חברת מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת האיחוד הירושלמי, בת 62, מירושלים, גרושה ואם ל־2 • בעלת תואר ראשון בממשל מאוניברסיטת הרווארד ותואר דוקטור במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית
"לא נכון להסתכל רק על מי שהצביע בבחירות האחרונות", היא אומרת. "חלק מהאופטימיות שלי נובע מראייה של העיר כמוקד. יש תושבים במועצות מקומיות מסביב לירושלים, כמו מבשרת ציון, מעלה אדומים והר אדר. יש גם סטודנטים ויש תיירים. החיים בעיר, ומוקדי התרבות בה, נתמכים מכל הסביבה של העיר".
את אומרת שירושלים תמשיך להתחרד, אבל בלמים בדמות היישובים החילונים שמסביב, תיירים, סטודנטים יאפשרו לשמר אלמנטים ליברלים?
"קודם כל, נשים דברים בפרופורציה: הבריחה של החילונים מהעיר התחילה קצת אחרי האינתיפאדה השנייה, אבל מאז ועד היום חלקם של החרדים בעיר גדל מכ־25% ל־30% מהאוכלוסייה היהודית. לא הייתה קפיצה גדולה.
"שנית, הציבור החרדי בעיר, ובכלל, עובר משבר הרבה יותר גדול. שיעור הבתים עם אינטרנט הוכפל אחרי הקורונה, וגם מספר היוצאים בשאלה עלה בחדות מאז, והרבנים הגדולים באמת כבר אינם: יש חיפוש מתמיד של הציבור החרדי אחר מנהיגים, כי אין להם כרגע מנהיגים מרשימים.
"יכולות להיות עליות וירידות בציבור החרדי, אבל אני לא מאמינה שהציבור הזה ימשיך לגדול, ולו כי הוא חי בתרבות שהיא לא בת־קיימא. ללא עבודה, וללא לימודי ליבה, ועם נשירה עצומה ממוסדות הלימוד שלהם. הם במצב הרבה יותר עדין וקשה".
במהלך שנותיה במועצת העיר השיגה ורטון לא מעט הישגים בתחומי רווחה, חופש דת וצמצום פערים ממזרח העיר. בין היתר הייתה ממקימי "שבוס", השירות הראשון בישראל לתחבורה בשבת וממקימי הבית לחיילים בודדים בבית הכרם. ורטון נמנתה עם העותרים שהביאו לפסק דין של בג"ץ, שחייב את המשטרה למנוע הפרדה מגדרית במרחב הציבורי ויצרה תקדים ארצי של העדפת חברות שמעסיקות אנשים עם מוגבלות בוועדת מכרזים של העירייה.
ההתבוננות שלך אופטימית, אבל בעבר הציבור החילוני היה מפוזר בהרבה יותר שכונות בירושלים. כיום יש תחושה של שמורות טבע חילוניות בין ריכוזי חרדים.
"אין ספק שיש התכנסות. אני חיה בבית הכרם, שהיא שמורה כזו, ואני לא חושבת שזה דבר רע. מה שרע זה שניר ברקת (ראש העירייה הקודם) אפשר חדירה של קבוצות חרדיות לשכונות חילוניות, בהוראת רבנים. עד אז הייתה מדיניות מוצהרת של כל שכונה ואופייה, כלומר מנסים לאפשר לאוכלוסיות שונות לחיות בנפרד, בהתאם לאורח חייהם. ברקת נתן לזה להשתנות כשאפשר למוסדות חינוך חרדיים להיכנס לקריית יובל, ואפשר לגני ילדים דתיים־לאומיים בגבעת מרדכי להפוך לגנים חרדים. גם ברמת שרת, שהייתה שכונה חילונית כמעט לחלוטין, ברקת ניסה למסור שטחים ציבוריים לארבע עמותות חרדיות, ורק עתירה שלנו לבג"ץ מנעה זאת".
הזכרת את ברקת. עשור שלם ראית אותו מקרוב כראש העירייה. הציבור החילוני הצביע לו בהמוניו, ואז הרגיש נבגד. את מצליחה להבין את האופן שבו פעל?
