בין חשש למציאות: "קיבלנו רק תגובות חמות ואהדה על היותנו ישראלים"

כשאתם מטיילים בחו"ל אתם מדברים עברית במונית? אתם עונדים שרשרת עם מגן דוד? אתם מבקשים מהילדים לא לצעוק בעברית? בעוד הידיעות בישראל מציפות אותנו בתמונות של גרפיטי אנטישמי והפגנות אנטי-ישראליות ברחבי העולם, ויוצרות אצל הישראלים תחושת אי-ביטחון, חוויית הישראלי המטייל בחו"ל מספרת סיפור אחר.

ישראלים רבים שואלים את עצמם לפני היציאה לחופשה בחו"ל עד כמה התחושות המלוות אותנו כאן בארץ משקפות את המציאות העולמית, ומתי הן בעצם מייצגות פחד פנימי שלנו. מתברר שדווקא מחוץ לגבולות המדינה, רוב התיירים הישראלים חווים אמפתיה, סקרנות ולעיתים אפילו הערכה על היותם תושבי ישראל.

"שקט לשני הצדדים"

תחושת הביטחון היא מרכיב מרכזי בחוויית הטיול בחו"ל ובבחירת היעד, אך תיירים ישראלים רבים ברחבי העולם מגלים כי זהותם הישראלית לא מעוררת תוקפנות ישירה, ויש ביניהם גם מי שאפילו מרגישים פחות בטוחים דווקא בתוך גבולות המדינה.

כזו היא עמית, שמטיילת עם משפחתה במרכז אמריקה ובדרומה. "אנחנו מטיילים כבר כמעט שנה", היא מספרת, "וקיבלנו רק תגובות חמות ואהדה על היותנו ישראלים, חלקן ממש מרגשות. תחושת הביטחון האישי גבוהה לאין שיעור מהתחושה בכל מקום בישראל.

"הרבה מהאנשים שאלו אותנו לשלומנו והביעו צער על הכאב שלנו בזמן המלחמה. היו אנשים ששמעו אותנו מדברים עברית וניגשו עם דמעות בעיניים להגיד לנו 'אנחנו איתכם ותהיו חזקים'. כל תגובה כזו מאוד ריגשה אותנו. זה יכול לקרות בכל מקום ובאופן לא צפוי".

צחי, שמטייל עם משפחתו באירופה, מוסיף: "חמש מדינות אירופאיות בכמעט שנה וחצי טיול, ונתקלנו באפס אנטישמיות. להפך, בארבעת החודשים האחרונים התחושה היא שבישראל 'קצת' יותר מסוכן ליהודים". מרקי סספורטס שטייל עם חברים בנורבגיה בתקופת המלחמה מול איראן, מספר ש"כל מי ששמע שאנחנו מישראל איחל לנו שנזכה לשלום באזור במהרה".

כך חשה גם מאיה לנגר, שמטיילת במהלך החופש הגדול בארה"ב עם שלושת ילדיה. לדבריה, "מרגיש שכולם רוצים שיהיה כבר שקט ושהמלחמה תסתיים. פגשנו ברכבת נוצרים ששאלו מאיפה אנחנו והביעו אמפתיה אמיתית למצב בארץ. הם סיפרו שהם מתכננים טיול כנסיות לישראל בדצמבר, ומקווים שהמלחמה תסתיים ושיהיה שקט לשני הצדדים".

עם זאת, חלק מהמטיילים בוחרים להיות זהירים. לדברי אסף לוי, שטייל באוסטריה עם משפחתו, "אמנם לא הרגשנו אנטישמיות, והילדים צעקו חופשי בעברית כך שהיה ברור שאנחנו ישראלים, אבל לא מיהרנו לספר שאנחנו מישראל".

הפגנות? שמירת מרחק

יש ישראלים שמדווחים על חוויות טיול חיוביות אפילו במצבים טעונים של הפגנות פרו-פלשתיניות. תמר, שהיתה עדה להפגנה ביעד תיירותי מוביל בטוקיו (שיבויה), זוכרת ש"עמדתי וצילמתי ללא הפרעה ולמרות שהילדים קצת נלחצו, לא נרשמו עימותים וההפגנה עברה בלי בעיות".

