גולש הרוח תום ראובני בן ה-23 נמצא בימים אלו בהכנות אחרונות לקראת אולימפיאדת פריז. זאת תהיה הפעם הראשונה שראובני ישתתף במשחקים האולימפיים, במהלכם יתחרה בגלשן מדגם 'IQ פויל' המהיר יותר, שהחליף את גלשן ה'ניל פרייד'. "מתחילים להרגיש שהאולימפיאדה קרובה יותר ויותר. זה ממש עוד רגע פה", אומר ראובני בראיון ל'דבר'.
ענף גלישת הרוח לגברים חתום עד היום על 3 מתוך 13 המדליות של ישראל במשחקים האולימפיים. גל פרידמן, מאמן נבחרת הגברים, זכה כספורטאי במדליית הארד באטלנטה 1996 ובזהב הראשון של ישראל באתונה 2004. שחר צוברי מאמן נבחרת הנשים זכה במדליית הארד בבייג'ינג 2008. יואב כהן היה קרוב למדליה נוספת, אך סיים במקום הרביעי בטוקיו 2020.
איך נראות ההכנות לקראת המשחקים האולימפיים?
"אנחנו בסיומם של שבועיים של אימונים בארץ. יש לנו נבחרת חזקה שמתאמנת איתי ועוזרת לי מאוד בהכנות. השבוע אני כבר טס למרסיי, לשבועיים וחצי של אימונים שם. אנחנו הולכים לבדוק דברים אחרונים בציוד ולעשות את תחרות המאמנים, שזאת בעצם התחרות האחרונה לפני האולימפיאדה. מגיעים כדי ללמוד מה עוד ניתן לשפר בדברים הקטנים ואז אני חוזר לארץ לשבועיים להתאמן עם הנבחרת. הם יעבדו איתי צמוד עד האולימפיאדה".
תחרויות השייט וגלישת הרוח במשחקים האולימפיים יתקיימו במתחם המיועד לכך בעיר מרסיי. כחלק מההכנות, הספורטאים נוסעים ללמוד את המקום התנאים במתחם. "התחרתי שם כבר ב-2017 ויצא לי גם להיות שם בשלוש השנים האחרונות", אומר ראובני. "אני נוסע ללמוד את הרוחות, ללמוד את המים והגלים. לנסות לדעת כמה שיותר, כדי שכאשר אני אגיע לשם באולימפיאדה זה ירגיש כמה שיותר טבעי".
גולש הרוח תום ראובני (צילום: IQ foil class)
כמה חשובה יכולת הניווט באליפות עצמה?
"זה מאוד חשוב לדעת את הים ואת התנאים יש הרבה טקטיקה ואסטרטגיה. אז להכיר את הים זה מאוד עוזר לקבל החלטות יותר טובות ולהרוויח על זה. אני מרגיש שאני מכיר את המקום ושאני יודע את הדברים הקטנים. וזה עוזר להיות מוכן".
"נכנסתי בגיל מאוד צעיר לעולם של הים"
ראובני, במקור מראש העין, הגיע כילד לחוף הים עם אביו ד"ר רונן ראובני, חובב גלישה, ורק חיכה לרגע שיהיה גדול מספיק כדי לקבל את ההזדמנות. "מגיל מאוד צעיר נכנסתי לעולם של הים, אם זה היה גלישת גלים, צלילה ושנירקול", מספר ראובני. "תמיד רציתי לגלוש רוח. אבא שלי מאוד אהב לגלוש רוח. הייתי נוסע איתו אחרי הבית ספר והייתי יושב על החוף ומסתכל".
כשהיה בן 6 עברה משפחתו לאירלנד, בגיל שמונה הוא זכה סוף סוף לעלות לראשונה על הגלשן "הייתה קייטנה בקיץ שנרשמתי אליה. בעצם ידעתי הכל על גלישה לפני שהתחלתי לגלוש. הייתי חנון גלישה. לקח לי חמישה ימים בקייטנה עד שהצלחתי להרים מפרש. הייתי קטן יחסית והמפרש לא היה כל כך ידידותי לילדים קטנים. בגלל שבאירלנד היה מאוד קר, אז בחורף היה קר מדי. אבא שלי היה לוקח אותי בקיץ לגלוש באגם ליד הבית".
תום ראובני. "הייתי קטן יחסית והמפרש לא היה כל כך ידידותי לילדים קטנים" (צילום: באדיבות איגוד השייט)
בגיל 10 חזרה המשפחה לישראל, ראובני נרשם למועדון בני הרצליה וגילה לראשונה את הענף האולימפי. "עד אז לא הכרתי את הענף האולימפי של הגלישה, הייתי יותר בענף האקסטרימי עם הקפיצות והפעלולים". ראובני לא בלט בגילאי הנוער, הוא לא היה בטופ הישראלי לגילו.
