בעל כורחם הם מתויגים כ"מטורללי קורונה" ו"מתנגדי חיסונים", אבל מאות ישראלים סובלים ממה שהם מגדירים כתופעות לוואי קשות לחיסוני הקורונה. הגוף כואב להם גם שלוש שנים אחרי, אבל לא פחות כואב להם זלזול הממסד הרפואי. השבוע מפרסם מבקר המדינה כי מרבית הדיווחים על תופעות הלוואי כלל לא נקלטו במשרד הבריאות, ועוד עשרות אלפים לא זכו להתייחסות. דוח מיוחד של שומרים
החיים של סיגל גורוביץ', בת 59 מרעננה, נעצרו לפני שלוש שנים. "לפני החיסון הייתי אדם בריא לגמרי, פצצת אנרגיה", היא מעידה. "עובדת סביב השעון, מארחת, מתנדבת לבשל לחיילים בודדים, צועדת חמש פעמים בשבוע, וביום בהיר אחד הכל נגמר".
היום ששינה את חייה, לדבריה, היה היום שבו התחסנה נגד נגיף הקורונה ב-16 בפברואר 2021. מאז היא חווה תופעות לוואי שונות, ובעיקר כאבים ורגישות לחומרים מסוימים. אך לא פחות מכך, היא מלינה על יחס מזלזל מצד המערכת הרפואית. "פיתחתי רגישות לפוליאתילן גליקול – אחד החומרים שהיו בחיסון. הרגישות הזאת משבשת חיים מפני שהרכיב הזה נמצא כמעט בכל דבר – דלק, בשמים, חומרי ניקוי, קוסמטיקה ועוד. היום יצאתי מהבית לקנות עוגה וחלב, וזה הישג בשבילי".
כמו גורוביץ' יש ככל הנראה מאות ישראלים, אך קשה לאמוד את מספרם המדויק. הם מרגישים כי במקום להתייחס ברצינות לטענותיהם, רופאים ממהרים לתייג אותם כ"מטורללי קורונה" ו"מתנגדי חיסונים". "שומרים" שוחח עם שישה מהם. כעת קיבלו טענותיהם להתעלמות מצד הממסד הרפואי חיזוק גם בדוח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, שמצא ליקויים קשים בטיפול של משרד הבריאות בדיווחים על תופעות הלוואי של החיסונים.
על פי הנתונים שמפרסם המבקר השבוע (יום ג'), מתוך כ-350 אלף דיווחים על תופעות לוואי שהועברו למשרד הבריאות מבתי החולים ומקופות החולים – 82% כלל לא נקלטו במערכות של משרד הבריאות בשל תקלות טכניות במערכת הממוחשבת. עוד כותב המבקר כי "מהיקפי ההיזון החוזר שביצע משרד הבריאות אל מול בתי החולים עלה שהתחקור שעשה המשרד לא היה שלם. חמישה מתוך 11 בתי החולים הכלליים-ממשלתיים לא קיבלו פניות להיזון חוזר ממשרד הבריאות ומול שלושה אחרים נעשה היזון חוזר במעט מקרים או שנעשה במיוחד לגבי מיוקרדיטיס (תופעת לוואי הקשורה ללב. ד"ד)".
ם בדיווחים שהתקבלו ישירות מהציבור התגלו ליקויים. כך, 33 אלף דיווחים שהועברו למשרד ישירות מהציבור במהלך 2021 הרחב כלל לא עובדו ונותחו. זאת, בין היתר, בשל החלטת המשרד לקלוט באותה תקופה דיווחים אנונימיים, שלא אפשרו לחזור למדווח, לאמת את הנתונים שמסר ולבקש מידע נוסף.
"את הלילה של החיסון עברתי בשלום ללא שום תגובה", מספרת גורוביץ', "ואז אחרי יומיים קמתי והרגשתי כאילו מישהו שפך לי בטון שהתייבש בין השכמות בגב העליון, ואני לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הזאת. אני כאילו בן אדם שחי בתוך גוף שלא יכול לזוז בחופשיות וכואב כל הזמן ובמיוחד בלילות. פניתי לרופא המשפחה והוא אמר לי שזה שטויות ובטח יעבור, ושזה לא קשור לחיסון. אבל לצערי כבר שלוש שנים זה לא עבר. בלילות בעיקר אני מרגישה שהגוף שלי נשרף וכאילו זורמת לי חומצה בוורידים של כפות הידיים והרגליים. הוורידים גם מתנפחים ואפשר ממש לראות את זה. זאת הרגשה קשה מאוד משהו שמעולם לא חוויתי וקשה לתאר לאדם זר".
כשהתסמינים החמירו פנתה גורוביץ' לרופאים נוספים וניסתה למצוא טיפולים שיטיבו את מצבה גם דרך קופת החולים וגם באופן פרטי, בארץ ובחו"ל. כלום לא הועיל. אז גם החלה להרגיש את הזלזול. "נתקלתי בהתעלמות ובגיחוך של הממסד הרפואי", היא אומרת. "אני לא בן אדם טיפש. כשאני מנסה להסביר לרופאים את ההרגשה שלי ומביאה מידע ומאמרים תומכים, או תגובות ותיאורים של עוד נפגעים כמוני, מתייחסים אליי כאילו אני לא נורמלית. רובם אפילו מסרבים להסתכל. אני מרגישה לפעמים כמו נפגעת תקיפה מינית שבאה לספר מה היא עברה ומבקשים ממנה להוכיח שהיא הותקפה ושהיא כנראה מדמיינת ואין בעיה. מבחינתי ההרגשה היא אותו הדבר".
