חם. כמה חם? מאוד. בכל קיץ חם, בכל חורף קר, אבל אם נדמה שהשנה חם יותר מתמיד, אנחנו לא טועים. ובעודנו יושבים במזגן ותוהים מתי החום ייגמר, מגיעות התחזיות הקשוחות של המרכז המטאורולוגי, לפיהן בקיץ הבא יהיה חם יותר מזה של השנה, ובזה שאחריו – עוד יותר. ואם חשבנו שבחורף נסבול פחות, התחזיות מנבאות חורף של גשם עוצמתי שיוריד בבת אחת כמויות של גשמים. כאלה שאם לא ניערך אליהם מבעוד מועד, יובילו לשטפונות והרס.
"אנחנו יודעים כבר עשרות שנים שיש עלייה בגזי החממה באטמוספירה", מסביר פרופ' קולין פרייס, ראש מיזם האקלים באוניברסיטת תל אביב. כבר יותר מ-30 שנה שהוא עוסק בתחום, וזוכר את הדו"ח הראשון של ipcc בשנות ה-90 בו המדענים התריעו מעלייה קבועה בטמפרטורות בכל העולם, שיגרמו למזג אוויר קיצוני. "התחזיות האלה מתגשמות אפילו לפני הזמן, כי חשבנו שהשינויים האלה יקרו בשנות 2030 או אפילו 2040. בכל חוקי הפיזיקה יודעים שכשמוספים גזי חממה לאטמוספירה, הפלנטה מתקררת יותר. כאשר יש שיווי משקל בין האנרגיה מהשמש ואבדן האנרגיה, הטמפ' הממוצעת של כדור הארץ, מהקוטב הצפוני ועד קו המשווה, עומדת על כ-15 מעלות. אבל כשמוסיפים את גזי החממה שמונעים מהחום לצאת החוצה, הטמפ' עולה. ולאחרונה הטמפרטורה עולה כמעט במעלה וחצי".
גשם כבד והצפות באשדודללא
עלייה של מעלה וחצי אולי לא נשמעת כמו עלייה משמעותית, עד שחושבים על ההבדל בין 37 מעלות חום של תינוק לעומת 38.5, או בין 38.5 ועד ל-40 מעלות חום. בשבוע שעבר פורסם דו"ח שינויי האקלים של השירות המטאורולוגי, והתחזית בו כמעט אפוקליפטית. לפי מדעני השירות המטאורולוגי, עד סוף המאה הנוכחית צפויה להיות בישראל התחממות ממוצעת של 3.5 ועד 5 מעלות. אירועי החום הקיצוניים כמו אלו שחשנו בשבועות האחרונים ימשכו. במקביל, כמויות אירוע הגשמים ירדו, אבל יהיו יותר אירועים של גשמים קיצוניים וסופות חזקות.
לפי דו"ח השירות המטאורולוגי, מספר הימים בהם נמדדה טמפ' חמה במיוחד שילש את עצמו מאז שנות ה-90. בירושלים, שבעשור בין 1991-2000 נמדדו בה פחות מ-50 ימים בהם הטמפ' טיפסה ל-35 מעלות ומעלה, ב-9 השנים שחלפו בין 2015 ועד היום נמדדו בה 132 ימי חמים כאלה. בבאר שבע, שבעשור המדובר סבלו מ-80 ימים בהם הטמפ' חצתה את ה-38 מעלות, חוו 181 ימים כאלה בעשור האחרון. והזרוע נטויה.
"כדור הארץ רגיש לשינויי הטמפרטורה באותה מידה כמו שבני האדם רגישים לשינוי טמפ', ולכן אנחנו חווים מזג אוויר קיצוני", מדגיש פרופ' פרייס. "אחת הסיבות למזג האוויר הקיצוני היא התחממות הכללית של כדור הארץ. בקיץ הטמפ' עולות, כדור הארץ מתחמם ומים מהאוקיינוסים מתאדים ויוצרים לחות גבוהה יותר. בני הדם מזיעים יותר, ובשל הלחות הזיעה לא מתיבשת ומקררת את הגוף, אלא רק משאירה אותנו רטובים.
