הסרט שעשה עמרי אסנהיים עם ט', טאיסיה האמיצה, ועם נ', האמיצה לא פחות, הוא הרבה יותר גדול בעיניי מפרשת "משחקי חברה" המבחילה. המסמך החשוב הזה מתאר בצורה האותנטית ביותר את הניצול, הרוע והדריסה של ילדות מוחלשות מבתים הרוסים, שהופכות אחר כך לנערות מוחלשות. זה מזעזע.
טאיסיה, שהוגדרה כ"נערה בסיכון", נשלחה למוסד צופיה, ומשם היא ונערות כמוה כבר מסתובבות עם מטרה על הגב. הסיכוי שלהן לשרוד בשלום את החיים מלאי הזאבים הטורפים כמעט אפסי. אז אני פונה לאלו שניצלו את המצב, ששמותיהם ידועים: אל תסתתרו אחרי אותיות כמו שהסתתרתם אחרי גבו של אייל גולן. שילמתם דמי שתיקה רק כדי שהבושה לא תצא החוצה ותכתים את מעמדכם האליטיסטי.
אתם אפסים, פראיים, חולי מין ונצלנים. שום סמל סטטוס – אוטו, שעון, יאכטה ועוד סממנים של שופוני – לא יניחו לכם להיות רגועים לרגע. קחו מראה מגדילה ותראו מולכם מפלצת מכוערת, עלובה וחזקה על חלשות, שאמורות לפנק לכם את כל הסטיות שאותן אתם לא מעיזים לעשות עם אשת חיקכם – אישה שבפיכם היא תמיד במעמד מלוכני: "אשתי המלכה, אם ילדיי, כתר לראשי".
אבל נערות בסיכון? הן לא ילדות של אף אחד. ולחשוב שיש כאן מי שמכנה אותן תאבות בצע ופרסום. מעניין מה הייתם חושבים אם זו הייתה הבת שלכם. בעצם, שמענו את אייל גולן שמספר שלבת שלו יהיה במקסימום חבר אחד, וגם אז "לא תהיה לה דלת לחדר". לקחו את הילדות האומללות האלה, סיממו אותן והפכו לשפחות לכאורה. גולן לא באמת מתנצל, ובטח לא לוקח אחריות. במקום לכל הפחות לשלם להן את הפיצוי המגיע להן ולהמשיך הלאה, הוא ממשיך לאיים במרומז בבתי המשפט.
כל חברה/תאגיד/יחצ"ן שעובדים היום עם אייל גולן בעצם מביעים הסכמה עם מעשיו. 11 שנים הוא לא מצא לנכון להביע חרטה אמיתית. 11 שנים שטאיסיה ונ' נאנסות מילולית ומוטרדות שוב ושוב על ידי מעריצים ומקורבים שעסוקים בלאיים עליהן ולהפיץ עד כמה הן שקרניות ומופקרות. 11 שנים שהפרשה הזאת צפה כל פעם מחדש כי גועל כזה אי אפשר באמת לקבור. "חרא תמיד צף" אומרים בשפת הרחוב? אז תזכרו שהוא גם נדבק בכל מי שנוגע בו.
