"אנחנו נתקיף אתכם, אבל לא תדעו מתי, וזה יהיה העונש שלכם" – זה המסר שמשדר השלטון באיראן לאזרחי ישראל בחודש האחרון, מאז חיסול איסמאיל הנייה בטהרן.
"איראן תמיד השתמשה בלוחמה פסיכולוגית נגד ישראל", אומר ל'דבר' ד"ר רון שלייפר, "זאת לצד לוחמת הסייבר, הפעלת ארגוני טרור, ניסיונות פגיעה בישראלים בחו"ל וכל מה שאנחנו מכירים. ההבדל בחודש האחרון הוא העוצמה של הלוחמה הפסיכולוגית שלהם, שהתגברה נוכח ההשפלה שהם ספגו מישראל".
התחושה היא שבישראל מהדהדים היטב את המסרים האיראניים בשל חשש אמיתי.
"איראן חוששת להפציץ שוב את ישראל. היא חוששת מפגיעה משמעותית בתשתיות הנפט שלה – נזק שעבור ישראל יהיה קל לבצע, והתמונות של שריפת הנמל באל-חודיידה הוכיחו זאת. היא גם חוששת שנסיון פגיעה נוסף שייורט על ידי הקואליציה האזורית, יחשוף שוב את חולשתה נוכח הברית האמריקנית-ישראלית-אירופית-ערבית שעומדת בדרכה".
ד"ר רון שלייפר. "איראן חוששת מפגיעה משמעותית בתשתיות הנפט שלה" (צילום: אלבום פרטי)
לאיים ולא לבצע גם פוגע בה…
"אם איראן תמשיך לאיים ולא תעשה כלום, זה יציג אותה באור שלילי. זה יבליט עוד יותר את חולשתה, ויערער את המשטר. איראן מצויה במלכוד מסוים, ובינתיים הדרך שלה להתמודד איתו היא הלוחמה הפסיכולוגית. היא מנסה להפגין את כוחה באמצעות זריעת פחד ותבהלה. היא מנסה להכניס את ישראל לחרדה. 'אנחנו נתקיף. העונש שלכם זה שלא תדעו מתי'".
איך יודעים מתי זו לוחמה פסיכולוגית בלבד ומתי אלה איומים אמיתיים?
"לא תמיד ניתן להפריד בין הדברים האלה. המשטר האיראני תמיד הציב את השמדת ישראל כמטרה מרכזית. הם מדברים על השמדת ישראל גם בימים רגועים יותר, לא רק בתקופות מלחמה. עם השנים הם למדו לתת את המינון המדויק של איומים לצד מעשים כדי שלא לייתר את האיומים ולא להפוך אותם לאיומי סרק.
"אם הם היו מגזימים עם האיומים, יוצרים לנו מספר רב של סרטונים על השמדת ישראל בסגנון דאעש, מעבידים את מחלקת המדיה שעות נוספות, זה היה הופך למגוחך. היו מאשימים אותם שבמקום לתקוף הם מפרסמים סרטונים. אבל כמו שבמאי טוב יודע למנן את הרמזים בסרט שהוא יוצר כדי להביא את הצופה לאפקט הרגשי הרצוי, בונה את המתח לאט לאט, כך המשטר בטהרן למד למנן את האיומים על ישראל. זה בלאנס עדין שצריך לדעת לנהל. לא תמיד הם עושים את זה טוב".
שאלה נוספת שתמיד עולה היא אם האיומים האלה מכוונים אלינו או לציבור האיראני.
"גם כאן המשחק הוא כפול. האיומים נועדו גם להראות את כוחם פנימה, וכמובן שגם הציבור האיראני ספקן לגבי היכולות של איראן להגיב מעבר לאיומים. ההתקפה הקודמת ב-14 באפריל – שיגור מאות טילים וכטב"מים על ישראל – הגיעה אחרי שבאיראן היו קולות מאוד ברורים בנושא. הייתה ביקורת על המשטר בסגנון של 'כלב נובח לא נושך', ולכן המשטר הרגיש חובה לנשוך למרות הסיכונים הכרוכים בכך".