"בשנים הראשונות זה היה חלום במגירה"
הכל השתנה כאשר הדברים התחברו לראשונה באליפות לנוער ב-2016. "הייתי האחרון מאלו שזכו בכרטיס במבחנים של ישראל לאליפות. במהלך האליפות פתאום ניצחתי את השיוט הראשון, זה היה קצת שוק, זה לא היה מתוכנן. עובר עוד יום ואני עדיין ראשון, עובר עוד יום ואני עדיין ראשון. קצת לא הבנתי מה קורה. בסוף סיימתי במקום החמישי. תמיד חלמתי להיות ספורטאי אולימפי ושם זאת הייתה הפריצה שלי. הרגשתי שסוף סוף הכל מתחבר".
האמונה העצמית עלתה ולאחר חצי שנה ראובני זכה באליפות העולם 2017 באיטליה. "זאת הייתה אחת המטרות שלי באותה השנה", הוא מספר. "הגעתי להסכם עם המאמן שזאת התחרות היחידה שאני עושה בנוער באותה השנה ואני מתמקד בבוגרים. הגעתי, ניצחתי, עשיתי בדיוק את מה שהיה מתוכנן. זה היה טוב לאחר כך, כי ידעתי שאני סוגר את החלק הזה בחיים מרוצה מהתוצאה, עשיתי את הכי טוב שאני יכול לעשות ועכשיו פותחים דף חדש".
בחודש פברואר נבחר ראובני להיות גולש הרוח שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בפריז. במהלך הסבב האולימפי הנוכחי ראובני סיים במקום הרביעי באליפות אירופה ב-2022, זכה במדליית הארד בתחרות גביע העולם ב-2023 וסיים במקום השמיני באליפות העולם בלנזרוטה, ספרד ב-2024.
תום ראובני. "כספורטאים אנחנו רוצים לעשות עוד "(צילום: SAILING ENERGY)
"זה היה חלום שהתגשם בעצם. 14 שנה חלמתי להיות באולימפיאדה וסוף-סוף זה הגיע", אומר ראובני "בשנים הראשונות זה היה חלום במגירה מאחורה בראש. לאט לאט זה הפך לחלום יותר מרכזי בחיים והגשמתי אותו. תמיד כספורטאים אנחנו רוצים לעשות עוד אז אני מגיע לעשות את הכי טוב שאני יכול".
את ראובני ילווה באולימפיאדה המאמן גל פרידמן, אשר מעניק לו מהניסיון האדיר שיש לו כספורטאי ברמות הגבוהות ביותר. "הייתי בן 4 כשהוא זכה במדליית הזהב באתונה. אז אני לא זוכר את התקופה הזאת, אבל זה כבוד גדול להתאמן תחתיו. יש הרבה דברים שהוא חווה בעצמו כספורטאי. אני שמח שהוא כאן איתי. הוא מלמד אותי דברים שמאוד עוזרים לי גם מבחינת התנהלות מנטלית, פיזית ולהבין גם איך הדברים עובדים".
גל פרידמן לאחר הזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה 2004. "כבוד גדול להתאמן תחתיו" (AP Photo/Herbert Knosowski)
איך מתכוננים מנטלית לאולימפיאדה?
"אתה מנסה מראש להכין את עצמך לסיטואציות שיכולות לקרות במים. אם זה במים ואם זה מצבים מנטאליים. להכין את עצמנו ליום הגמרים, שזה משהו חדש שעדיין לא היה באולימפיאדות. עכשיו יום הגמרים יהיה קצת יותר 'go big or go home', אז אני אצטרך לבוא בשיא היכולת שלי. גל עוזר לי להכין את עצמי ליום השיא של הגמרים, שיהיה בתקווה שלושה שיוטים (רבע גמר, עד הגמר)".
"מקווה שאוכל לתת להם גאווה"
איך זה לייצג את ישראל בתקופה הזאת?
"אנחנו הספורטאים עושים צבא קצת שונה וכרגע יש כל כך הרבה לוחמים שנלחמים למען המדינה. זאת חוויה קשה להרגיש שאתה לא איתם שם. מצד שני אני מקווה שאני אוכל לתת להם את תחושת הגאווה שאני מייצג אותם ולקוות לייצג אותם בצד הכי טוב שיש".
מה ייחשב בעיניך כהצלחה במשחקים האולימפיים?
"בסוף כספורטאי אני יודע שאני נותן הכל ומתי יכולתי לתת עוד. אני מקווה שאסיים בתחושה שנתתי הכל, אם זה עם מדליה – זה יהיה מצויין. ואם לא, אז אני אדע שיש לי עוד קמפיינים להשתפר. אם אני אזכה במדליה ואדע שלא נתתי הכל, אז זה גם יעשה קצת תחושה לא טובה שיכולתי לעשות יותר. המטרה היא לעשות את הכי טוב שאני יכול".