נוסע ישראלי אחר מדבר על חוויה דומה בפריז: "עברנו ליד הפגנה פרו-פלשתינית גדולה, עם ילדים קטנים שמדברים עברית בקול רם. לא עשו לנו כלום, גם לא המפגינים שנתקלו בנו ברחובות הסמוכים לאחר שההפגנה התפזרה. שמנו לב שליד ההפגנות יש נוכחות מוגברת של משטרה, והמפגינים כנראה לא חיפשו להטריד תיירים".

מקרה כמו זה מלמד כי כאשר יש מסגרת חוקית וברורה, ההפגנות והביטוי הפוליטי לא הופכות למתקפה אישית על התייר, אלא נשארות בגדר הבעת עמדה ותו לא. דוגמה מובהקת לכך היא "יום הזעם" שהוכרז ביוון בשבוע שעבר. מאחר שהרשויות היווניות נערכו כראוי כדי למנוע פגיעה בישראלים, ההפגנות בסופו של דבר היו קטנות ומצומצמות ולא הצליחו לפגוע בפופולריות היעדים התיירותיים.

מקרים שוליים וחוסר ידע

קיימים, כמובן, מקרים נקודתיים שבהם תיירים ישראלים נתקלים ביחס עוין. הילה יובל, שמטיילת עם משפחתה כבר עשרה חודשים, נזכרת בפעם אחת בלבד שבה חוו חוויה שלילית. "בהפלגה שעשינו באי פוקוק בווייטנאם היה בחור צעיר מאירלנד, כבן 20, ששאל את הילד שלי מאיפה הוא, וכשהילד אמר 'ישראל' הוא פשוט התחיל לדבר מגעיל על המדינה".

הדר שטיילה עם משפחתה במזרח הרחוק: "פעם אחת, בשוק לילה בלאוס, עבר לידנו מטייל אירופי ואמר באנגלית 'יהודיה, תתרחקי ממני'. לרגע נבהלנו, ואז ריחמנו עליו שזו המחשבה שלו. אבל חוץ מזה, בכל מקום שבו פגשנו מקומיים תמיד היתה שיחה נעימה, והרבה פעמים גם יצא לנו לעשות הסברה לישראל".

דנה שחר, שהגיעה עם בנותיה לניו יורק, מספרת על שיח שאליו נקלעה במלון על הנעשה בעזה. "בקבלה של המלון, אחרי שהפקידה שאלה מאיפה אנחנו בעולם, היא אמרה לי 'נתניהו חייב למות כדי להפסיק את ההרעבה בעזה'. עניתי לה בתגובה שבהרעבה בעזה אשם חמאס, שגם לא מחזיר את החטופים".

מנגד, במקומות שבהם אנשים כלל לא מכירים את ישראל, החוויה היא לרוב ניטרלית ולעיתים אפילו חיובית – מה שמחזק את התחושה שהאנטישמיות שמוצפת בתקשורת הישראלית לא תמיד משתקפת במרחב הבינלאומי, ולעיתים היא פשוט עניין של חוסר ידע ולא של תוקפנות.

כך, למשל, מספר ישראלי שחזר מיפן כי "מחוץ לערים הגדולות ביפן נתקלתי במעט תגובות עוינות, אבל האמת שממש הופתעתי שאין להם מושג קלוש מהי ישראל. חלק בכלל התבלבלו עם אירלנד כי זה נשמע להם דומה באנגלית. אין להם מושג איפה ישראל בכלל נמצאת. לרוב האווירה ביפן חיובית לגמרי".

לסיכום, נראה כי העולם לא תמיד מתנהל על פי הפוליטיקה המקומית שלנו ולפי עדויות המטיילים, המרחב הציבורי בישראל והמרחב הבינלאומי מספקים חוויות שונות לחלוטין. התייר הישראלי ברחבי העולם, רוב הזמן, מרגיש רצוי ובטוח.

כמובן שתמיד יהיו מקרים נקודתיים ויוצאי דופן של אנטישמיות או של יחס מזלזל, אך החוויות של התיירים הישראליים בחו"ל מלמדות שיעור חשוב: הפחד מהאנטישמיות, אף שהוא מובן ומוצדק בישראל, לא מחייב אותנו לשנות את אורח חיינו או לצפות לאיום בכל מקום.

עם זאת, הקפדה על ערנות וזהירות, ושמירת מרחק ממוקדי הפגנות והימנעות מעימותים, מספיקות כדי למנוע מצבים של חשש לביטחון האישי או חוסר נוחות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו