שלושה מתוך 12 הילדים שנהרגו מפגיעת טיל חיזבאללה במגרש הכדורגל של מג'דל שמס ביום שבת האחרון, היו חניכים בקן הנוער העובד והלומד שפועל ביישוב בעשר השנים האחרונות. ויניס אדהם ספדי, אלמא אימן פכר אלדין וג'ון וודיע אבראהים שנרצחו בשבת, היו חניכי שכבה ה' בקן, חלק מ-1,000 החניכות והחניכים שמשתתפים בפעילות התנועה בארבעת יישובי הגולן הדרוזיים, שהאסון פגש אותם בשיא אירועי הקיץ, הטיולים והסמינרים, שאחד מהם אמור היה להתקיים בשבוע הקרוב יחד עם מדריכי הקן. במקום זה הם יושבים במרכז היישוב סביב בית העם, מוקד התפילה והניחומים של מג'דל, ובוכים על חבריהם וחברותיהם.
ויניס ספדי (שלישית מימין) ואלמא אלדין (לשמאלה) בפעילות בקן (צילום: הנוער העובד והלומד)
"לא חווינו כזה אירוע 100 שנה", אומר ל'דבר' סמיר אסעד, רכז הקנים הדרוזיים בתנועה. הוא מתאר את העדה הדרוזית כמו טס נחושת: "איפה שאתה נוגע – זה מצלצל בכל מקום. בכרמל, בגליל, בסוריה ובלבנון".
"התנועה כעוד משפחה, שמצליחה לגעת בכל הקהילה"
בקן מג'דל כ-200 חניכים, 8 מתנדבות שירות לאומי ורכזת – כולן בנות היישוב. ההצלחה של התנועה ביישוב לא מובנת מאליה, אומר אסעד. הכניסה שלה לוותה בחששות ונדרש זמן רב לבנות אמון בין התנועה הכלל-ישראלית ליישוב הקטן שבפאתי החרמון.
"עכשיו, בתוך האסון הזה, כולם רואים את מה שתנועת הנוער היא באמת – החינוך למעורבות חברתית, האכפתיות והדאגה מראים את התוצאות", הוא אומר. "המוני מדריכים שתומכים בהורים והילדים והופעת התנועה כעוד משפחה, שמצליחה לגעת בכל הקהילה ולהראות שהקן זה בית".
סמיר אסעד, רכז הקנים הדרוזיים (צילום: אלבום פרטי)
אסעד נפגש עם המדריכים והרכזים כל יום מאז האסון, ודרך המפגשים מתגלה הזוועה. הוא מספר שבת דודה של אחת המתנדבות המרכזיות בקן נרצחה, והיא שרויה בהלם כה כבד שאינה מצליחה לדבר. רכז ומדריך אחר היו מהראשונים שהגיעו לזירה לטפל בפצועים. הפוסט-טראומה שחוו ילדי וצעירי היישוב הקטן ניכרת בכל פינה, וצעירים עם עיניים דומעות נמצאים בו בכל פינה. הטיל פגע ביישוב בזמן שמגרשי המשחקים והרחובות המו צעירים, ואין כמעט ילד אחד שלא ראה את זירת האירוע בעיניו שלו. 11 הארונות הלבנים הקטנים שנשאו את קורבנות אותו יום הוא דבר שלא ניתן לעיכול.
"האתגר שלנו זה לא החשש והפחד מפני מה שיהיה, אלא הטראומה ממה שכבר קרה", מסביר אסעד. "יש לנו אחריות כבדה היום כהנהגה להצליח להתעשת ולראות איך אנחנו תומכים בחניכים שלנו עכשיו ומוציאים אותם מהאירוע הזה".
רביע בחסאס, רכז ומלווה נוער בקיני רמת הגולן (צילום: אלבום פרטי)
אסעד רואה כיצד השיח הפוליטי מנסה להוביל את הצעירים לצדדים הקיצוניים, במיוחד בביקורים התכופים של הפוליטיקאים ביומיים האחרונים, שלוו בצעקות וביקורת על המצב הביטחוני באזור. הוא מזכיר שמתחילת המלחמה הפעילות של הקן התקיימה במקלטים או אזורים מוגנים, ושאין מספיק מהם ביישוב. "הרוב המוחלט לא מרוצה ממה שקורה במדינה, ובמיוחד התפקוד של ההנהגה. עכשיו זה פוגש אותנו באסון. תפקידנו הוא לתת את הכיוונים לתיקון ולטפל בדברים".
מאז ערב שבת, צעירי מג'דל שמס, מסעדה ובוקעתא מתכנסים ביחד בערבים למעגלים כדי לתמוך אחד בשני. הנוכחות שלהם במרחב האבל הציבורי היא הדומיננטית ביותר, והיא גם שיחת היום בקיני הגולן. "ביום למחרת האסון, אני רוצה להבין איך נייצר אמון בילדים ובהורים לצאת מהבית ולהגיע שוב לקן", אומר רביע בחסאס, רכז ומלווה נוער בקיני רמת הגולן. "היום אני רוצה להיות המקום בו ילד יכול לפרוק ולבכות, אבל גם לצחוק. איך עושים את זה? זו שאלה".
בחסאס מוביל את ההתכנסויות של צעירי היישובים בלילות ורואה בהם את הנתיב ליכולת לצאת מהמשבר. הוא אופטימי, אבל לא מסתיר את גודל משקלו של השכול, הכאב וחוסר הוודאות הגדול שלתוכו נהדפו הצעירים. "היציאה מהשבר הזה תיקח הרבה מאוד זמן, אבל כבר היום אני יודע להגיד שלפחות עכשיו – יותר טוב מאתמול".
מתוך המפגשים הקהילתיים שמתרחשים על בסיס יומיומי, בחסאס חושב להתחיל להפגיש את הצוותים כבר בשבוע הבא, בתום ימי האבל, במטרה לאחד כמה שיותר את החניכים והמדריכים ביחד עם ההורים.
"התמיכה והפתיחות חשובות גם עכשיו תוך כדי הלחימה", אומר בחסאס. הוא מזכיר שהטיל היה אירוע אחד בתוך עשרה חודשים של לחימה שמורגשת באזור על בסיס יומיומי, וההבנה הקשה ביישובי צפון הגולן כיום היא שהדברים לא ישתנו בחודשים הקרובים. "הכוח שיש לרכזים והמדריכים שלנו הוא ההיכרות העמוקה והקירבה שלהם לחניכים – זה הכלי הכי חשוב שיש לנו".