ספרו של שלייפר, 'פוסט לוחמה פסיכולוגית' (צילום: אלבום פרטי)
התקשורת ככלי בידי הלוחמה הפסיכולוגית
ד"ר רון שלייפר, מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל ומומחה ללוחמה פסיכולוגית, חוקר את הנושא כבר עשרות שנים, ולאחרונה הוא פרסם את ספרו השני, 'פוסט לוחמה פסיכולוגית', בהוצאת 'מערכות'. הספר עוסק בתחום הלוחמה הפסיכולוגית וקשריה עם ההונאה, ויחסי צבא-תקשורת, ומבוסס על מחקריו על הלוחמה הפסיכולוגית הפלסטינית ב-30 השנה האחרונות.
שלייפר סבור שהתקשורת הישראלית נוטה לעיתים להאדיר את האיומים ולנפח אותם בשל הצורך הנצחי לספק מידע, והרעב למידע שנוצר בציבור בעיתות מלחמה. "התקשורת היא כלי שהלוחמה הפסיכולוגית משתמשת בו. צריך לזכור את זה ולקחת את זה בחשבון. בכל מלחמה מגיע השלב שבו כבר יש פחות מה לדווח, ואז התקשורת, שמעוניינת בדיווחים, עוברת לעסוק בעצמה.
שלייפר מסביר, כי לוחמה פסיכולוגית היא אמנות שנועדה לסייע בניצחון במלחמה מבלי להפעיל כוח פיזי. לשיטתו, ישנם שני עקרונות מרכזיים: יצירת הזדמנות וניצול הזדמנות. לדוגמה, באירוע המרמרה ב-2010 נוצרה הזדמנות מכוונת שנבנתה מראש. "האמנות הגדולה יותר היא לדעת לנצל הזדמנויות כאשר הן מופיעות, כמו במקרה שטיל של חמאס פוגע בטעות בבית חולים בעזה ובאופן אוטומטי מאשימים מיד את ישראל, מנפחים את מספר הקרבנות ויוצרים סביב זה אירוע".
לדבריו, האויבים שלנו יותר חכמים ויסודיים ממה שאנחנו חושבים, והם מבינים לעומק את עקרונות הפעלת התקשורת, פסיכולוגיית ההמונים, והמערכה התודעתית. "יש להם יתרונות שיכולים להוביל אותם להצלחה, והם יודעים לנצל אותם, כמו סבלנות ורטוריקה. בעידן שבו הטכנולוגיה זמינה וזולה, הם מייצרים תכנים כמו קליפים וידיעות שמטרתם לגרום לעוד ועוד פגיעות קטנות באויב, עד שזה ישפיע עליו".
"מתיחת החבל" של חיזבאללה
על השאלה כיצד מנהל חיזבאללה את המערכה הפסיכולוגית, אומר שלייפר: "לחיזבאללה יש ארסנל נשק עצום, אבל כרגע הוא מעדיף להשתמש בהרתעה, ולא מפעיל את מלוא העוצמה שלו נגדנו. בלוחמת גרילה יש עקרון של 'מתיחת החבל מבלי שייקרע'. אסור למתוח את החבל יותר מדי, אחרת האויב יפגע בך אנושות.
"בניגוד למיתוס שלוחמת גרילה תמיד מוצלחת, תמיד שורדת, במציאות לוחמת גרילה עלולה להיפגע אנושות מכוח מדינתי שירכז את המאסה שלו נגדה, ולכן צריך לשמור על איזון. חיזבאללה משחק על מקסימום פגיעה בישראל, מבלי שישראל תחליט לפתוח במערכה כללית ותרסק את כל לבנון".
ראינו שהרף של ישראל נשחק עם הזמן. בהתחלה ירו קצת טילי נ"ט צמודי גדר, ובהמשך הטווח והכמות של הרקטות והכטב"מים גדלו. זה הגיע לאסון במג'דל שאמס, שגם אחריו ישראל לא פתחה במלחמה.
"יש אלמנט של הסלמה איטית. מתחילים מפצמ"ר לשטחים פתוחים. אחרי זה רקטה שמכוונת לפגוע ליד איזה בסיס, אחרי זה פוגעים במתקן צבאי. כל פעם מסלימים עוד, בציפייה שהאויב שלך יתנהג כמו צפרדע במים מורתחים. מרגילים את האויב לספוג ומגבירים את הפגיעה בהדרגה.
"כרגע חיזבאללה הביא את ישראל לסטנדרט של 30-50 רקטות ביום. זה הסטנדרט – לא משהו שישראל תפתח עליו במלחמה. ראינו שגם כשנפגעו אזרחים, ילדים, ישראל החליטה להגיב בחיסול של יעד איכותי מאוד, אבל לא במלחמה".
אולי נסראללה פחות פוחד ממלחמה מאיתנו?
"במלחמת לבנון השנייה נסראללה הודה שהוא טעה, שהוא לא העריך שישראל תפלוש ללבנון בגלל חטיפת שני חיילים – אהוד גולדווסר ואלדד רגב. ראינו שב-7 באוקטובר חיזבאללה לא פלש לישראל. הם לא היו מעוניינים במלחמה.
"לגבי ישראל, צריך לזכור שמפעילים עליה לחץ כבד מאוד מבחוץ כל פעם, שתרסן את עצמה. יש פער בין הסטנדרטים של המערב, להם יש יכולת הכלה ורואים כמטרת-על את מניעת המלחמה, לבין האסטרטגיה הערבית, שבה יש פיחות בערך חיי אדם. בנוסף לכך הערבים למדו להבין את האויב המערבי ולשחק על ניסיונות ההכלה שלו. הם מנצלים את זה לשיטת הסלמה הדרגתית".
למה לדעתך ישראל לא תוקפת? ישראל מורתעת?
"ישראל מחכה למערכת הלייזר ליירוט טילים – מערכת 'מגן אור' שמיוצרת ברפאל, ואמורה להתחיל לפעול בראשית 2025. הרציונל שמנחה את קבלת ההחלטות בישראל הוא למשוך את הזמן עד שהלייזר יופעל ויוכיח הצלחה, וזה יהיה גיים צ'יינג'ר. ברגע שיהיו מספיק מיירטי לייזר מבצעיים, זה ינטרל את הפוטנציאל ההתקפי של האויב.
"הדוקטרינה של חיזבאללה ואיראן מבוססת על פגיעה בעורף באמצעות טילים מדויקים בעלי טווח שמכסה את כל שטחי ישראל, חלקם כבדים מאוד. נוספו לזה טילי שיוט וכט"במים, אבל עדיין רוב כובד המשקל הוא טילים בליסטיים. באמצעות הלייזר נצליח להתמגן מזה בעלות כלכלית אפסית. ניתן יהיה ליירט את כל מה שמאיים עלינו. במובן הזה ישראל ממתינה למדענים, זה מצב דומה למלחמת העולם השנייה עם המרוץ לאטום".
אבל מרוץ החימוש אינו חד צדדי.
"אני מניח שבאיראן חושבים על פתרונות לעולם שאחרי הלייזר, אבל הם לא מוציאים את השיח הזה החוצה בינתיים".
ואולי יש עוד הפתעות שהם מכינים לנו…
"נקודת ההנחה שלנו צריכה להיות שיש לאיראן נשק גרעיני. היא גם הוכיחה שיש לה דרכים לשגר אותו לישראל. הממשלה שלנו צריכה להיערך לתרחישים שבהם איראן משגרת לעברנו נשק גרעיני. גם כאן יש אתגר של מערכה תודעתית. יש פה דילמה – עד כמה אפשר לטפטף את האיום האיראני לציבור, הרי אתה לא רוצה להכניס את הציבור לחרדות שיביאו לזעזוע פוליטי, ומצד שני הציבור צריך להיות מוכן לתרחישים איומים, כי באמת עלולה להיות פה מלחמה גרעינית.
עלולה להיפתח מלחמה גרעינית...
"אם איראן אכן תגיב בהפצצה גדולה יותר מהתקפת 14 באפריל, אז התגובה הישראלית תהיה מחויבת. אנחנו נפגע להם בתעשיית הנפט, שזה דבר די קל, ואם ניאלץ להגיב חזק יותר, אז נפציץ להם את ארמון הנשיא וכמה מתקני גרעין. בתרחיש כזה כנראה שעדיין יישאר להם נשק גרעיני, או לפחות כל הרכיבים הנחוצים להרכבתו, והם יפעילו אותו נגדנו. זה מביא את העולם למלחמת גרעין – דבר שאף אחד לא רוצה להגיע אליו. גם הם נרתעים מכך, ולכן הכל על הקצה. זו הסיבה שבינתיים ממשיכים במלחמת הסייבר, שיותר קשה לאיתור ופחות מצדיקה הכרזת מלחמה. זו גם הסיבה שהמאבק עבר למלחמה פסיכולוגית. צריך רק להזכיר שוב שמלחמה פסיכולוגית היא חלק מהעימות, היא לא מחליפה את המלחמה האמיתית.