"תוספת חום לאידוי באיזורים יבשים גורמת לבריחה גבוהה של הלחות מהצמחיה, ומביאה לתנאי יובש קיצוני בו נוצרות שריפות גדולות, כמו שאירע ביוון לאחרונה.
"במקביל, לחות גבוהה מובילה לאירועי גשם חריפים יותר. כשיש יותר לחות באטמוספירה, יש יותר לחות שהופכת למים ולכן כשנוצרים תנאים להיווצרות סופות, יש יותר שטפונות והצפות. הוריקנים, למשל, מושפעים מאוד מהטמפ' של הים. כי ככל שהים יותר חם, יש יותר התאדות, יותר לחות, ונוצרים יותר עננים שמורידים כמויות אדירות של גשם".
"ההצפות בערים הולכות להשפיע עלינו בצורה מאוד בולטת"
גם את מערכות הגשם הקיצוניות אנחנו מכירים היטב. בשנים האחרונות חוו תושבי הערים הגדולות בישראל מערכות גשם שהובילו לשטפונות והצפות ואסונות. לפי התחזיות, אירועים כאלה של כמויות גשם אדירות בפרק זמן קצר רק צפויים להתגבר.
"ההצפות בערים הולכות להשפיע עלינו בצורה מאוד בולטת", מסביר פרופ' אורן אקרמן, ראש מחלקת לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל. "עם התפתחות תהליך העיור, מלשון עיר, אנחנו חיים באיזורים שנבנו על חשבון שטח חקלאי או גינות, והשטח רוצף או נאטם. כשכמות גדולה של גשם יורדת על פני איזורים אטומים, נגרמים יותר שטפונות והצפות.
"בנוסף, הרבה ממערכת הניקוז היום לא מתוכננות להעביר כמויות מאוד גדולות של מים בזמן קצר, ולכן נוצרות הצפות. אם מתכנני המערכות העירוניות ישכילו להשאיר יותר שטחים שיקלטו את הגשם, כמויות המים האדירות יחזרו כמי תהום, והסיכוי להצפות ירד.
"חשוב להבין שהערים צריכות להיות בנויות כמו ספוג שיקלוט את הגשם, על ידי מערכת של צינורות החדרה של מים ומערכות סופגות. בצורה הזו לא יהיה ביזבוז של מי הגשמים, והצמחיה ואפילו בני האדם יוכלו להשתמש בהם בקיץ. זו לא אוטופיה ויש היום בהחלט מקומות שעושים את זה בבנייה".
אחד הגורמים המושפעים באופן ישיר משינוי האקלים, הוא כמובן ענף החקלאות. בשנים בהן כמויות הגשם היו מעטות, גידולים חקלאיים שלמים נהרסו בשל מחסור במים, או לסירוגין בשל הצפות עמוקות בשדה. ומי רוצה לאכול פרי או ירק שלא הושקה מספיק ולא הבשיל כראוי.
בין השאר, פרופ' אקרמן הוא גיאוארכיאולוג, החוקר שינויי אקלים בעת העתיקה וההשפעה שלהם על הנוף ועל חברות אנושיות בעבר. במהלך מחקריו, זיהה שבתקופות הקדומות היתה הבנה טובה יותר של הדרך לניצול משאבי הטבע לטובת האדם, כזו שכולנו יכולים ללמוד ממנה היום.
"בתקופות הקדומות ממש ידעו להשתמש במאגרי מים כדי להשקות את הצמחיה המיועדת לחקלאות", מסביר פרופ' אקרמן. "אפשר לראות את זה בטרסות בהרים. אותן מדרגות חקלאיות קלטו את מי הגשמים והשקו את האדמה גם אחרי שהגשם פסק. בחקלאות מדברית עתיקה ידעו לנהל את הנגר ולהעביר אותו אל החלקות החקלאיות.
