שלום, כאן הקברניט; לאחרונה נודע שמסוק יסעור ישראלי – מפלצת מקסימה של 15 טונות – עמד לתומו בבסיס והמתין למשימה הבאה, כשבאה רוח פרצים והפכה אותו כמו צעצוע. הסיפור מגיע אלינו מבסיס תל נוף שליד קרית עקרון הציורית, ובין שדה התעופה והשכונות עוברים כבישים, אותם חורכים נהגי ישראל בכל שעות היממה; איך פירקה הרוח את המסוק הכי גדול וכבד בצה"ל, אבל לא הפריעה למכוניות?
לטורי "הקברניט" הקודמים:
היום נפרק את המקרה המוזר הזה, ונכיר קצת את התופעה העולמית שמאחוריו. ספוילר: הרוח עושה צרות גדולות על הקרקע גם למסוקים של אחרים.
בינתיים, צוותי הקרקע והטיסה עובדים 24/7 כדי לעשות כל מה שהצבא צריך מהמסוק הוותיק: הטסת אספקה ושתילת כוחות, הנעת מבצעים מיוחדים בעורף האויב, ובעיקר פינוי פצועים; יסעורים מצילים חיי אדם ממש בכל יום.
להליקופטר הזה אין הרבה מזל: הוא הושק ב-1964 כ-CH53 ונשלח מיד למלחמת וייטנאם, שם התגלה כיעיל כמושלם לחילוץ טייסים נוטשים אך גם כמאוד מסובך ורגיש מכנית.
חברת סיקורסקי תכננה את ה-CH53 לפעולה בכל זירה אפשרית – חורף ארקטי, מדבר שטוף סופות חול, ושטח הררי מגוון – כל אזור בו יידרש צבא ארה"ב להילחם. אוקיי, אז איך זה שהרוח פה בישראל – מדינה שהחורף בה יוצא שבוע-שבוע כמו טבח – עשתה לו כזה דבר?
כשנכנס לשירות בסוף שנות הארבעים, היה אחד המטוסים הכי גדולים וכבדים בעולם; אפילו הגלגלים של הפיסמייקר שקלו 600 קילו לחתיכה. מפציץ כזה שעומד לצד המסלול בכוננות להזנקה, מלא דלק ופצצות מימן, שוקל קצת יותר מ-185 טונות – בערך כמו טייסת מסוקים שלמה.
ועדיין, זה לא הפריע לסופה לבוא ערב אחד ב-1952 לבסיס המפציצים קרסוול שבטקסס, ולתת למפציצים של הדוד סם שיעורי הורה: הרוח העיפה את המטוסים לתוך המבנים במחנה, את המבנים לתוך המפציצים ואת הפיסמייקרים אחד לתוך השני. אז כן, מסוק של 15 טונות זה לא אתגר בשביל מזג האוויר.
אבל זה רק מקשה עלינו: למה משב שיכול לגלגל יסעור לא העיף מכוניות לתעלות בצד הדרך? המרחק בין הבטון של הרחבה והאספלט של הכביש עומד על כמה מאות מטרים. מה, הרוח אמרה "יונדאי ליסינג קטן עלי, היום בא לי הליקופטר"?
כדי לענות על כך, בואו נתחיל בסיבה שהמסוק בכלל התהפך: זה לא בסיס גלגלים צר מדי, גוף גבוה מדי או מזל נאחס. פשוט יש לו שש כנפיים כנפיים על הראש, וזה מאוד מאוד משפיע.
13 צפייה בגלריה
יסעור באוויר; עוד תמונה מהממת של עמית אגרונוב הגדול, צלם חיל האוויר
(צילום: חיל האוויר)
כנף היא משטח שבגלל צורתו, אוויר ינוע על פניו למטה ואחורה, וכתוצאה מכך תעלה הכנף למעלה וקדימה ביחד עם הגוף אליו היא מחוברת. זהו העילוי – אבל החוק הוא שחייבת להיות זרימה, תנועה של אוויר. אם אין אוויר, כנפיים זה די מיותר ולכן החלליות של "מסע בין כוכבים" פחות פרקטיות משל "מלחמת הכוכבים" (מקום ראשון: "המרחב". נו, The Expanse).
במטוסים, התנועה הזו מיוצרת באמצעות מנוע שדוחף את הגוף קדימה. במסוקים זה אותו הדבר, אך לא הגוף זז כי אם הכנפיים עצמן: סיבוב להבי הרוטור. האוויר נע דרך הלהבים, מוסט מהם כלפי מטה, והיסעור – מעלה, מעלה יעלה.
13 צפייה בגלריה
עילוי במסוק ובמטוס, שנוצר בזכות צורת הכנף ותנועת האוויר עליה
(צילום: שאטרסטוק פרויקט הקברניט CC0)
אמנם מסוק 054 בתל נוף לא סובב את הרוטור שלו – אך עדיין היתה תנועה: הרוח נשבה מספיק חזק לאותו הכיוון מספיק זמן כדי להרים מעלה את הלהבים.
