסרטים בבתי הקולנוע ולא צורך את התוכן בטלוויזיה, כפי שעשה בעבר. התחושה היא שהשנה היא שנת מותם של גיבורי־העל הקולנועיים.
מנגד, סרטים בז’אנרים שעד לפני שנתיים נתפסו כנישה, כמו מותחנים דלי תקציב, או סרטי אימה אמנותיים, נעשו להיטים עצומים בשנה האחרונה. לדוגמה, ‘לונגלגס’ ו’רצף ממבט ראשון’”.
ישראל, הפלסטינים והמלחמה
מאז 7 באוקטובר אשתקד מביא הגל האנטי־ישראלי הגואה בעולם גם לפגיעה ביוצרים ובשחקנים ישראלים בחו”ל, בין שבביטולי השתתפויות בפסטיבלי סרטים ובין שבחרמות או בהפגנות מחוץ לאולמות שבהם מוקרנים סרטים. לצד זאת, הסדרה הבינלאומית הראשונה שהתייחסה למלחמה בעזה הייתה “חוק וסדר” האמריקאית הוותיקה.
הפרק שפתח את העונה ה־23 של הסדרה עסק בסכסוך הישראלי־פלסטיני ובפריים הראשון הוצגו תמונות של חטופים ישראלים שהושחתו באוניברסיטאות בארצות הברית. הפרק מספר על נשיא אוניברסיטה יהודי שדוגל בחופש ביטוי לכל תלמידיו, ונרצח לאחר שנקלע לעימות עם סטודנטים פרו־פלסטינים שמרססים גרפיטי אנטישמי על בית עסק יהודי.
“אני לא יודעת כמה סדרות נוספות יעסקו במלחמת חרבות ברזל כי זה נושא שנוי במחלוקת”, אומרת ברנשטיין. “אני לא יודעת להעריך אפילו מתי אנחנו נכניס את המלחמה לתכנים שלנו. אצלנו זה פצע שלא הגליד, ובעולם זו פשוט אקטואליה, כמו שבעבר היו סרטים על מלחמת רוסיה־אוקראינה, והיום, אף שהמלחמה נמשכת כבר שלוש שנים, לא נוצרים סרטים בנושא. היום המלחמה בישראל כבר לא מסעירה את העולם, אז התסריטאים לא מוצאים עניין בלעסוק בכך”.
מפגינה תומכת חמאס הטרידה את שחקן הקולנוע אלק בולדווין, כשדרשה ממנו לקרוא ל"שחרור פלסטין" – השחקן בתגובה כפכף אותה והפיל לה את הפלאפון 💪👍
ㅤ pic.twitter.com/lDOdxYAo5i
— Osnat Hason (@HasonOsnat) April 24, 2024
השנה בלטו בהוליווד תגובות של כוכבים בנושא הסכסוך במזרח התיכון – ותגובות של גורמים שונים לתגובות אלה. השחקן אלק בולדווין נקלע ברחוב לעימות עם מפגין פרו־פלסטיני בשל תמיכתו של בולדווין בישראל. מייקל רפפורט וג’רי סיינפלד, יהודים שביקרו בישראל והצטרפו לתמיכה בה במלחמה, נתקלו בביקורת של צופים פרו־פלסטינים בהופעותיהם.
כוכבים נוספים שהביעו תמיכה בישראל השנה היו מייקל דאגלס, נת’ניאל בוזוליק (“יומני הערפד”) שאף השיא משואה ביום העצמאות האחרון, ארנולד שוורצנגר, מדונה, דוויין ג’ונסון (“דה רוק”), איימי שומר, דייוויד שווימר (“חברים”) ודברה מסינג. לעומתם, היו שחקנים בינלאומיים שהתבטאו השנה נגד ישראל, בראשם סוזן סרנדון, גאי פירס, מארק רופאלו ורייצ’ל זגלר. חלקם, דוגמת סרנדון, פוטרו מעבודתם או נפרדו מהסוכנות שייצגה אותם בשל דעות שהביעו.
“במשך הרבה מאוד שנים כל מיני כוכבים בכל מיני עולמות, גם בטלוויזיה ובקולנוע, לא רצו להביע דעה פוליטית או חברתית”, מסבירה ברנשטיין. “יש לכוכבים נטייה להיות חביבים על כולם, אבל הימים האלו נגמרו. עכשיו אנשים מצפים לשמוע את הדעות של הכוכבים שלהם. אגיד לך שאפילו לי, באופן אישי, ירד מניקולה כוחלן, השחקנית האירית הצעירה שמשחקת ב’ברידג’רטון’ והתבטאה נגד ישראל. השחקנים מסתכנים בכך שהם מביעים דעות, אבל זה לא כמו בעבר, שאם אתה ניטרלי כולם אוהבים אותך. היום, אם לא תביע דעה, יכעסו עליך”.
לחיות בתוך סדרה
אם התרגשתם מהרומן שנרקם בין קולין לפנלופי, גיבורי העונה השלישית של סדרת הלהיט האמריקאית “ברידג’רטון”, אתם מוכרחים לבקר
ב־”The Queen’s Ball: A Bridgerton Experience”, אירוע אינטראקטיבי מבית היוצר של נטפליקס, שכבש השנה את ארצות הברית, אנגליה וקנדה. ביצירה זו, הקהל יכול להיכנס לאולם בן שתי קומות, שבו ניתן לחוות מוזיקה, ריקודים, אופנה מתקופת הסדרה – המאה ה־19, ולפגוש דמויות מפתח בסדרה. זהו האירוע האינטראקטיבי הראשון שהשיקה נטפליקס השנה, והוא “סולד אאוט” כמה חודשים קדימה.
דבר דומה עשתה השנה נטפליקס לסדרת הלהיט הדרום־קוריאנית “משחק הדיונון” (“Squid Game: The Experience”) שעולה השבוע בעונה שנייה. באירוע אינטראקטיבי זה הקהל מוצא עצמו בתוך התחרות הקטלנית שבסופה הוא יכול להרוויח כסף (דמיוני, בכל זאת, חוויה אשלייתית) או להיות מוצא להורג.
“זה מטורף”, אומרת ברנשטיין. “הדבר הראשון בתחום הזה שאני הכרתי וביקרתי בו בניו יורק היה ‘Friends Experience’, שהיה מעין מוזיאון שאליו אתה נכנס וחווה את הסדרה ‘חברים’. אבל זה קרה לפני 20 שנה, וזה לא היה עם דמויות בתוך האולם. עכשיו נדמה שלקחו את זה כמה צעדים קדימה. אנשים מחפשים כל הזמן גירויים וחוויות חדשות, והטלוויזיה היא חלק בלתי נפרד מהחיים של הרבה אנשים. החוויות האלה לוקחות אותך לעולם אחר ומקביל. זה עוצמתי ומוסיף לך עניין לסדרה או לסרט שאתה אוהב”.