"ברגע שנלמד מהחקלאות הקדומה, נדע לחבר בין הידע מהעבר לטכנולוגיות המודרניות, ולנצל יותר טוב את משאבי הטבע. הסופות עדיין יקרו, אבל אנחנו נדע להתנהל איתן טוב יותר.
"כך, למשל, אם נדע לתעל את הגשמים של הגינות ולבנות תשתית שתקלוט את המים ותאגור אותם, נקבל גינון שדורש מעט מאוד השקייה. הצמחים ישתמשו גם בקיץ במים שנאגרו בגשמי החורף, וישארנו לנו ריאות ירוקות.
"באופן כללי, מערכות החקלאות רגישות יותר למחסור במים מאשר צמחיה טבעית, ועלינו להיערך לטפל בה מבעוד מועד".
מבקר המדינה: המדינה מדשדשת בטיפול במשבר
במרץ 2024 פורסם דו"ח של מבקר המדינה שנגע בין השאר גם בנושא האקלים. לפי קביעתו של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, הממשלה מדשדשת בכל הטיפול במשבר המתרחש לנגד עיננו. "הממשלה מדשדשת", קבע המבקר, והוסיף שמרבית הליקויים עליהם התריעו ב-2021 לא תוקנו, הממשלה לא נקטה בפעולות הדרושות כדי לצמצם את משבר האקלים, ופעולות האוצר עיכבו ואף בלמו נושאים מסוימים את היערכות המדינה לטיפול במשבר האקלים.
"כדי למנוע את הטמפרטורה הקיצוניות האלה, צריך לפעול ברמה הגלובלית", מדגיש פרופ' פרייס מאונ' תל אביב. "לעבור לאנרגיה מתחדשת, לשפר את החקלאות, להעביר את התחבורה לתחבורה חשמלית וכדומה. זה נחמד מאוד ובהחלט יוסיף לאיכות החיים ולהתמודדות עם החמסינים, כשבתל אביב מדברים על תוספת הצללה ברחובות, ושבלא מעט ערים בישראל הוסיפו פארקים ירוקים. זה גם יהיה מאוד נחמד אם כל אחד יוסיף עציץ או שניים בחלון כדי לעודד ריאות ירוקות.
"אבל כדי לבצע שינוי מהותי, נדרש שינוי תודעתי של כל העולם. לשפר את החקלאות, ובעיקר לעבור לאנרגיה מתחדשת. גרמניה, דנמרק והולנד מאוד בולטות בתחום האנרגיה הירוקה, שם יש מדיניות ותמיכה כספית. אבל זה צריך לקרות בכל העולם. לעבור לשימוש באנרגיה נקייה של שמש או רוח, ואפילו אנרגיה של מימן למטרות טובות".
פרופ' פרייס דווקא מגלה אופטימיות. "זה יכול לקחת עשר, עשרים, 30 שנה, אבל אני באמת מאמין שנמצא פתרונות לכל השימוש בדלק כזה. צריך לעשות את זה בהסכמה גלובלית ובין לאומית, מבלי להיכנע ללחצים מחברות נפט וכדומה. וזה מאוד מעודד שיש כבר מדינות ערביות שמבינות שלא כל הזמן ישתמשו כאן בנפט, ומדברות על אנרגיה מתחדשת.
"אבל אנחנו צריכים לעשות זאת לפני שנגיע לנקודת האל חזור, כמו עלייה של כמה מטרים במפלס פני הים, המסה של קרחונים בגרינלנד או הרס של יערות הגשם באמזונס, שיש תפקיד חשוב בקליטת פחמן דו חמצני ובלימת שינויי האקלים. אלו דברים שנבנו במשך אלפי שנים, ויקח אלפי שנים לשקם אותם. ואנחנו חייבים לפעול עכשיו, כדי לחשוב על הדור הבא. אנחנו מזיעים עכשיו, אבל הם ממש יסבלו".