"הוא אדם ללא עמוד שדרה והוא חסר לב ומצפון. ברקת דואג קודם כל לניר ברקת. הוא רצה להתקדם בליכוד, אז הוא עשה מה שהוא חשב שיקדם אותו. שמעתי אותו וראיתי אותו עושה את זה לא פעם. חבל שבזבזנו כל כך הרבה מאמצים בלנסות לעבוד איתו.
"ברקת, למשל, זכה לתמיכה מסיבית מחילונים בקריית יובל כי הבטיח שידאג שבמתחם ורבורג (המגרש הציבורי הפתוח הגדול בשכונה, ש"ג) יהיו רק מוסדות לתושבים החילוניים שמסביב. הוא אומנם עצר תוכניות בנייה של גנים חרדיים במקום, אבל במשך עשור לא קידם את התוכניות שהבטיח, כדי לתת לחרדים תחושה שיש עוד תקווה. ברקת, שהציג את עצמו כמגן החילונים, גם הלך וחילק קנסות וניסה לסגור מרכולים שפועלים במרכז העיר בשבת, ומשרתים גם תיירים וגם את הציבור הסטודנטיאלי שחי באזור. הם נשארו פתוחים רק בזכות התערבות בית המשפט".
מעטה האופטימיות של ורטון נסדק כשהיא מדברת על יחסי ערבים ויהודים בעיר. "כואב לי מאוד לראות את הגזענות בעיר", היא אומרת. "הוזמנתי לדבר בבית ספר דתי על מזרח ירושלים. אמרתי שאשמח לבוא, אבל שאלתי למה הם לא מזמינים ערבים ממזרח העיר. נאמר לי שהם לא נותנים לערבים להיכנס לבית הספר".
המלחמה השפיעה על יחסי ערבים־יהודים בעיר?
"ללא ספק היא הגדילה את המתח. יהודים פוחדים מערבים, וערבים פוחדים מיהודים. אנחנו ממשיכים לצערי לראות פיגועים, והאווירה קשה. אבל גם לא הכל חשוך: יש פריחה של פעילות ערבית־יהודית בירושלים, למשל דרך עמותות כמו 'כולנא' ו־Feel Beit, שהמשיכו לפעול. וגם בימים שלאחר המלחמה, החמ"ל האזרחי שפתחנו במערב העיר שיתף פעולה עם מזרח העיר, ויש שיתוף פעולה של מד"א עם בתי ספר במזרח העיר".
מערכת החינוך במזרח העיר נמצאת בכותרות בתקופה האחרונה, ויש טענות לחומרי לימוד מסיתים.
"קודם כל, השנה לראשונה יותר מ־50% מהתלמידים במזרח העיר לומדים בתוכניות ישראליות. אני חושבת שאי אפשר לאיים על בתי ספר שלא יקבלו תקציבים אם לא יאמצו את התוכנית הישראלית. אימוץ התוכנית הישראלית צריך להגיע מתוך רצון, מתוך שכנוע שזו תוכנית טובה יותר, ולא מתוך כפייה פוליטית.
"אני בעד לנקות את כל ספרי הלימוד, גם את שלנו, מאמירות לא ראויות, אבל אני חושבת שזו אשליה לחשוב שמה שכתוב בבית ספר הוא הגורם המרכזי שקובע את היחס של תושבי מזרח העיר פלסטינים לעירייה ולמדינה. האווירה, הגזענות מצד שרים וחברי כנסת, המלחמה בעזה שהם רואים בטלוויזיה – כל אלו משפיעים לא פחות".
שר הכלכלה, ניר ברקת, מסר בתגובה: “כראש עיריית ירושלים, ברקת פעל תמיד באחריות ובשיתוף פעולה עם כלל הגורמים בעיר, מתוך מחויבות לחיים משותפים ולאחדות בין כל האוכלוסיות. במהלך כהונתו, הוביל מהלכים משמעותיים לשיפור העיר, תוך יצירת קואליציות רחבות מקיר לקיר, לרבות עם נציגי מר״צ. מצער שתנועת מר״צ שוב בוחרת לעסוק בפלגנות במקום לפעול לקידום פתרונות אמיתיים למען תושבי העיר ירושלים”.
