הצהרתו של הנשיא טראמפ בטקס הכתרתו, על מצב חירום במשק האנרגיה והחתימה על שורת צווים מייד לאחר כניסתו לתפקיד, הופכים ב- 180 מעלות את מדיניות האנרגיה והאקלים של הנשיא ביידן. צווים אלה יאפשרו חיפושי נפט וגז בחופים ובאזורים מוגנים ויקלו על קבלת אישורים להקמת צנרת ועל פעילותם של בתי הזיקוק, מהלכים שיאפשרו מימון של פרוייקטים עתידיים. בנוסף טראמפ צמצם את התמריצים והקלות המיסוי הפדרליות לעידוד הקמת תחנות כוח המבוססות על אנרגיה מתחדשת ואת התמריצים לעידוד השימוש ברכב חשמלי. טראמפ הצהיר עוד כי בכוונתו להביא את ארצות הברית לעצמאות בצריכת הנפט שלה עוד במהלך כהונתו.
כיום מפיקה ארה"ב למעלה מ- 13 מיליון חביות נפט ליום מתוך 20 המיליון שהיא צורכת, וזאת לעומת 5 מיליון חביות ליום שייצרה לפני 20 שנה. הגידול העצום בתפוקת הנפט האמריקאי תוך תקופה קצרה התאפשר בשל "מהפכת פצלי השמן". השינויים הטכנולוגיים וההורדה הדרסטית בעלויות טכנולוגיית השבירה ההידראולית (FRACKING) הפכו את ארה"ב למפיקת הנפט המובילה בעולם, בפער ניכר מסעודיה ומרוסיה, וכן גם ליצואנית הגז הטבעי הנוזלי (LNG) המובילה בעולם. הקטנת תלותה של ארה"ב ביבוא נפט וגז טבעי הביאה גם לירידה בחשיבות האסטרטגית של המזרח התיכון בעיני ארה"ב.
כלכלת השוק פעלה בארה"ב ללא צורך בחתימה על צווים נשיאותיים. הגידול החד בהפקת הנפט והגז בארה"ב כמו גם הגידול בחדירתן של האנרגיות המתחדשות בעשור האחרון התאפשרו בשל פיתוחים טכנולוגיים וירידה בעלויות, תוך עידוד נקודתי של מעבר לטכנולוגיות חדשות, דוגמת הרכב החשמלי.
בנוסף, מדיניותו של הנשיא טראמפ והתכחשותו למשבר האקלים הביאו אותו להודיע שוב על פרישת ארה"ב מהסכם פריז. התנהלות זו מותירה את המאבק בהתחממות הגלובלית ומשבר האקלים בעיקר בידי אירופה וענקיות הטכנולוגיה המשמשות "כמבוגר האחראי" בהקשר זה גם בארה"ב. נראה כי המוטיבציה של טראמפ להיטיב עם תעשית הנפט ולהפחית עלויות סביבתיות למשק האמריקאי, כולל אי הטלת מיסי פחמן, ייפגעו בטווח הבינוני והארוך בכלכלה האמריקאית ויסיטו פיתוח טכנולוגי ומשרות לסין ולשווקים המתעוררים.
אך האם תביא מדיניותו של טראמפ לירידה במחירי הנפט? רמת מחירי הנפט עומדת בחודשים האחרונים על כ-70-80 דולר לחבית ונמוכה בכשליש מרמתה לפני כעשור, וזאת בשל עודף היצע של נפט בשווקים. כוונתו של המימשל האמריקאי להחריף את העיצומים על יצוא הנפט האיראני עלולה להביא דווקא לעליית מחירים. הגדלת תפוקת הנפט האמריקאית, אם תקרה, תתרחש רק בעוד שנים רבות ותבוא על חשבון תפוקה של יצרנים אחרים.
נכון יעשה ממשל טראמפ אם יאמץ צעדיי מדיניות נוספים המתאימים לתפיסת עולמו, דוגמת עידוד טכנולוגיות של קיבוע פחמן (תפיסה, שימוש ואחסון דו תחמוצת הפחמן – CCUS), דבר שיאפשר המשך שימוש בגז טבעי לייצור חשמל, תוך איפוס פליטות גזי חממה. בנוסף חשוב גם שיקדם טכנולוגיות של שימוש בפסולת לייצור אנרגיה (WASTE TO ENERGY), מדיניות העומדת בייעדי ההתייעלות שלו.
לסיכום, בעשורים הקרובים אנו צפויים לחוות מעבר של ייצור האנרגיה ממינרלים פוסיליים (פחם, נפט וגז טבעי) למינרלים ומתכות נדירות אחרות (דוגמת סיליקה וליתיום). אך הביקוש הגובר לאנרגיה והצורך באבטחת הספקתה, מחד, וההכרח באיפוס פליטת גזי חממה, מאידך, יחייבו שימוש בכל האמצעים, ובכללם, שימור אנרגיה, ניצול אנרגיות מתחדשות, מעבר לרכב חשמלי ושימוש במימן, שימוש באנרגיה גרעינית, קיבוע פחמן, וגם שימוש מושכל באנרגיות פוסיליות, כולל גז טבעי ופצלי שמן. מבחינה זו הרכבת כבר יצאה מהתחנה, והנשיא טראמפ יוכל רק לעכב אותה אך לא לעוצרה.
ד"ר עמית מור הוא מנכ"ל משותף בחברת אקו אנרג'י יעוץ כלכלי אסטרטגי ומרצה בכיר באונ' רייכמן
