שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון הדהים את הנוכחים בכנס לשכת עורכי הדין היום (רביעי) כשנשא נאום נגד הפרוגרסיביות בבית המשפט העליון, ובעד חשיבותו של אמון הציבור ברשות השופטת.
״בשנים האחרונות אנו עדים למגמה של הרחבת סמכויות בית המשפט העליון, הכוללת ביקורת חוקתית ואף על-חוקתית. להרחבה זו התנגדתי בעקביות, שכן היא מציבה גבול דק מאוד מול עקרון הפרדת הרשויות – וגוררת את בית המשפט לשיח קצוות ולהפיכתו לזירת מאבק ציבורי, גם בהיבטים שאינם משפטיים", אמר השופט אלרון.
השופט הוסיף: "אבקש להציג דרך חלופית – לא קיצונית – שבה ניתן וצריך, לטעמי, לצעוד: דרך שמכירה בסמכותו של בית המשפט העליון, אך קוראת לשימוש מרוסן, מצומצם ומדוד. דרך שאינה מבקשת להחריף את המאבק בין הרשויות אלא להפחיתו, בלי לוותר על שמירה על זכויות יסוד ועקרונות דמוקרטיים".
השופט הבהיר: "המשפט החוקתי בישראל מתפתח זה כמה עשורים – ללא חוקה שלמה – על בסיס חוקי יסוד כמו 'כבוד האדם וחירותו' ו'חופש העיסוק', ופסיקות מרכזיות. לאחרונה, הורחבה הסמכות עד כדי יכולת לכאורה לבטל חוקי יסוד עצמם – כפי שנעשה בפסק הדין בנוגע לתיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. מדובר בפסיקה תקדימית, שלא חדלה לעורר דיון ציבורי ער גם לאחר יותר משנה".
אלרון ציין: "כאשר מתקבל חוק שנוי במחלוקת, לעיתים מיד מוגשות עתירות לבג"ץ – אף בלי להמתין להשפעות החוק בפועל. כך נגרם מצב שבו סוגיות ציבוריות מובהקות מועברות ישירות מבית המחוקקים לבית המשפט. השיח הציבורי מתמקד בתוצאה – כן או לא, ניצחון או הפסד – ולא במהות. כך, כל תוצאה נתפסת כהתקפלות או חולשה".
לדבריו מדובר ב"שיח כוחני שמחלחל גם למשפט החוקתי – והנזק ממנו אדיר. המשפט, ובפרט המשפט החוקתי, אינו שחור ולבן. יש גוונים רבים. הסעד הדרמטי ביותר – ביטול חוק או חוק יסוד – הוא נשק קונבנציונלי, שיש להשתמש בו רק כמוצא אחרון". אלרון ציין: "במקרים רבים, עמדתי על כך שאין הצדקה לפסול חוק יסוד בשלב מוקדם – כפי שסברתי בפסק הדין על תיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה. לדעת רבים, לא היה מתרחש כל שינוי מהותי אילו התיקון היה נותר על כנו – ולא היה נגרם נזק לאזרחי ישראל".
לעמדתו של השופט אלרון, "הצמצום המסוים בסמכויות בתי המשפט לאחרונה אינו בהכרח שלילי – וצריך להבין את מגבלות הסמכות. דוגמה נוספת לכך היא פסק הדין בעניין 'שפיר' – שבו, לדעתי, לא היה צורך לפתח דוקטרינות חדשות כדי לפסול חוק יסוד שהיה כבר לא רלוונטי מבחינה מעשית". השופט אלרון ציין כי אמנם "ישנם ערכים דמוקרטיים שעליהם לא מתפשרים – ובמקרים חריגים, אכן מוטלת חובה על בית המשפט להתערב. אך עלינו להשתמש בסמכות הזו באחריות ובמידתיות".
השופט אלרון נגע בעקב האכילס של מערכת המשפט בעת הזאת: "תמיד ראיתי מול עיניי את חשיבות האמון הציבורי במערכת המשפט. ללא אמון – אין לבית המשפט תוקף. התפתחויות השנים האחרונות רק מחזקות את הצורך בהסדרה שקולה של מעמד חוקי היסוד והליך החקיקה". עוד הוסיף: "ללא אמון הציבור מערכת המשפט לא יכולה לתפקד. כאשר הציבור תופס את חלק מהשופטים כמוטים פוליטית – קשה להחזיר את אמון הציבור. עלינו לפעול באיפוק מתוך הכרה בגבולות סמכויותינו".