תנועת האוויר היתה בזווית אליה כוונו לפחות חלק מהלהבים, מה שייצר תנועה משמעותית שהרימה אותם, והחלה לטלטל את המסוק על הקרקע. ולפני שמישהו הספיק להיכנס לאירוע – קיבלנו יסעור הפוך על הבטון. הטלטול הזה גרם למסוק להתנדנד, כשלהבי הרוטור מתפקדים כמנוף וההתהפכות היתה בלתי נמנעת.
כמה חזקה צריכה להיות רוח שמסוגלת להפוך מסוק יסעור? חישוב זריז של אורך הלהבים ויכולת העילוי הפוטנציאלית שלהם במצב סטטי, מראה כמה רוח צריכה לעבור בחצי מהם כדי לאפשר להטות את המסוק מעבר לנקודת התהפכות, כך שמשקלו יתחיל טלטול שישלים את הגלגול: מדובר במשב של 75.3 קמ"ש, במשך 3.54 שניות. אחרי שעבר המסוק את הנקודה האמורה, יתנדנד בעוצמה ויתהפך תוך שניות.
רוח שכזו אינה נדירה בארץ ורחוקה מהשיא: המשב החזק ביותר שתועד בישראל, 159 קמ"ש על פני 2-3 שניות, נרשם בירושלים ב-1974. גם בעולם לא קשה למצוא רוחות כמו הסוררת מתל נוף, בטח כשהמסוקים נמצאים על ספינה בלב ים, מנחת הררי או מקומות אחרים שלא מפתיע למצוא בהם הליקופטר.
סכנת ההתהפכות הקרקעית נגזרת מהנדסת הלהבים עצמם: הם תוכננו להיות ארוכים וגמישים כך שיעמדו בעומס הטיסה, אך מאפיין זה חושף אותם להשפעת רוחות – ולכן קושרים אותם לגוף או לקרקע כשהמסוק חונה.
ועדיין, כולנו רק בני אדם ולפי הערכות כמעט בכל חיל אוויר התהפכו מסוקים בחניה בגלל רוחות. זה הכי נפוץ אצל מי שמפעיל הרבה כלים בהרבה תאי שטח שונים – ארה"ב ורוסיה.
אצל האמריקאים מתרחשות התהפכויות בעיקר בגלל טעויות חיזוי מזג אוויר, והנחיות שמגיעות לשטח באיחור.
למשל, ביולי 2022 הפתיעה סופה את צי ארה"ב בבסיס נורפולק שבווירג'יניה, ועשרה מסוקים קיבלו שיעור ברייקדאנס. הנזקים היו כבירים, ונעו בין תיקונים של שני מיליון דולר וחצי למסוק, ובין גריטה ומחיקה מלאה. אצל הרוסים הסיבה הרבה יותר אנושית: צוותים שלא מקפידים על נהלי שגרה.
אין הרבה מידע פומבי על שכיחות התקריות הללו; לרוב צבאות מגדירים אותן כתאונה בהשפעת מזג אוויר, מבלי לציין את הנסיבות. אך לפי הערכות, כמעט שאין חיל אוויר שזה לא קרה לו. בעולם התעופה האזרחית זה נפוץ הרבה פחות, פשוט משום שאנשים מפחדים על המסוק שלהם, ולא רוצים להסתבך עם הביטוח.
מה קרה אצלנו? לא ברור, וצה"ל עדיין חוקר את העניין. זה לא שיסעור 054 לא היה קשור, אפשר לראות בתמונות מהשטח שיש כבל מתוח על גופו ההפוך.
מסקנות האירוע טרם פורסמו, אך אני יכול להבטיח לכם דבר אחד – חיל האוויר ימצא את הסיבה ויטפל בה, פשוט כי הוא חייב כל יסעור ויסעור כשיר ב-100%. המסוק הוותיק הוא הכי גדול והכי מהיר בחיל האוויר, וגם טס הכי רחוק; יש הרבה מאוד משימות שכרגע רק הוא מסוגל לעשות.
נסיים בשאלת השאלות: איך זה שרוח חזקה כזאת הופכת מסוק, אבל לא מפריעה למכוניות שנוסעות בקרבת מקום? ראשית, משב רוח חזק יכול מאוד להיחלש מנקודה לנקודה, ויתכן שכלל לא הורגש בכביש מאות מטרים מהמסוק.
שנית, המכוניות נמצאות בתנועה, כך שתיאורטית, זמן ההשפעה של הרוח עליהן יכול להיות הרבה יותר קצר. ושלישית, אלא אם האוטו שלכם נקרא צ'יטי צ'יטי בנג-בנג, אין לו כנפיים והוא לא תוכנן לייצר עילוי. להיפך: מכוניות מעוצבות כך שזרימת האוויר תדביק אותן לכביש, ותצמצם סיכוי להתהפכות. משב של 75 קמ"ש יכול להסיט מכונית ממסלולה, אבל לא ליצור סיכון כל עוד הנהג מחובר לסיטואציה ויודע לתקן עם ההגה, לשמור על קור רוח ולא לאבד שליטה.
בשורה התחתונה, כך יכולות רוחות להפוך הליקופטר ענק של 15 טונות, אבל לא להפריע ליונדאי ליסינג שמשייטת על הכביש הסמוך. שימרו על עצמכם, היו עירניים – סעו בזהירות – וננצח.
